זה רק אני או ש…
הוא תפס בראשו והטיח אותו בחזקה בשולחן
הוא נפל מהכיסא, אפו מדמם ללא הפוגה, החוקר בלע חיוך מתחת לשפמו, מורה לאנשיו להמשיך.
— דימוי טביעה, חייכה אליו המציאות, טופחת היטב בפניו שכעת נדחפו עמוק לתוך קערת מים, בלי יכולת לנשום או לזוז.
— ההלקאות לא פסקו, הוא חש שגופו לא עומד בעינוי, נושך את שפתיו מכאב…
הקטעים האלה למעלה, הם פרי המצאתי . אבל קטעים של חקירות ועינויים, או כמו שאוהבים לכנות את זה בספרות "לחץ פיזי מתון" מופיעים כמעט בכל ספר.
אם זה בטרילוגיית "ממלכה במבחן", החקירה של מהללאל, המכות לאולה מקאן, והקרב באולם הסייף.
או אם זה ב"מרגל להשכרה" באינספור הקטעים בהם אייל נחקר…
כנראה יש בנות שמדפדפות את הקטעים האלה במהירות, לא לוקחות ללב.
לא יודעת למה, אני לא כזו.
כל קטע שכזה בספר, גורם לי לחזור אליו כמה פעמים, לדמיין אותו, ממש לחוש אותו…
אולי אני מושפעת מדי, אולי אני מבולבלת. אבל אני חייבת לראות אם יש עוד בנות שמרגישות כמוני…
מישהי גם מרגישה ככה??
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
51 תגובות
יייווואאווו!, מלחיצה ???
זה לא רק את
סוף סוף מישהוא יודע להסביר ולתאר את זה ! ! ! !
אני מזדהה ברמות מטורפות!!!!!!!!!!!!
ולא רק בעינויים(זה בעיקר) אלא גם קטעים שאייל בבתי חולים.
כשמגיעים קטעים כאלו אני קוראת לפחות 3 פעמים, בדיוק כמו שאת כותבת פה!
ייוואו אני ממש בשוק שיש עוד מישהיא כמוני ????
ותגידי את חושבת שיש משהוא לעשות עם זה?
וממה את חושבת שזה נובע?
אמאל'ה!!!!!!!!!!!!!!!
אני משתגעת פה שיש עוד מישהי כמוני!
יש לך הסבר לזה?
כן
כל הקטעים של העינויים והחטיפות
להם אני חוזרת דווקא
אין לי מושג למה
זה מעניין אותי
אין לי קמצוץ מושג למה?
נשמע שזה מרוב זעזוע. תתרחקי מהדברים האלה, הם לא עושים לך טוב. פשוט תקראי דברים אחרים
בכלל לא… אני מכירה את מה שהיא אומרת, פשוט רק לקטעים האלה את מחכה
את הקטע עם הסיף גם אני ממש אוהבת
אבל בכל שאר הפעמים כשאני נתקלת בסיטואציה כזאת אני קוראת וממשיכה הלאה (אלא אם כן התיאור הזה ממש היה מוחשי וזיעזע אותי)
ואיי מזדהה עם כל מילה וזה לא בגלל שזה מזעזע זה פשוט ממש מעניין אותי..תישמצב שזה בעיה אצלי?
צימררת אותי ?
האמת כשאני קוראת קטעים כאלה אני גם לפעמים קוראת אותם כמה פעמים אני מדמיינת שאם הייתי במקומו בטח לא הייתי שורדת…
קצת מפחיד במיוחד יונה ספיר כותבת את זה מלחיץ…
אבל בסוף זה גורם לי להעריך את האנשים שנלחמים על הארץ הזאת ומה שהם צריכים לעבור בשביל זה.
אני יכולה לקרוא את זה כמה פעמים בששביל סוג של להכאיב לעצמי…?
אבל מתה על הקטעים האלה…
מהה? זה ממש לא רק את…
אני מתהה על כל הקטעים הכואבים האלהה
זה מצמררר כיףף כזה…
קודם כל,
כיף לראות את ההזדהות פה,
אולי באמת אני יעשה קצת חקר על העניין של המשיכה לעינויים וחקירות ויעלה פה איזה פוסט פסיכולוגי כזה…
אבל בינתיים מחכה לעוד תגובות
(מזדהה/לא מזדהה)
וואי אני ממש מזדהההההה! אמהלה! אני פשוט מרגישה אכזרית ברמות עללללללל חלל
אני אוהבת לדמיין איך הייתי שורדת או איך הייתי מגיבה במקום גיבורים בכל מיני קטעים מחרידים של התעללויות וכדומה, אבל אני דווקא יותר מתכוונת לתגובה הנפשית- רגשית- פסיכולוגית.
וואו בול!!!
אמהלה תיארת את זה פשוט ככה!!!!!!
לא את לא היחידה בכלל בכלל!!!!!!
בהתנקשות איך שחוקרים את אייל באוקרינה אני פשוט ישבתי ודימיינתי הרגשתי לא על בשרי אבל הרגשתי את הכאב שלו את הגיבור שבו…
קיצער אני ממש אוהבת את הקטעים האלו!!!
בדיוק בגלל זה לא אוהבת לקרוא את הספרים האלה ??
עושה לי סיוטים בלילות
רק תני לי אקשן
מכות אקדחים ופעלולים מתוחכמים
אמאלה בול אני!! חולה על הקטעים האלה אני חושבת שזה כל מי שאוהבת אקשן..
וואו מזדהה אבל רציני אני לא אוהבת ספרי מתח וכאלה אבל לצערי אני גם מדמיינת וחשה בלי ספרים ולפעמים גם על אנשים קרובים שזה קורה להם ואפילו לי. זו תחושה שאי אפשר להסביר אותה ולפעמים אני פשוט אוהבת לדמיין על זה, אולי אני נשמעת הזויה אבל זו המציאות שלי
שילד, יש מצב את עונה למה ששאלתי למעלה???
מזדהה מאוד!!! אולי יותר מדי?
אימאלה ברמות
לפעמים אני אפילו אומרת לעצמי כזה "יו מה היה קורה אם הייתי במקומו?"
טוב לראות שיש פה בנות שמזדהות☺️
וואו, ממש קשה לי עם זה.
אני קוראת, אבל משתדלת לא להיכנס לזה יותר מידי..
אמאלההההההההה
זה כאילו אנייייייייי
ברברברבררררררררררר
תלוי באיזה כריזה אני למשל עכשיו העכרת לי את המצב רוח (וואלה אחלה דימום אהה דימוי..)
יואוו, אני ממש אוהבת את הקטעים האלה, במיוחד של אייל בכל החקירות שלו… אני אוהבת לראות את כח הסבל שלו, חחחח.
אני בעיקר אוהבת את האומץ והגבורה שלו וכו…
אבל אם אני אראה ח"ו דבר כזה אני אתעלף מפחד…
לראות דם או מכות וכד מאד מאד מפחיד אותי…
אני לא מעיזה לראות שום סרטון של הפגנות עם שוטרים ואלימות, זה גועל נפש…
אבל כל עוד אני רק קוראת את זה, אז הכל טוב???
חמודה, את לא היחידה, חברת כיתה שלי ככה ותמיד אמרנו לה שהיא היחידה, עכשיו נרגיע אותה שהיא לא לבד
יואו אמהלה אני גם כזאת אבל פשוט בספרים של ליבי קליין…
כל פעם שכתוב על הנקות אני קוראת את זה מאתיים פעמים בערך ומדמיינת את זה עלי.
וגם את כל סידורי המטפחות ועוד הרבה קטעים אני פשוט מדמיינת איך אני עושה את זה עם בעלי
אבאלהההההה
עכשיו נתת לי עוד סיבה למה לא לקרוא את הספרים האלהה
איך אתם מסוגלות לקרואאא את הדברים האלה..
אני מקווה שלא יהיה לי סיוטיםם ?
ולפי מה שזה נשמע פה..
רק אני לא אוהבת את הדברים האלה..
אז את לא היחידהה.. 😉
יאו יאו יואוווו!!
מזדהה ביותר!!!
וזה כואבב ליי
אני פשוט מרגישה סאדיסטית ושונאת את עצמי…
למה אני אוהבת את הקטע שאבריימי רואה שלייבי לא יכול ללכת?
למה אני אוהבת את הקטע ששרוליק לוין עזב את הבית ומתעלל לפעמים באנשים?
למה אני אוהבת את הקטע שגיטי מגיעה לבית של נטע עם מכנסיים ואיפור?
למה אני אוהבת את הקטע ששרוליק מתעלל בגיא?
למה אני אוהבת את הקטע שגיטי עברה תאונה????
למה??
ואולי ההגדרה של זה זה לא בדיוק 'אוהבת'…
אבל אני לא בנאדם סדיסט! אני לא אכזרית!
אני בנאדם רגיש וטוב!
זה מדגדג לי משהו… ואני חייבת לקרוא את זה שוב ושוב…
אבל למה???!!
אני בנאדם טוב!!!!!!!!
לא סאדיסט!
זה כואב לייייי!!!
מי זה שרוליק לוין??
קראתי את הספרים של ליבי והשם הזה לא מוכר לי…
זה מהסידרה של חוי בר…
מבחן נאמנות, אמון בלתי מסויג וכו'…
לא אוהבת… רוב הקונצפט של הספר מועתק ממרגל להשכרה
לא רק את לחלוטין!!!!! אני תמידדדד יחזור לקטעים האלה שוב!!! מתה על זה!! לא יודעת למה?
אני יודעת למה זה.
זה קורה אחרי שקוראים את מרגל להשכרה. גם לי זה היה.
וזה הורס את הנפש…..
אפשר הסבר למה זה הורס את הנפש?
כי את מאבדת את העדינות הטבעית שלך.
אחרי שאדם נחשף הרבה לאלימות ואכזריות, העדינות שלו נהרסת.
מקווה שעניתי
הי!
תמסרי לאייל דש בשמי, סבבה???
בגלל מרגל להשכרה.
ג לי זה היה ככה, וזה נורא להרגיש שאת כזאתי. אין פה מה לצחוק (סליחה שבזמן האחרון אני תוקפנית ורצינית).
זה הורס את הנפש.
סליחה על הכפילות.
ועל ההתקפים.
ועל העצבים.
ועל כל הדברים שגיליתי לכן עליי.
היושש,
טוב, אז זה תגובה ראשונה שלי אחרי הרבה מאודדד זמן.. כל כך הרבה דברים השתנו והתחדשו פה באתר ?
אבל הפוסט הזה העלה נושא נורא מעניין שגם נוגע לי אישית.. אז ככה, יש בנות שיגידו שזה מזוכיזם (רצון לגרום לעצמך כאב) וזאת גם המחשבה הראשונה שעלתה לי כשקראתי את הפוסט, אבל במחשבה שניה הבנתי שזה לא זה.. קריאת תיאורים מצמררים ומפחידים לא מסיבה לנו כאב אבל היא משחררת הורמון מסוים (אני לא בטוחה לגבי השם שלו אז אני לא ארשום כדי לא להטעות..) אבל ההורמון הזה מפתח לנו את הדמיון ומסב לנו הנאה וסיפוק.. אז זה הגיוני לגמרי שאת ובנות אחרות אוהבות לקרוא תיאורים כאלה כל עוד שומרים שזה בגבול הטעם הטוב (אפשר בקלות להתמכר להורמון הזה ממש כמו לסמים ואלכוהול ואז גם המינונים יכולים לעלות וגם רמת התוכן וזה יכול להיות לא מתאים וגם מסוכן..)
אני חושבת שזה דופמין אבל שוב, אני לא בטוחה..
טוב באתי לפה דווקא דרך הפוסט תשובה…
אם מעניין אני לא מזדהה בכלל…
הקטעים האלה לא מרתיעים אותי ולא מושכים אותי, פשוט כלום. לא מעסיקים אותי.
אני בול כמוך! ואולי אפילו יותר ממך! אבל אני אוהבת את זה! זאת לא נראית לי בעיה להיות ככה!
נכון !! זה בדיוק ככה אבל אני אוהבת את הספרים האלה אז הקטעים האלה פחות נעימים אבל אני לא אפסיק לקרא מזדהה איתך ברמוצ קשות
אמאלה, את מתארת אותי במדויק!!
ולא, זה לא מזעזוע…
אוווואו אני בשוק שהצלחת להגדיר את זה כל כך טוב!!
לא הבנתי אם אהבת את זה או לא, אבל אני מאוד אוהבת להיכנס לתוך האווירה, לחוש את מה שהדמות בספר מרגישה.
יווווווווווווווווווווו אין לי מושג למה לא נתקלתי עדיין בפוסט הזה!
וואו כמה שאני מזדההה
אני חוזרת לקרוא בדיוק את הקטעים האלו במרגל להשכרה מלא פעמיים, כל הזמן?
אני שונאת את הקטעים האלה,אחרי הפעם השנייה אני כבר מדלגת עליהם
פלוס שיש לי לב חלש אז…
גם אני לוקחת ללב את הקטעים האלו, אבל לא הייתי רוצה לדלג על זה, זה חלק מהחוויה לדעתי, במיוחד שהכל עוד יחסית עדין ולא הרגשתי שנחצה גבול.
חוץ מזה, שתדעי לך שסופרת שגרמה לך להרגיש משהו, אפילו פחד או רתיעה, עדיפה על סופרת שלא גורמת לך להרגיש כלום.
אני הכי מזדהה.
דווקא לכן אני קוראת את הסדרה אלף אלפי פעמים
עכשו הבנתי מה זה השגחה פרטית.
אני משוטטת לי להנאתי בין יםם התוכן שבאתר-
וקופץ לי הפוסט הזה.
אעאעעעע
סופסוףףףף אני לא בסדר גמוררר ונורמליתתת ולא היחידהההה
#הבנתילמההתמכרתילממלכהבמבחן