אנשים עיוורים

פוסט המשך לפוסט "מתחת לחלון חדרי בשבת בלילה"
מתחת לחלון חדרי בשבת בלילה

יש אנשים עיוורים בעולם.
אנשים שכל כך יודעים את האמת. ובאותה נשימה חושקים שיניים, דוחפים אותה לתהום בצד האחורי של שיכלם. פוצעים אותה.

הם מתעקשים לעצום עיניים. להתהלך בעולם סהרורים, ולהיתקל בכל מכשול מזדמן.
כי קשה להם מידי להרים ידיהם ולהתיר את הקשר של המטפחת המעוורת.
. קשה להם מידי לאמר "אוקיי, זאת האמת ואני בכל זאת הולך נגדה. בוגד."
אז הם עוצמים עיניים במקום. ממציאים תיאורית שונות כדי להרגיע מצפון צודק.
ואני רואה אותם. מתפעלים מהשחור שהם שקעו בו. אורמים "וואו" על פרח שהם מריחים וממששים. ובאלי לבכות. כי מה אתם אומרים וואו על פרח שאת בכלל לא רואים?! לא את כל הצבעים שלו ולא את הצורה המדהימה והמויחדת בה הוא בנוי?!
ואם על פרח שאתם לא רואים אתם מתפעלים, תדמיינו כמה יפה היה לו הייתם פוקחים עיניים ומוציאים את האמת ממקומה הפתוע בתהום!

אולי זה יהיה לכם קשה, אבל שווה. כמה שווה.
וכן, יכול לייהיות גם שהעולם לא היה לכם מידי יפה לפני שעצמתם עיניים וברחתם.
אבל כנראה שגם אז עיניכים התמגנטו אל פחי הזבל שבקצה הגן הבוטני.
ובאלי לנער אותם, כי די כבר.
כמה אפשר לייהיות… מסכנים?
אנשים עיוורים