אוהבתותי גם עצובה…

(סתם מסקנה חמודה…)
לפעמים…
לפעמים אני אוהבת אותי
דווקא בחור שחור…
שואב הכל אליו
מעקם גם את האור…
לפעמים אני רוצה אותי
סתם כך בצל אפל…
בלי אושר שמסביר לי ש-
זה נטו ערפל…
לפעמים אני פשוט אוהבת
לשנוא את שנשאר
לפעמים גם מעדיפה להיות
הכי רחוק שרק אפשר
מכל מה ששייך לקטגורית:
'מאושר…'
לפעמים אני בדיכי כי
זה מה שאני צריכה…
לא לאהוב עכשיו בכלל…
ולא להעריך…
לפעמים…
אני נשאבת לשם…
טובעת בתוך הבוץ…
מסתכלת על שושנה
רואה בה רק את חוד הקוץ…
לפעמים זה נח לי לשהות
בתוך הכאוס הגדול…
להבין שאני רואה חלקיק
אך להתעלם מכל 'הכל'…
לפעמים, למען האמת…
זה דווקא מה שיעשה לי טוב…
שלאחריו- אחזור שוב לעצמי…
אמשיך שוב לאהוב…
(רק בשביל שלא תחשבו שכל היום אני בדיכי…..)