לפי מה מתנהלים חיי?

מוח שליט על הלב. מוח שליט על הלב. מוח שליט על הלב.
כל החיים אומרים שכך צריכים לנהל את החיים. לא לפי רגשותינו שמשתנים כל הזמן, אלא השכל שמחליט. לוקח גם את הרגש בחשבון. אבל מי שבסופו של דבר מחליט- זה השכל.
אוקי. את זה הבנתי.
מצד שני, יש את הנשמה, נקודת היהדות שלי. האמונה שבי, משהו למעלה משכל, רגש. רגש שיש לי נטו בגלל שאני יהודיה ויש לי נפש אלוקית, חלק מהשם. אבל רגש.
השכל שלי לא מבין למה אני צריכה לעבוד את השם! אבל הנשמה שלי זזה! לא מסכימה עם זה! יש משהו שגדול ממני שכן רוצה קשר עם השם..! רגש…
אז לפי מה עלי לפעול??!! שכל?! רגש?!
אני מבולבלת. לא יודעת כיצד לפעול.
אשמח לתשובה מהמערכת על סמך החסידות. (לא דברים שרק נשמעים טוב, אלא משהו אמיתי, ממקורות מוסמכים)

– – – – – – – – –

וואו! כאלה שאלות אני אוהבת. של מישהי שחוקרת באמת ורוצה להבין ולדעת. עוד תגיעי רחוק עם ההבנה בע"ה!

ועכשיו בהתייחסות לעצם השאלה, כשאני קוראת אותה כבר יכולה לומר לך שמתוכה אפשר למצוא את התשובה.

לפני כל מילה אחרת, אציין בפנייך שכל מה שאכתוב כאן לקוח מספר התניא שלנו. מאוד מאוד ממליצה לך למצוא חברה ברמה שלך, שחושבת כמוך ותהנה כמוך ללמוד – ולהתחיל ללמוד תניא עם פירוש. או עם הפירוש הבסיסי של "שיעורים בספר התניא" או עם פירוש עמוק יותר כמו "פניני התניא" שאני אישית מאוד אוהבת את ההסברים שלו והם כתובים ממש קולח.

זה לא לוקח הרבה זמן ללמוד פרק בתניא בחברותא, והתובנות לחיים הן מדהימות ומסדרות את הראש!

תכל'ס. את שואלת שאלה יפהפיה, שהתשובה אליה טמונה בלעשות סדר מה זה "נשמה", ממה היא כלולה, למה אנחנו קוראים "שכל" ולמה "רגש".

אז בגדול "נשמה" זה לא שם לרגשות שלנו, אלא שם לכח החיים שבתוך גופינו שמתחלק ל"נפש אלוקית" ול"נפש בהמית". הנפש האלוקית מושכת אותנו לצד הקדושה והנפש הבהמית אחראית על חיות הגוף באופן פיזי, ועל המשיכה שלנו לתאוות העולם הזה. הקב"ה ברא בנו בכוונה את שתיהן כדי שכל הזמן תהיה ביניהן מלחמה בתוכינו ואנחנו אלו שנבחר ביניהן בכל פעם.

מי זה ה"אני" שבוחר? האדמו"ר הזמן מסביר שזהו "כח השכלי" שהוא נפרד משתי הנפשות ותפקידו (תפקידינו) לבחור ולהחליט בין השתיים.

מה הקטע? שבעצם לכל אחת מהנפשות יש גם כוחות של שכל וגם כוחות של רגש. את יכולה לזהות בעצמך הסברים "שכליים" שקשורים לנפש הבהמית, והסברים "שכליים" שקשורים לנפש האלוקית. כנ"ל לגבי הרגש. יש גם רגש של קדושה וגם רגש של תאווה.

זו הסיבה שאת יכולה להרגיש רצון עז לעשות משהו של קדושה, ואז מגיעה הנפש הבהמית "מתחפשת" לאיזשהו רעיון שכלי ומנסה לשכנע אותך שהיא השכל שצריך לשמוע לו, ומקררת אותך מההתלהבות שלך.

כשאומרים "מוח שליט על הלב" הכוונה לכח השכל הכללי, זה שאמור להחליט בין הנפש האלוקית לבהמית. העליונות של השכל היא שזה מקום משכנה של הנפש האלוקית (במוח), לעומת הנפש הבהמית שמקומה בחלל השמאלי שבלב. ממילא, כמפעילים את כח השכל – עוזרים לנפש האלוקית לנצח, בעוד שאם הולכים אחרי התאוות – יותר קל לנפש הבהמית לנצח, גם אם נראה לי שאני הולכת כרגע אחרי "תאוות של קדושה". אחת העבודות שלנו בחיים היא להרגיל את עצמינו לכתחילה לבדוק בכל סיטואציה שהשכל "ביקר" את ההחלטות הרגשיות ונתן להן "אישור".

אחת הדרכים לחדד את השכל טוב טוב, שידע להבחין אילו החלטות כדאי לקבל – היא ללמוד חסידות, הרבה, ולעומק. ולהתחיל לקבל הרגלי חשיבה נכונים ואלוקיים לחיים שלנו. ופה אני חוזרת להמלצה הראשונה ללמוד תניא בעיון, ואח"כ בע"ה לעבור ללמוד עוד ועוד חסידות. אבל זה הבסיס.

המלצה נוספת ולא פחות חשובה, היא להתייעץ עם מישהי שאת סומכת על צורת החשיבה שלה ועל החסידיות שלה. כשאת משתפת את יכולה לקבל המלצות וקווי חשיבה שמחזקים את הכח האלוקי שלך לקבל החלטות נכונות לנפש האלוקית. כפי שכתוב ב"היום יום" – כאשר שני יהודים נפגשים הרי אלו שתי נפשות אלוקיות נגד נפש טבעית אחת.