wordpress-seo domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/shutafot/domains/shutafotbaderech.co.il/public_html/wp-includes/functions.php on line 6114
היי בנות
חברה טובה מאוד שלי מתחתנת וקשה לי ממש, אני מרגישה לבד עם הקושי הזה.
אני אחת שיש לה חברות אבל חברה טובה זאת רק היא שאני אוהבת אותה מאוד.
היא נתנה לי המון ויש לי מלא הכרת הטוב אליה.
דיברתי איתה על זה אבל ממש בקטנה, היא ממש עמוסה ואני לא רוצה להכביד ולצער אותה.
אבל כואב לי, אני בוכה מלא ואין לי חברה/מישהי במשפחה שאני יכולה לשתף.
אני עוזרת לה מאוד!! מארגנת לה דברים עושה דברים שלא האמנתי שאעשה
היא מאוד מעריכה אותי על זה, אבל אני מרגישה שמהעומס היא פשוט לא רואה אותי, ואני לבד, עם הכאב והמשבר הזה.
אני מסבירה לעצמי שזה דרך העולם, ואני באמת שמחה בשבילה.
אבל קשה לי.
מה אפשר לעשות?
אני כל כך רוצה לרקוד ולשמוח בחתונה שלה בלב שלם ולא לרקוד ובלב לבכות
תתנו לי עצות בבקשה❤️
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
הזדהות תעזור לך?
זה הזוי.. ביום אחד הכל משתנה, נכון?
זו חוויה מעניינת, מצד אחד אני באמת (!!!) מאושרת לראות אותה ככה מאושרת, מצד שני קצת קשה לי……
ואללה🫂🥹
אני לא בגיל ואני לא יכולה להבין את זה
אני כן ראיתי את אחותי חווה את אותו הדבר ובאמת זה קשה
אני יכולה להתפלל עליך ואת על עצמך
מאחלת לך את כל הטוב בעולם
איך שזה קשהההה
הגילאים נעים פה בין 14 ל17 מתארת לעצמי מניחה שאין פה בנות שבגיל חתונה אולי בודדות
את לא יכולה לדעת.
הגיוני יותר שהבנות בגיל החתונה פשוט כמעט ולא כותבות…
יאוו..
מזכיר לי כשגילית שאח שלי בשידוכים, ומבחינתי הוא ממש צעיר (אפילו עקף את אחשלו( הייתי בשוק ואשכרה – בכיתי. כן, זה הכי הגיוני שבעולם! מרגיש לי שאני מאבדת את החלק של 'אח שלי'. הייתי ממש קשורה אליו, ועכשיו הוא של מישהי אחרת..
מבינה אותך ממש, בהצלחה❣
איה, זה כואב הרגשות שמרגישים אז…
כי את רוצה רק להיות שמחה איתה, אבל את לא.
וזה כ"כ לגיטימי ונורמלי, הכי טבעי שיש, וזה תהליך קשה לעיכול, וריק כזה…
ואולי לאט מתרגלים, ומגלים עוד אנשים, עוד חברות קרובות, ומתחתנים.
ובסוף חוזרים להיות.
היי יקרה ואהובה. קוראת את שאלתך ונזכרת בתחושות שהציפו אותי כשחברותי הטובות התחתנו. הרגשתי שמחה בשבילן, אבל גם עצב ותחושת אובדן ופרידה. כי פתאום הן עסוקות, ויש להן חיים חדשים להקים, ויחסים קרובים עם אדם אחר… וזה לגיטימי, אן לי תלונות אליהן. אבל הכאב הוא כאב, והחלל שנוצר צורב בנשמה…
מה שיש לי לנחם אותך, זה שאחרי תקופה הן נוחתות לעולם, ואז הן יותר פנויות לחברויות. וגם – שיש הרבה אנשים טובים בעולם, ושאולי תכירי דמויות אחרות, שאפילו מתאימות יותר לשלב הזה של חייך. שולחת לך חיבוק ואהבה