יש לי ילדה בכיתה שהיא מאוד מאוד ביישנית, מאוד. היא לא יוצרת קשרים, לא מרגישים שהיא נמצאת, שותקת כל היום, לא מדברת כמעט, ותמיד בצד. משיחה שהייתה לי איתה פעם היא הסבירה לי שזה לא משנה לה בכלל שהיא ככה, בשבילה זה בסדר.
אני ממש דואגת לה, איך היא הולכת להסתדר בחיים? כל אדם נורמלי צריך ורוצה ליצור קשרים והיא לא, עוד שנתיים -שלוש היא צריכה להתחיל שידוכים ולהיפגש עם אנשים- איך היא תעשה את זה?
אני דואגת לה ורוצה לנסות להאיר את עיניה ולעזור לה, אבל אני לא רוצה שהיא תיפגע…. איך אפשר לעזור לה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
תני לקב"ה לעזור לה. באמת. היא בן אדם בוגר, יש לה הורים, יש לה את הקב"ה ואת הרבי, נשאר לך רק להתפלל
זה סוג של בעיית תקשורת.. לא?
תעזבי אותה במנוחה. גם האנשים הכי שתקניים שהכרתי היו נשואים ואפילו באושר
בדיוק
את יכולה מידי פעם לנסות לבוא אליה וליצור איתה שיחה אבל אם תראי שהיא לא ככ בעניין תעזבי אותה ואל תדאגי היא תסתדר בעז"ה:)
לפעמים דווקא הבנות שמתחתנות ראשונות הן אלה שהכי לא ציפית ואפילו חששת שמתי הם יתחתנו.. כמו האלה השקטות או הפחות בחברה
בקיצור אל תדאגי כי ה' מסדר תעניינים הכי טוב שיש:)
אבל את נשמה טהורה זה בטוח:) אז תדאגי לה אבל אל תציקי..
וואי איזה בנאדם איכפתי את!
קשה…
לדעתי אינסיכוי בעולם שזה לא מפריע לה…
אולי תנסי לבקש מהמורה לשבת לידה,
וככה יהיה לך יותר קל לפתוח אותה…
תתחילי לדבר איתה…
אחר כך תקשרי אותה עם בנות אחרות…
נגיד כשכולן מדברות ביחד תנסי לקשר אותה לשיחה, לשאול אותה שאלה שקשורה לנושא השיחה, כך שהיא תהיה חייבת לענות מול כולן…
אני לוידעת אם לסוג ביישנות כזה את מתכוונת…
בכולופן, המון המון הצלחה!!!
האכפתיות שלך תראה תוצאות!!
יש אנשים שלא אוהבים חברה עד כמה שזה נשמע מוזר…
ואם היא אמרה לך את זה אז או שהיא באמת התכוונה לזה שנח לה ככה או שהיא נואשת לחברה אבל לא מסוגלת.
אני אישית לא ממש ביישנית אבל עדיין לא אחת שאוהבת חברה ואעדיף ברוב המקרים לשבת בבית לקרוא איזה ספר חדש ויפה מאשר ללכת למפגש כיתתי או לערב כיתה.
זה לא שום בעיה וממש חמוד מצידך לדאוג ככה לחברה שלך אבל זה נורמלי לגמרי יש אנשים סגורים ויש פתוחים ושתי הסוגים האלו של אופי מתחתנים וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
אני למשל אוהבת אנשים ביישנים ולא הייתי מתנגדת לבעל כזה?
כמובן, גם אני לא רעשנית הכיתה וגם אני כמוך הייתי מעדיפה לקרוא ספר טוב (אייל גלבוע!! ??) במקום מפגש ?
אני התכוונתי לסוג קצת יותר מוגזם של ביישנות…
תודה על התגובה שלך בכולופן?
ברור שאין כמו ספרר תני כיף???
אבל באמת אם היא אומרת לך שנח לה ככה אז אולי באמת נח לה ככה.
אני יכולה להגיד בפירוש שלא נח לי ליד חברות?
ואם לא הייתי נימוסית הייתי מעיפה אותן לכל הרוחות, אבל מה לעשות שהחברות שלי כל כך חמודות?
ואגב גם הן שלושת החברות הטובות שלי ביישניות פחד?
אפשר להגדיר את זה ביישנות מוגזמת כמו שאמרת.
אבל אופס שימי לב, בכיתה הם כמעט לא ידברו עם בנות, שם יוציאו משהו מהפה זה יהיה בקול כל כך חלש שאני נהיית המיקרופון האוטמטי שלהן?
אבל זהו!! שהם בבית שלהם? בא נגיד שהדר האחרון שאפשר להגיד עליהם זה ביישנות.
שאנחנו לבד רק ארבעתנו? הם הרבה יותר פתוחות ואנחנו מדברות הרבה?
(עכשיו אני קולטת שהיה לחברות שלי סיבה טובה לחשוב שאני שאלתי את השאלה?? זה די המקרה, אז אנא הרגעו חברותי היקרות לא שאלתי את השאלה הנ"ל)
אם באמת את אומרת ככה תבדקי אם היא ביישנית רק בחברה? בבית היא אחרת? אולי זה באמת נח לה ככה?
כי אני לא אתפלא אם תקלעי פעם לאירוע משפחתי ששלהם (אממ רעיון מעניין, איך בדיוק תקלעי אליו???) את לא תזהי אותה, היא תהיה משוחררת ובכלל לא שקטה ולא יהיה מופרך לראות אותה במרכז המעגל.
אבל באמת כל הזמן ניסתי יותר להכניס אותם לעניינים אם ננסה להגדיר את זה ככה, בכל מיני דברים שעשו או סתם בהפסקות. אם זה היה טוב או לא אני עדיין לא יודעת, את זה הן צריכות להגיד? יכול להיות מישהי שדחיפה קטנה לחברה מאוד תעזור לה ותכלס היא רוצה להיות עם חברות ולהיות בפנים של החברה ורק הביישנות שלה מונעת את זה ממנה ודחיפה קטנה כזאת יכולה מאוד לעזור לה.
אבל אולי יש כאלה שזה יכול להציק להם הדחיפה הזאת??
אולי זה בנות ששאם הם לא מבאטות את עצמן בכיתה הן מתבטאות במלא תחומים אחרים בעיקר בבית עם המשפחה וזה אולי בעצם החברה שלהם? אולי לכן הם לא מרגישות כל כך צורך להדחף לחברה כשיש להם את המקום שלהם?
לא יודעת כמו שאמרתי את זה צריך לשאול את החברות החמודות שלי??
מצד אחד לפעמים הרגשתי יותר מדי רמקול מה שנקרא, וזה אולי הפריע להם להתבטא בעצמם אז הורדתי מינון
ולפעמים באמת הן היו צריכות רק את הדחיפה הקטנה הזאת בשביל לבטא את עצמן כי יש להן הרבה במה?
ואם החברות שלי קוראות את זה עכשיו ומתעצבנות שאני
מרכלת עליהן? תדעו שאני אוהבת אתכן?
לא חושבת שיש אנשים שלא צריכים חברה או לא מעניין אותם, יש שיותר מעניין ויש שפחות אבל לכולם זה חשוב.
אני אגיד לך מה יש בנות שקשה להם חברתית אז הם מכחישות ואומרות שלא חשוב להם להיות בעניינים או שיהיו להן כמה חברות.
אני מציעה לך לנסות כן אולי להתחבר אליה או שלפחות להתעניין בה מידי פעם, גם אני הייתי ילדה מאוד ביישנית והכחשתי שהחברה לא מעניינת אותי כל כך אבל זה עבר ב"ה, לדעתי תתענייני בה ותראי לה שאיכפת לך ממנה ואולי תנסי להכניס אותה לשיחה אבל לא בכח והשאר תעזבי באמת הזמן יעבור וישתנו העניינים ואם לא תני לה ולהורים שלה לעזור לה.
אין עליך שככה איכפת לך ממנה זה לא ברור מאליו בכלל!!
אני ממש מזדהה, הייתי ככה הרבה מהשנים בביה"ס ובמיוחד כשלא היה לי טוב.
מה זה אומר?
קודם, אל תאמיני לה. אולי אפילו היא מאמינה שטוב לה ככה, אבל בטוח שזה מפריע לה לפחות קצת.
דבר שני, תביני שקשה לה. יש אנשים שזה בא להם בקלות ליהנות מהחברה, ויש כאלה שזה לפעמים קשה להם יותר. כמו שיש כאלה שיותר קשה להם בלימודים למשל. ואם קשה לה זה אומר שאת יכולה להיות רגישה אליה יותר (אני רואה שאת כבר ככה). כלומר אם אתן בכינוס וכולן מפטפטות והיא בשקט בצד, את יכולה לפטפט איתה קצת. בעדינות, לא כאילו את מרחמת עליה. כי אין סיבה לרחם – כל אחד והקשיים שלו, פשוט.
דבר חשוב – אל תחשבי שאת יכולה לפתור לה את כל הבעיות. זה ממש יפה מצדך, באמת, שאת ככה אכפתית ושמה לב, אבל להשתחרר מביישנות זה תהליך ארוך ואישי. זה החיים שלה, העניין שלה, ואל תדחקי בה/תציקי לה על זה.
ממליצה שאפילו אל תדברי איתה על הנושא הזה בפירוש. אפשר לרמוז לה משהו ברגישות, לעתים רחוקות, אבל חשוב שלא תרגיש שהמהות שלה כפי שהיא נתפסת שעיניי החברה, היא רק "ביישנית", "שקטה". זה רק יכניס אותה עוד יותר לקונכייה שלה כנראה.
והכי חשוב – להבין, פשוט להבין ולא לחשוב "מה הבעיה שלה?" לא לשפוט, כל אחד ומה שקשה לו.
וואוו גמאני הייתי ככה..
והדבר שהכי שנאתי (אל תעלבי כי אני יודעת שזה בא מטוב לב..) זה שאמרו לי "די למה את כ"כ שקטה?" "תאמרי משהו"..
זה ממש פגע כי כאילו לא קיבלו את האופי שלי כמו שהוא וניסו לשנות אותי…
אז בבקשה אל תעשי את זה!!
תנסי לקבל אותה ככה, כנראה שבאמת טוב לה ככה.. יש כאלה טיפוסים וזה בסדר גמור! (אאמ"כ זה מפריע להם)