בושותתתת

אני יודעת שזה נשמע מוזר.
אבל אני כל הזמן מרגישה כאילו הקב"ה דומה ח"ו לבנאדם.
אני מתייחסת אליו כאילו הוא היה אדם שמשנה את הדעות שלו, שכועס לפעמים ולא מסכים לסלוח לאנשים וכו'.
איך מוציאים לי את זה מהראש????
איך מסבירים לילדה שבי מי הוא בעצם???

– – – – – –

יקירתי

בחרנו את השאלה החשובה שלך, כדי להעלות אותה בפני רב עבורך ועבור כל מי שתזדהה עם שאלתך.

וזו תשובתו:

חז"ל מלמדים אותנו שלקב"ה אין גוף ולא דמות גוף, אך כדי שנוכל להבין את היחסים בינינו לבינו משתמשים במשלים מהעולם של בני האדם, וכשאנחנו לומדות או שומעות משל, עלינו 'להפשיט' את המשל ולנסות להבין את הרעיון שעומד מאחוריו.

לכן כאשר אדם מבחין שהוא כביכול 'מאניש' את הקב"ה אין לו להבהל מזה אלא פשוט לנסות להתרגל ב'חשיבה מופשטת' – שהבעש"ט אמר שהיא תנאי בסיסי להבנת דברי חסידות.

העיקרון הוא לזכור שכל דימוי לקב"ה הוא 'כביכול'. וכל מטרתו היא למען שנבין יותר טוב בשכל האנושי שלנו את מידותיו. וזהו רק משל.