הי אפשר שאלה?
טוב זה שאלה רטורית כי אני ישאל גם את תגידו לי לא . אבל תגידו כן כי חשוב לי מאוד התגובות??
אני בת יחידה בבית יש לי ארבעה אחים שתיים גדולים ממני בישיבה
אין לי מה לעשות בזמני הפנוי ויוצא שאני כל היום על המחשב שהוא בעיקרון משפחתי.
יש לנו חסימה על המחשב. גבוה אפילו. אבל זה לא חוסם הכל..
יוטיוב הוא חצי פותח כזה לא ברור ממש לפי הקריזות שלו אבל הוא כן פותח אתרים של סרטים וסדרות אפילו וכו. אז אני רואה. וסובלת. ומתחרטת על כל שניה. ורואה שוב. שזה מוציא אותי מדעתי. אין סיכוי אני ממשיכה ככה זה פשוט גומר אותי כזה אני מפחדת לדבר עם כל אחת שפתאום יפלט לי משו (ההורים שלי לא יודעים כמובן שאני רואה. מתלבטת אם זה טוב? טוב נו הם יחטפו דום לב אם הם יגלו איזה זוועות אני רואה) אבל אני לא מסוגלת להתנתק מהמסך.
מה עושייםם???? ממש נס שהאתר הזה אנונימי אחרת הייתי נשארת עם השאלה הזאת עד ימות המשיח. או עד שאני יעז למצוא משפיעה. ולא זה לא יקרה בקרוב ככה שימות המשיח יותר הגיוני שיצא ראשון. הלוואי?
וגם לפה לא היה קל לכתוב אני מפחדת שמאין שהוא יגלו מי אני אפילו פתחתי מייל חדש אנונימי בשביל זה?♀️?♀️?♀️
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
27 תגובות
וואו. נשמע שקשה לך.
אני מאוד אוהבת להעסיק את עצמי אז אולי אוכל לתת לך כמה רעיונות אבל בקשר למה שאמרת שאת לא מצליחה להתנתק מהמסך ממליצה לך כמה שיותר לומר להורים שלך שקשה לך. לא לומר להם מה את עושה שם ומה את רואה רק תבקשי שישימו חסימה יותר הרמטית כדי שלא יהיה לך יצר הרע להסתכל תאמיני לי הם רק יהיו גאים בך ויעריכו אותך יותר.
בקשר לשיעמום ממליצה לך לשבת עם עצמך אפילו לעשות ווארד במחשב ולכתוב רשימה של דברים שאת אוהבת לעשות אפילו הכי פשוטים לבשל לצייר לרקוד לשיר לצאת לעשות הליכה ללמוד מתמטיקה להתקשר לחברה שבחיים לא יוצא לך לראות. רשימה ארוכה של תעסוקות ושיהיה לך משעמם תסתכלי ותקחי רעיון של מה לעשות משם. עשיתי את זה שנה שעברה בקורונה עזר לי מאוד.
רק מזכירה לך שעוד כמה שנים קצרות תגיעי למצב שלא יהיה לך כל כך הרבה זמן להשקיע בעצמך ולעשות כיפ. אז תעשי עכשיו!
הלווואי שהייתי מעיזה להגיד להם
אני מכורה פשוט לא יכולה להתנתק מזה
תודה על התוגבה
ותפסיקי שיהיה לך חשוב התגובות. בשבילך.
אני יכולה לתת לך מלא דרכים ואפשרויות..אבל זה צריך לבוא ממך, מהחלטה פנימית שלך.
אוי.. קשה.
אם את באמת רוצה להפסיק את זה, פשוט תחליטי שאת לא רואה עוד וזהו. לאט לאט, תגידי לעצמיך למשל ׳השבוע אני לא רואה.. ולא פותחת..׳ ותעמדי בזה באמת.
כי את יודעת כמה זה לא טוב לך. כמה זה הורס אותך.
וגם חשוב מאוד שתעסיקי את עצמיך בדברים אחרים.. תחביבים או כל דבר אחר כדי לא להגיע לזה.
המון הצלחות!!
לדעתי זה לא תמיד עוזר
גם אני חושבת ככה…
מנסיון אישי…
טיפ יעיל מאד- תנסי להעסיק את עצמך בדברים אחרים, להפיג את השיעמום בדרכים אחרות. לדוגמא חוגים, פעילויות חברתיות, מפגשים עם חברות, התנדבויות וכו'. בסוף יום שאת מצליחה להתאפק ולא להיות מול המחשב תפנקי את עצמך במשהו שאת אוהבת, בנוסף לעשייה שתביא לך סיפוק מטורף ומלא מצב רוח. זה נשמע שגם את חווה מעין בדידות, כלומר אין אחים סביבך וההורים שלך לא מודעים למה שעובר עלייך מה שיוצר ריחוק רגשי וחברתי. אז תנסי אולי יותר להיפגש עם אנשים, משפחה, שכנים. דבר אחרון, את יכולה להתקשר לחברה של החסימה ולבקש להעלות את רמת ההגנה. בהצלחה❤
תתחילי לאט.
תפחיתי כל פעם מספר שעות כלשהו, תחליטי שאת על שותפות במקום לראות סרט (יותר טוב בטוח), תציבי לעצמך גבולות שאת יכולה לעמוד בהם.
הממ, והאמת – הייתי ממליצה לספר להורים.
אם ממש קשה לך אז:
"אמא, אני מלא על מחשב, יש מצב את בודקת איתי כל שעה, ושמה לב שאני לא מתמכרת?"
כן, את תתחרטי על זה שלוש דקות אחרי שתבקשי, אבל קדימה – קחי אומץ ולכי לבקש לפני שתתחרטי.
בתוך תוכך את יודעת שזה טוב.
יקרה!! הייתי חייבת לכתוב לך!
לפני כמה חודשים ראיתי גם משהי שכותבת על כל העניין הזה של סרטים וסדרות והאמת בעוונותי הרבים הזדהתי איתה בפה מלא! גם אני נכשלת בדיוק כמוה. עברתי על התגובות ופתאום קלטתי משהי עונה "את יודעת? לפני כמה זמן הייתי בדיוק כמוך, עד שיום אחד החלטתי שאינ אפסיק וזהו, כי זה פשוט עשה לי רע! והאמת זמאז לא נכנסתי לשום אתר ולשום סרט וזה פשוט עשה לי טוב!" ואינ כזאת מגחכת "חיה בסרט זאתי, על מי היא עובדת?! גם אינ החלטתי מלא פעמים ותראו איפה אינ נמצאת היום?! במקום יותר גרוע ממה שהייתי!" ואז יום אחד החלטתי 3 ימים! וזהו! 3 ימים בהם לא אכנס ליוטיוב ולשום אתר סדרות גם לא לסרטים בדרייב! ביום השלישי בדיוק נפגשתי עם המשפיעה שלי ובחילופי דברים איכשהו סיפרתי לה בשיא הכנות את כל מצבי כי כבר מהכרותי איתה אינ לא אפסיד מזה שאינ אספר לה! וסיפרתי לה ואחרי כל מה שדיברנו החלטתי להמשיך עוד 3 ימים וזהו! ואחרי ה3 ימים האלו אני כותבת לה הודעה "את יודעת? אינ סקרנית לדעת מה אני בעתיד אחליט… לחזור לאיפה שהייתי ולהשלים את מה ש'הפסדתי' בימים האלו או להמשיך להישאר חזקה… " והאמת שהחלטתי ולא הייתי בטוחה שאשרוד את זה אבל הנה! בשיא הרצינות אינ כמעט 3 חודשים שלמים לא מתקרבת לשום דבר שקשור לעולם הזה של הסרטים השירים והסדרות (ותבינו שהייתי מכורה בקטע הזוי) והתחזקתי כל כך רוחנית ואינ פשוט מאושרת! על אמת! ואינ בטוחה שיהיו עכשיו את אלה המזלזלות ויגידו "מה פתאום אין מצב… וגם אם כן אני לעולם לא אצליח" יש לי עוד סיפור לספר לכן. לפני כמה שבועות חתרתי פה בהודעות ישנות באתר וראיתי גם משהי שסיפרה על התמודדות שלה והיא סיפרה למשפיעה וב"ה היא יצאה מזה… ואז אני רואה את השם שלי! המלא! לא השם של האתר אלא ממש הפרטי שלי – נמצא בתגובות! כתבתי ככה "יואו אינ ממש במצב שלך רק שלי אין את האומץ לגשת למשפיעה ולספר לה… מקנה בך" אני הייתי בשוק!! תאריך:לפני שנה. הזוי רציתי פשוט להגיד לעצמי של פעם "את עוד תצליחי, רק תאמיני בעצמך" אז אם את מאלה שלא מאמינות בעצמן ומזלזלות בכל מה שכתבתי עכשיו מוזמנות להתחיל להאמין כי לא סתם כתבתי פה עכשיו רבע שעה עם כל העירובי סיפורים האלו!
וטיפ ממני: תמני משפיעה! בשיא הרצינות יעשה לך רק טוב!
מדהימה. זהו.
חמודה שאת:)
וואו את מהממת!! איזה כיף לך. מקנאה בקטע טובב חחח
אני ממש מזדהה עם השורות האחרונות. והאמת- שגם המשפיעה שלי עוזרת לי בהחלטות טובות האלה. עצם השיתוף והחיוב משפיע 🙂
ווואאו.
תקראי אותו כוואו הכי מעריץ שלי עד היום.
וואוו אני פשוט בהלםם
ואני יודעת כמה זה קשהה את אלופה פשוט מקווה שאני אגיע יצליח להגיע לזה
תודה רבה רבה על התגובה. את מדהימה?
ווואווו איזה מדהימהה
זה כל כך נכוןןן את לא מבינה איך עזרת לי
תודה ענקית ענקית על ההשקעה מעריכה מאוד❤❤❤
סוג של התמכרות-לדבר לא טוב
תורידי בהדרגה שבוע שבוע כזה
לפי מה שאת מסוגלת
ואת צריכה את הרצון של לא לראות.
ותתפללי בהצלחה!
יאוו הייתי בול כמוך רק בלי חסימה ובסופו של דבר הפסקתי עם זה כי החלטתי שלא בא לי יותר, וכל פעם נלחמתי עם עצמי אם לראות או לא וכמעט תמיד ב"ה הצלחתי לשכנע את עצמי שלא.. תזכרי שהעיניים הן החלון לנפש, ואם את לא רוצה שתהיה לך נפש גסה ממליצה לך להפסיק (בדיוק מה שאמרתי לעצמי;) נ.ב כדאי לך ממש למנות משפיעה.. זה יעזור לך מאוד, אוהבתת, בהצלחה מאמי?
מממ וואו.. נשמע קשההה!!!
וכל הכבוד לך על האומץץץ. גאה בךךך!!!!
אני אחת שרואה?
מממ הבעיה היא חלק מהפיתרון.
אז צריך לבדוק למה בעצם את רואה??
אמרת. שאין לך מה לעשות בזמן הפנוי…
אז הנה כמעט הפיתרון.
תמצאי מה לעשות:)
איזה גרועה אניייי, אעע???
עזבייייי
למצוא עניין בדברים אחרים, נקודה.
הכי עוזר ויעיל ובלי כאבי לב מיותרים.
תכניסי את עצמך, כמעט בכוח אפילו, לעולם תוכן אחר- חברות, לימודים, אפייה/ כתיבה או וואטאבר. כל מה שיעניין אותך יותר מהעולם הצבעוני שם במסך.. וכשתתעסקי בו תרגישי שאת לא זקוקה למחשב.
אינלי מה להגיד לך…
גם אני ככה…
מכורה מכורה משהו הזוי…
אני מחליטה ששבוע אני לא מציצה רק שבוע!
ואין זה פשוט לא הולך לי…
אני מנסה כמה שיותר למלא את הזמן בדברים אחרים וכשאני מרגישה כזה דחף להתחיל לשמוע ולראות אני מנסה לעשות משהו אחר ולא ללכת לזה
אבל…
בסופו של דבר כל יום אני גם רואה וגם שומעת את הדברים הכי…
עדיף לא לפרט…
את לא חושבת שזה יותר חשוד לפתוח מייל???
תאמיני לי שאני הכי מבינה אותך???
אבל תדעי לך שלצערי זה יכול לקרות גם אם אין במחשב אינטרנט…
אפשר להעביר ידני……
טוב אין לי אופציה לעזור לך…
ואני מקווה שאחים שלי לא יזהו את השם הזה…
וכבר קרה לי שהם "תפסו אותי על חם" ושאלו אותי מה זה הדבר הזה והזה בדיסק און קי הזה… ו"הנס" שלי שאני כנראה יודעת להציג טוב וסיפרתי להם שזה של חברה וכו'… לא שקר. חצי אמת.
?זה מבחינתי "החיים קשים"?
אני ממש יכולה להבין אותך..
היה שלב בקורונה שלא הפסקתי לראות דברים.. לא זוועות כלשונך.. אבל המון דברים בחלקם עוד מצאתי תוכן ובחלקם לא. מה שבטוח- טוב זה לא עשה לי.
זה עבודה יומיומית. מה שכן- תפסיקי לחשוב – מה עשיתי, איזה דפוקה אני.. למה מלכתחילה וכל זה.. סתם גורם לדכדוך!
בכל מקרה.. אם יש לך את זה. זה אומר שאת יכולה…
רומא לא נבנתה ביום אחד, וגם זה לא. זאת מלחמה קשה, ולא דומה למלחמות הרגילות בכלל. צריך הרבה מוטיבציה ויכולת להמשיך גם אחרי כשלונות. למען האמת, גם עם משפיעה זה לא קסם. יש לי משפיעה ואני עדיין נכשלת בזה. אז קחי משפיעה אבל אל תחשבי שהיא עושה במקומך את העבודה. ו… בהצלחה.
נותנת לך טיפ מעצמי
מה שאני עשיתי עם דברים שקשה לי מאווווד להגמל מהם
(תודה לחברה המדהימה שלי שהיא נתנה לי ת'רעיון הזה!)
לקחתי פלקט גדול (אני אישית לא לקחתי זה היה יותר בדמיון שלי כי לא רציתי שישאר זכר למה שעשיתי שאף אחד לא ידע…)
ועשיתי טבלה, וכל דקה שעברה או שעה אפילו עם זה היה בלילה שאני יושנת וכאילו מה ממילא אני יושנת אבל כן ספרתי את כל הדקות/שעות/ימים שהצלחתי להעפק ובוא נגלה לך משהו ככל שיותר רחוקים מהפעם האחרונה יותר קל (אני תמיד אמרתי שיותר קשה – כי מתגעגעים אבל תכל'ס לאט לאט מתרגלים)
ואז נופלים, וקרה פעמים שזה היה דווקא נפילה של החיים!!!
אבל הפעמים האלו שהתגברתי לפני זה לא נמחקו!!! וזה נשאר!!!!
וכל רגע שהתגברתי הרגע הזה לא יחזור והוא ישאר לעולם רגע של התגברות!!!
אז נפלתי ואז יצא שהצלחתי שוב להתגבר (פשוט הייתי בקניות) עוד שעה ו-זה נתן לי פוש להתעפק עוד שעה ואז נפלתי…
אבל הכמה פעמים האלו הם מה שמחזיקים אותי!
כי זה מראה לי שאני לא אפס מאופס!!!
ונותן לי כח להתאפק עוד קצת ועוד קצת.
יש עוד כמה דברים שהייתי רוצה להגיד לך אבל אני קצת מסתבכת בלהוריד את זה לכתב אז אולי בהמשך…
לא יודעת מה להגיד… אולי כל פעם שתרצי לראות משהו לא מתאים תקפצי לאתר המהמם הזה.?
ועוד משהו שיכול מאוד לעזור לך שתחשבי איך תרגישי *אחרי* שתצפי בכל מיני דברים לא מתאימים… אולי ברגע שתצפי זה יהיה לך כיף ותהני מכל רגע אבל אח"כ יהיו לך רגשות אשמה וכעס על עצמך שראית וכו'. לעומת זאת תחשבי מה יקרה אם תתגברי, נכון אנחנו בני אדם ובאותו רגע של ההתגברות זה יהיה לך קשה ואפילו מאוד קשה, אבל אח"כ הסיפוק העצום שיהיה לך יהיה שווה את כל המאמץ ואני בטוחה שאת גם תרגישי כך.
בהצלחה ענקית עם ההתמודדות הלא פשוטה הזו.
מקווה שעזרתי אפילו בקצת.
אוי זה כל כך אני לפני חצי שנה בדיוק.
זה התחיל מוקדם , אפילו בגיל 10.
זה התחיל מסרטונים פשוטים ללא בעיה.
ולאט לאט עבר ליוטיוברים , לאנשים משועממים שמעלים סרטונים של החיים שלהם , ולאט לאט עבר לכל מיני שירים שהיוטיוברים האלה הוציאו , ואז לאט לאט זה עבר גם לסרטים.
ואז גם סדרות
וכל הדברים הכי גרועים שיש.
ככה זה המשיך עד גיל מסוים , לא רוצה לחשוף את עצמי.
ואז פשוט פעם אחת הרגשתי שהרגשות שלי על סף מוות.
שאני עצמי עומדת להתעלף עם הכול
לא הצלחתי להחזיק מעמד עם כל הסודות בפנים
ההורים לא ידעו
החברות לא ידעו
פשוט (ממש ממש לא פשוט) פניתי להורים שלי ובכיתי , בכיתי את כל הסודות , בכיתי את כל מה שראיתי ועשיתי מאחורי גבם.
למרות החסימה , תמיד מוצאים דרך לעקוף אם רוצים.
סיפרתי להם הכול.
במשך שעה וחצי
אני אודה ולא אבוש שהיו פרטים שלא סיפרתי
והפלתי קצת את האשמה על מישהי אחרת ולא על עצמי.
אבל העיקר שסיפרתי.
סיפרתי מה שהיה לי על הלב
הם כמובן היו בהלם , אבל הם עזרו לי
ומאותו היום , התחזקתי בכל מה שיכולתי , הקפדתי על התפילות , התפללתי יותר בכוונה , למדתי את היום יום היומי והתחזקתי בכל המובניםם כשהפסקתי עם הכול.
היום אני מתחרטת על הכול כי אני יודעת הרבה דברים שלא לגילי רק מהסרטים והשירים.
אבל אני יודעת שזה בא רק להרים ולרוממם. למרות שעשיתי את זה בגלל הסקרנות שלי לעולם הגדול.
אני מציעה לך יקירתי , לאזור הרבה הרבה אומץ ורצון ולדבר על זה עם מישהו , לא משנה מי , העיקר מישהו שיבין לליבך ויעזור לך להתרומם מזה!
אוהבת אותך❤❤❤