זה מה שאני עושה, אבל קשה לי לעשות את זה. כי בשביל לחיות מינימאלית אני צריכה אוכל ושתייה וכל מיני צרכים אישיים. ברגע שאני אוכלת, שותה, מסתובבת בבית קשה לי להיות בחברת אדם שאני שונאת. אני מנסה להסתובב רק עם אוזניות בבית, אבל זה קשה. גם שבת וזה… בכלל זוועה. אוףףף
יש אפשרות לנסות להוריד קצת מהשנאה? לנסות לחשוב מה גורם לך לשנוא אותו? להתרחק ממנו? אולי לדבר איתו אפילו? שיחה דוגרית וכנה. ולשנן לעצמך שוב עד שתשכנעי שלא כל פעולה שהוא עושה היא בעיתית, גם אם היא נראת ככה בעיניך.
מנסים לאהוב. הרי מה יועיל לי שאני אשנא את אחותי, אני חיה איתה תמיד, ואז יוצא שאני מפסידה. נכון, אולי אני כבר אוהבת אותה, אבל זה לא אומר שאני אלמד ממנה כל דבר ואהיה מעריצה שלה. לא. אני יודעת מה נכון לי, ואחותי יודעת מה נכון לה. וזהו. ואני אוהבת אותה כי היא אחותי וזהו. כי אם אני אשנא אותה אני הראשונה והאחרונה שאפסיד.
לא יודעת אם זאת אחותך, סתם העלתי את זה כדי שיהיה לי מישהו בראש. אולי זאת אמא, או אבא, או אח. אני לא יודעת. צריך להבין שאני זה לא היא/הוא, ושיתנהג איך שהוא רוצה, אני לא מחליטה עליו. ובגלל שאני זה לא הוא, ויש לו שכל אחר משלי, אני אבחר לא להפגע. ואז גם לא לשנוא. אני יודעת שזה קשה. וגם יש דברים שאני כלל לא מבינה ולא אבין אותם. אז רק אני אתן לך חיבוק גדול גדול, וחיוך, קטן קטן. את ענקית, ואת יכולה, ואת תצליחי, גיבורה אחת. ❤
תכלס, הכי קשה להסתדר עם מישהו בבית, מישהו שאת כל היום איתו. ואם את שונאת כנראה הוא / היא מעצבן אותך מאוד. אבל איך אומרים? משפחה לא בוחרים. אז פשוט תנסי יותר להסתדר איתו/ איתה. כי בטוח בלב שלך את הכי אוהבת אותה בעולםםם ואם יקרה לה משו זה הכי יפריע לך בהצלחה ענקית!!!!! ???
ה'אם יקרה לה משהו' שאלתי את עצמי הרבה אם זה יפריע לי. ו… נראה לי שכן, אבל רק בגלל הכן טוב שמי שזה לא יהיה מביא/ה לי. יהיה לי צער גם, ברור. אבל אני לא אוהבת בשום פנים. זה ממש ברור לי.
רציתי להגיד לך, מה שלא הורג, מחשל.. אבל במחשבה שניה, את יכולה לנצל את זה בשביל לבנות בעצמך כמה מידות טובות… לדון לכף זכות, להסתכל על הטוב שבה, בכלל, לנסות לשנות את זווית ההסתכלות עליה לחיובית.. זה קשה ממשששש, אני יודעת.. אבל אם כבר את חיה איתה אז תראי את זה כהזדמנות, כאתגר, לא חושבת?
אי אפשר לבנות מזה מידות טובות. וזה כן הורג. יש דברים שאי אפשר לבצע, שלהסתכל בעין חיובית עליה/ו זה אחד מהם. אי אפשר להסתכל כאתגר על משהו שהוא בריאות נפשית שלי!
נכון, יש פעמים שצריך לצאת מהבית, מסכימה איתך. להתאוורר וכזה אני בעד שבנות יעשו את זה כל יום. אבל ללכת לפנימיה או משהו בסגנון זה האופציה האחרונה לפי דעתי, כי חבל שאני לא אדע להתמודד עם המציאות ואני אברח ממנה. אם אני אעשה את זה זה יהיה כי אבדו תקוות. ורק תגידי לי, רחלי, מה זה אם לא בריחה מהמציאות וחוסר יכולת להתמודד איתה.
את לא צודקת. זה לא בריחה זה הכרח. יש פעמים שזה חובה, ולא יודעת למה אבל שקראתי את השאלה שהשואלת כתבה, הרגיש לי שזה משו קצת יותר גדול ממריבות עם אחות או אח. לכן כתבתי אתזה, ועצוב לי שאת קוראת לזה בריחה מהמציאות אבל אולי זה גם שמח, כי זה אומר שלא חווית דבר כזה ב"ה. ואגב, להגיד למישי שזה בריחה מהמציאות וחוסר יכולת להתמודד, זה קצת הרבה שפיטה.
לדעתי, רק במקרים קיצונים ממש. לא כל דבר זה פתרון ישיר לפניימיה. אף אחד לא אומר ששם יהיה לה יותר טוב.
אני יכולה לומר לך איך זה לחיות עם אדם ששונאים. להשאר כל היום בחדר, כשיוצאים ממנו זה רק עם אוזניות. מדברים רק דברים מינימליים. אוכלים בשקט. אם שואלים שאלות עונים בתשובות הכי קצרות וכששואלים "למה את כועסת?" למרות שיודעים את התשובה, שותקים. ולא רק אז, רב היום שתיקות. חיים מאוד מסובכים. לא מכירה אישית מישהו עם חיים יותר בזבל ממני.
עם ממשיכים לשנוא, אז לא חיים! בקושי שורדים תיום יום
אבל מה הטעם בלשנוא???
תאמיני לי, יש לי אחים חורגים ויש לי את כל הסיבות בעולם למה לשנוא אותם….
וזה פשוט לא עושה לך טוב! עדיף לרחם מאשר לשנוא… (גם זה לא טוב אבל זה עוזר לפעמים) עדיף להתייחס בכל יחס אחר… תנסי לגרום לזה שהם לא יעניינו אותך בכלוםםםםםםםםםםם אבל רק לא לשנואאאאאא
וואלה? יש לי אחיות חורגות (דאייי עם התיאור הזהה, הן פשוט אחיות שליי וזהוו) ויש לי את כל הסיבות בעולם למה לאהוב אותן… וזה מה שאני עושה. (האמת כשאני חושבת על זה יותר משניה ברוור ועוד איך שיש גם סיבות -אייש, כואבות- שיגרמו לי בדיוק ההפך..) קיצער אוהבת אתכן אחיות גדולות שלי?
אין איך. זאת המציאות והיא קיימת… זה לא ממש שנאה… הרי דמייני לעצמך מה יקרה אם… לאותו אחד ששונאים אותו…. כמעט ולכולם יש איזה משהו בסגנון… והמציאות שמתמודדים. למרות שזה בין הדברים שהכי קשים…
אין לי תשובה בשבילך, לצערי הרב, הלוואי והייתה לי. אם הייתה – זה היה עוזר גם בשבילי. אני מתמודדת עם הקושי, מותר לכתוב שזה עם אבא שלי? הוא לא איש רע, אבל יש לו הרבה בעיות וקשיים שהביאו אותי לסבל שמי שלא חוותה – לעולם לא תוכל להבין. אי אפשר לומר – מה טוב בלשנוא? או: פשוט אל תשנאי. לפעמים זה גדול ממני, עד כמה שאני יודעת שזה עושה לי לא טוב – אני מוצאת את עצמי בלילה בוכה במיטה, כן, מרוב שנאה, מרוב שאני לא מוצאת לעצמי פינה לברוח, מרוב שאני לא יכולה להסתכל עליו, לשמוע אותו, להריח, כל דבר שמזכיר אותו גורם לי סבל. אולי יום אחד אצליח לעזור לעצמי. הלוואי ואמן!
וואו. בדיוק השאלה שלי!!! קלעת בול. זה קשה ממש. אני מעריכה אותך שבכלל הצלחת לעשות את זה עד עכשיו… אני מסכימה אם מה שרחלי כתבה. כן,לא תמיד זה בריחה. לפעמים זה הכרח בשביל בריאות נפשית מינימלית, ומי שלא מבינה את זה כנראה אף פעם לא הייתה בכזאת סיטואציה (לפחות לא ברמה הזאת). אני לא יודעת מה המצב בבית שלך, אבל אולי תמצאי מישהו להתייעץ איתו? זה ייתן לך תשובה יותר טובה מאשר תשובות של בנות מהאתר… תמיד יש מישהו חכם בסביבה שאפשר לספר לו ולשאול אותו מה הדבר הנכון לעשות (יכול להיות שאין אומץ לספר / לפנות, אבל תמיד יש מישהו 😉 ובינתיים – כשממש קשה תנסי פשוט להיכנס למיטה עם אוזניות, משהו טעים לנשנש, מחשב / ספר ופשוט לשכוח מהכל ולעבור את הרגע 🙂 בהצלחה!!!!!! ותזכרי תמיד שאין עליך בעולם, ואת מסוגלת להכל ❤❤❤
56 תגובות
אווץ'
זה אני.
קצת.
לא, אני לא שונאת. לא רוצה לשנוא.
אבל– – אבל היא גורמת לי לרצות לעשות את זה.
גורמת לי לחשוב: 'למה אני חיה אתה'…
גם אני רוצה תשובות.
וואו.
כואב.
לומדים לאהוב:)
לא יודעת איך אעאעאע.
בהצלחה
לאב יו
סיוט.
בעיקר לא חיים
זה נקרא לחיות?
נשמע כל כך קשה.
אין לי תשובה לענות לך.
אפשר לחיות בכלל?
סורי שלא עזרתי. בהצלחה?
באמת קשה.
מה שאני עושה זה פשוט לא עושה כלום.
לא מדברת מטוב ועד רע.
חיה לעצמי בעצמי
זה מה שאני עושה, אבל קשה לי לעשות את זה. כי בשביל לחיות מינימאלית אני צריכה אוכל ושתייה וכל מיני צרכים אישיים. ברגע שאני אוכלת, שותה, מסתובבת בבית קשה לי להיות בחברת אדם שאני שונאת.
אני מנסה להסתובב רק עם אוזניות בבית, אבל זה קשה. גם שבת וזה… בכלל זוועה.
אוףףף
יש אפשרות לנסות להוריד קצת מהשנאה? לנסות לחשוב מה גורם לך לשנוא אותו? להתרחק ממנו?
אולי לדבר איתו אפילו? שיחה דוגרית וכנה. ולשנן לעצמך שוב עד שתשכנעי שלא כל פעולה שהוא עושה היא בעיתית, גם אם היא נראת ככה בעיניך.
מנסים לאהוב. הרי מה יועיל לי שאני אשנא את אחותי, אני חיה איתה תמיד, ואז יוצא שאני מפסידה. נכון, אולי אני כבר אוהבת אותה, אבל זה לא אומר שאני אלמד ממנה כל דבר ואהיה מעריצה שלה. לא. אני יודעת מה נכון לי, ואחותי יודעת מה נכון לה. וזהו. ואני אוהבת אותה כי היא אחותי וזהו. כי אם אני אשנא אותה אני הראשונה והאחרונה שאפסיד.
היי שנים איתך!!!
אופס, עשיתי טעות שהעלתי את אותו פוסט. כנראה עכשיו חושבים שאני צריכה יותר צומי.
אבל תודה בת מוזרה! זה ממש חמוד לי לקרוא את זה.
לאאאא מה פתאום?!
אני באמת אומרת.
באמת!!
אני מפסידה מזה הרבה מאוד. אבל רגשות לא שואלים אם שווה או לא.
מי אמר שזאת אחותי?
אם היית יודעת את המצב… זה הרבה יותר גרוע.
לא יודעת אם זאת אחותך, סתם העלתי את זה כדי שיהיה לי מישהו בראש. אולי זאת אמא, או אבא, או אח. אני לא יודעת.
צריך להבין שאני זה לא היא/הוא, ושיתנהג איך שהוא רוצה, אני לא מחליטה עליו. ובגלל שאני זה לא הוא, ויש לו שכל אחר משלי, אני אבחר לא להפגע. ואז גם לא לשנוא.
אני יודעת שזה קשה. וגם יש דברים שאני כלל לא מבינה ולא אבין אותם. אז רק אני אתן לך חיבוק גדול גדול, וחיוך, קטן קטן.
את ענקית, ואת יכולה, ואת תצליחי, גיבורה אחת.
❤
תכלס, הכי קשה להסתדר עם מישהו בבית,
מישהו שאת כל היום איתו.
ואם את שונאת כנראה הוא / היא מעצבן אותך מאוד.
אבל איך אומרים? משפחה לא בוחרים.
אז פשוט תנסי יותר להסתדר איתו/ איתה.
כי בטוח בלב שלך את הכי אוהבת אותה בעולםםם
ואם יקרה לה משו זה הכי יפריע לך
בהצלחה ענקית!!!!!
???
ה'אם יקרה לה משהו' שאלתי את עצמי הרבה אם זה יפריע לי.
ו… נראה לי שכן, אבל רק בגלל הכן טוב שמי שזה לא יהיה מביא/ה לי.
יהיה לי צער גם, ברור. אבל אני לא אוהבת בשום פנים. זה ממש ברור לי.
רציתי להגיד לך, מה שלא הורג, מחשל..
אבל במחשבה שניה, את יכולה לנצל את זה בשביל לבנות בעצמך כמה מידות טובות…
לדון לכף זכות, להסתכל על הטוב שבה, בכלל, לנסות לשנות את זווית ההסתכלות עליה לחיובית..
זה קשה ממשששש, אני יודעת.. אבל אם כבר את חיה איתה אז תראי את זה כהזדמנות, כאתגר, לא חושבת?
אי אפשר לבנות מזה מידות טובות.
וזה כן הורג.
יש דברים שאי אפשר לבצע, שלהסתכל בעין חיובית עליה/ו זה אחד מהם.
אי אפשר להסתכל כאתגר על משהו שהוא בריאות נפשית שלי!
קשוח אש.
מבררים אם יש מקום אחר לגור בו.
פנימייה או משו, זה מה שאני הייתי עושה.
בהצלחות!!
אוי, רחלי. אני מרחמת עלייך. כי זה לברוח מהמציאות, וחבל.
אין צורך לרחם עלי.
זה לא בריחה מהמציאות, תדייקי ותגידי שככה את רואה אתזה.
ויש פעמים, שצריך לצאת מהבית.
מה לעשות.
נכון, יש פעמים שצריך לצאת מהבית, מסכימה איתך. להתאוורר וכזה אני בעד שבנות יעשו את זה כל יום. אבל ללכת לפנימיה או משהו בסגנון זה האופציה האחרונה לפי דעתי, כי חבל שאני לא אדע להתמודד עם המציאות ואני אברח ממנה. אם אני אעשה את זה זה יהיה כי אבדו תקוות.
ורק תגידי לי, רחלי, מה זה אם לא בריחה מהמציאות וחוסר יכולת להתמודד איתה.
את לא צודקת.
זה לא בריחה זה הכרח.
יש פעמים שזה חובה, ולא יודעת למה אבל שקראתי את השאלה שהשואלת כתבה, הרגיש לי שזה משו קצת יותר גדול ממריבות עם אחות או אח.
לכן כתבתי אתזה, ועצוב לי שאת קוראת לזה בריחה מהמציאות אבל אולי זה גם שמח, כי זה אומר שלא חווית דבר כזה ב"ה.
ואגב, להגיד למישי שזה בריחה מהמציאות וחוסר יכולת להתמודד, זה קצת הרבה שפיטה.
לדעתי, רק במקרים קיצונים ממש.
לא כל דבר זה פתרון ישיר לפניימיה. אף אחד לא אומר ששם יהיה לה יותר טוב.
נכון, הגיוני שהקצנתי.
לקחתי אתזה באמת לסיטואציה שהיתה לי.
אולי לכן.
חיפשתי כמו משוגעת מקום כזה והתייאשתי.
נשאר לי רק לחכות שנה שאהיה אחראית לעצמי ואמצא מקום כזה.
בהצלחות אהובה.
תהיי חזקה.
הלב שלי איתך❤.
ברצינות רחלי?
כן.
אי אפשר. ולכן אני מכריחה את עצמי לא לשנוא, למצוא בה משהו טוב, בכל זאת.
גם אם יש בה/ו משהו קטן טוב הוא נבלע בתוך ים הרע.
הבעיה היא שרק איתי זה ככה.
את מי את שונאת?
אם אפשר לשאול
לא בשביל ביקורת, ח"ו
כדי לדעת מאיזה כיוון לענות לך
אפשר לשאול.
בואי נאמר שזאת לא אחותי שלא מסדרת את החדר….
משהו קצת יותר גדול מזה…
וואי משומה ממש נראלי שזה אותו דבר גם אצלי
הייי זה המשפט שלי שם למעלה?
ו.. זה אני. כל כך אני.
ואין לי פתרון..
רק בולעים את מה שמפריע ומקווים לטוב.
ככה זה אצלי לפחות.
איך אפשר לשנוא אדם שחיים איתו באותו בית??
ח ז ק
כשהוא לא באמת קשור אלייך
אפשר ועוד איך.
באמת איך?
תענו גם בשבילי…
שאלה מעניינת
אני יכולה לומר לך איך זה לחיות עם אדם ששונאים.
להשאר כל היום בחדר, כשיוצאים ממנו זה רק עם אוזניות.
מדברים רק דברים מינימליים. אוכלים בשקט. אם שואלים שאלות עונים בתשובות הכי קצרות וכששואלים "למה את כועסת?" למרות שיודעים את התשובה, שותקים.
ולא רק אז, רב היום שתיקות.
חיים מאוד מסובכים. לא מכירה אישית מישהו עם חיים יותר בזבל ממני.
סליחה שנתפסתי לשורה האחרונה, זה קיים, וודאי שזה קיים. אבל כמובן ממש לא מוריד מהתמודדות שלך.
יש בעולם המון אנשים שחיים חיים מורכבים בבית.
ניסת לחשוב לדוגמא על אנשים שחיים לבד? אנשים שחיים עם אחד הורה? הורה חולה?
בולעים כל התנהגות שלו שלא מוצאת חן בעיני. ושותקים הרבה.
זה מה שאני עושה, תודה.
עם ממשיכים לשנוא, אז לא חיים! בקושי שורדים תיום יום
אבל מה הטעם בלשנוא???
תאמיני לי, יש לי אחים חורגים ויש לי את כל הסיבות בעולם למה לשנוא אותם….
וזה פשוט לא עושה לך טוב! עדיף לרחם מאשר לשנוא… (גם זה לא טוב אבל זה עוזר לפעמים) עדיף להתייחס בכל יחס אחר… תנסי לגרום לזה שהם לא יעניינו אותך בכלוםםםםםםםםםםם אבל רק לא לשנואאאאאא
זה הורס אותך מבפנים!
ואם את אוהבת את עצמך! אז אל תהרסי לך ת'חיים
וואלה? יש לי אחיות חורגות (דאייי עם התיאור הזהה, הן פשוט אחיות שליי וזהוו) ויש לי את כל הסיבות בעולם למה לאהוב אותן…
וזה מה שאני עושה.
(האמת כשאני חושבת על זה יותר משניה ברוור ועוד איך שיש גם סיבות -אייש, כואבות- שיגרמו לי בדיוק ההפך..)
קיצער אוהבת אתכן אחיות גדולות שלי?
מזדהה כ"כ עם השאלה
אחותי
בת 11
לא יודעת אם אני שונאת אותה אבל המעשים שהיא עושה גורמים לי לשנוא אותה
באמת קשה לחיות ככה
לומדים לאהוב אין כזה דבר שיש בה רק דברים רעים סתכלי על הטוב שבה ותבדקי אולי השנאה באה ממך והיא מרגישה את זה ומתנגהת מעצבן בגלל זה? חשבת על זה?
אממ תקשיבי נראלי הכי טוב זה פשוט למצוא בה דברים טובים חייב להיות לה כאלה..
זה קצת מוזר שאת שונאת משהו מהבית שלך
את שונאת כאילו את אחד האחים שלך או ההורים?
אני לא יודעת לתת לך תשובה כי לי ב"ה אין את התמודדות הזאת
למה זה כואב מידי.?
אין איך. זאת המציאות והיא קיימת…
זה לא ממש שנאה…
הרי דמייני לעצמך מה יקרה אם… לאותו אחד ששונאים אותו….
כמעט ולכולם יש איזה משהו בסגנון… והמציאות שמתמודדים. למרות שזה בין הדברים שהכי קשים…
אחח זה כואבב?
שומרים מרחק
וכמה שפחות לדבר
זה קשה
הלב יכול להישבר?
לא נגררים אחריו, שהוא יתמודד עם החסרונות של עצמו
זה לא התפקיד שלך. כמה שפחות להכנס איתו לעימותים.
אין לי תשובה בשבילך, לצערי הרב, הלוואי והייתה לי. אם הייתה – זה היה עוזר גם בשבילי.
אני מתמודדת עם הקושי, מותר לכתוב שזה עם אבא שלי?
הוא לא איש רע, אבל יש לו הרבה בעיות וקשיים שהביאו אותי לסבל שמי שלא חוותה – לעולם לא תוכל להבין.
אי אפשר לומר – מה טוב בלשנוא? או: פשוט אל תשנאי.
לפעמים זה גדול ממני, עד כמה שאני יודעת שזה עושה לי לא טוב – אני מוצאת את עצמי בלילה בוכה במיטה, כן, מרוב שנאה, מרוב שאני לא מוצאת לעצמי פינה לברוח, מרוב שאני לא יכולה להסתכל עליו, לשמוע אותו, להריח, כל דבר שמזכיר אותו גורם לי סבל. אולי יום אחד אצליח לעזור לעצמי. הלוואי ואמן!
וואו.
בדיוק השאלה שלי!!!
קלעת בול.
זה קשה ממש. אני מעריכה אותך שבכלל הצלחת לעשות את זה עד עכשיו… אני מסכימה אם מה שרחלי כתבה. כן,לא תמיד זה בריחה. לפעמים זה הכרח בשביל בריאות נפשית מינימלית, ומי שלא מבינה את זה כנראה אף פעם לא הייתה בכזאת סיטואציה (לפחות לא ברמה הזאת).
אני לא יודעת מה המצב בבית שלך, אבל אולי תמצאי מישהו להתייעץ איתו? זה ייתן לך תשובה יותר טובה מאשר תשובות של בנות מהאתר…
תמיד יש מישהו חכם בסביבה שאפשר לספר לו ולשאול אותו מה הדבר הנכון לעשות (יכול להיות שאין אומץ לספר / לפנות, אבל תמיד יש מישהו 😉
ובינתיים – כשממש קשה תנסי פשוט להיכנס למיטה עם אוזניות, משהו טעים לנשנש, מחשב / ספר ופשוט לשכוח מהכל ולעבור את הרגע 🙂
בהצלחה!!!!!!
ותזכרי תמיד שאין עליך בעולם, ואת מסוגלת להכל ❤❤❤