1)יש לך או הכרת קרובי משפחה שהיו בשואה? אם כן מאיזה מחנות?
2)את קוראת ספרים על השואה? כאילו עדויות וזה…
3) את אוהבת לראות סרטונים ותמונות מהשואה, או שאת נלחצת וזה.. מכל פיסת זוועה?
אשמח מאוד אם תעני.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
63 תגובות
1) לא
2)כן
3) אוהבת? לא
מעניין אותי מאוד ומחשיבה את זה הרבה!
כן לא שחור לבן
אופס..
איפה אחותך חגיתוש?
ולמה לא עשית מרכאות לפסוק?
בדיוק נגמר?
מה נגמר?
רציתי לשמח אותך
אז עניתי.
1. כן סבא רבה שלי.
הוא לא היה במחנה הוא היה באיזה כפר פולני קטן
ועבד שם עם עוד כמה חברים שלו זה היה כפר קטן אז הגרמנים והפולנים שם היו טובים אז הם לא עשו להם כלום.
2. כן
3. סרטונים לאאאאאאא!! אבל תמונות כן, אני נלחצת (בעיקר מהסיפורים)
חחח אבל אין מה לעשות;)
1. לא אין לי.
2. אני קוראת ספרים על התקופה וקצת עדויות.
3. לאאא אני פשוט מפחדת!! אני לא מסוגלת לראות את הדברים האלה…?
1. כן, ברגן בלזן
2. לא כל כך
3. כן, אני נלחצת אבל אני עדין רואה את זה
בכיף נשמה
1. סבא וסבתא רבא, אושוויץ.
2. לא.
3. האמת שכן, תלוי כמה מלחיץ.
תסלחו לי, לאהוב ספרות שואה זה לאהוב אקשן. אני מכירה כמה בנות שמריירות על הנושאים האלה, הן נהנות מתיאורים של כאב. זה מסביר קצת איך דברים כאלה קורים. כמובן לא כולן באופן גורף, אני מאמינה שיש בנות שקוראות את זה באמת כדי לא לשכוח את זכר עמלק.
1.כן אושוויץ
2.ממש לא
3.ממש ממש לא זה מפחיד אותי
1. יש לי, אני לא יודעת באיזה מחנות
2. כן אני קוראת ספרים על השואה אני חושבת שזה מאוד חשוב לדעת על השואה וללמוד על זה. חייבים לזכור ואסור לשכוח! אסור שהדבר ההזוי הזה יישכח. צריך לדבר על זה, להזכיר את זה. אסור שיגדל כאן דור שזה לא מעניין אותו או שיגיד אוקי זה היה מזמן ועברנו את זה…ממש לא! השואה זה הפשע הכי מטורף והכי חייתי שהיה באנושות. הגרמנים הנאצים האלה עדיף שאני לא אתחיל לפתוח את הפה עליהם. שונאת אותם שנאה מטורפת. זו טרגדיה נוראית לעם שלנו. אם אנחנו לא נזכור, אף אחד לא יזכור בשבילנו. אף אחד. כל העולם האנטישמי הזה מצידו להעלים את הנושא הזה וממש ממש ממש ממש לא אכפת להם מעם ישראל. 6 מליון יהודים מתו שם במיתות משונות והזויות שהמוח האנושי לא יכול לעמוד בזה. 6 מיליון!! לי זה נורא קשה לעיכול. לא מבינה איך אפשר להתעלל ככה באנשים, נשים וילדים שלא עשו רע לאף אחד. מזעזע. מזעזע. ושוב מזעזע.
3. אני נלחצת לראות אבל אני כן רואה. תמונה אחת שווה מאלף מילים.
אבל תכל'ס – זה היה מזמן ועברנו את זה…
ב"ה
גם גלות מצריים היתה מזמן! וזה מצווה לזכות את זה כל יום!!!!!!!!!!!
וואלה, באמת מעניין מה יהיו התשובות…
1) סבתא רבה שלי הייתה באושוויץ. ב"ה היא עדיין חיה..
והיא הקימה אחלה דור,? ישלה אפילו צאציםם!
האמת שאני מאד אוהבת לקרוא/ לראות/ לשמוע..
זה מעניין אותי ברמותת
כן, הבנו שאם היא סבתא שלך אז יש לה צאצאים…
כואב לך משהו?
ב"ה
קשה לך עם השואה? מה קרה?
או שאת פשוט קצת עצבנית היום? אני מבינה אותך… קורונה וזה…
הפוך, אם אני עצבנית – אני דוגרית, לא צינית.
אממ אם הבנתי נכון- צאצאים הכוונה לבני נינים
לא חושבת שהבנת נכון…
1) לא
2) אם מאוד משעמם לי, אבל פחות, לא אוהבת…
3) סתם ככה לא, זה עושה לי רע
1. כן, יש לי סבא רבא וסבתא רבא שהיו בשואה. לא יודעת מאיזה מחנות.
2. כן..הנושא הזה בעיקרון מעניין אותי, אני מרגישה קשר לשואה (יש לי סיבות..אבל אני אשאיר אותן חסויות:)
3. אוהבת לראות אבל גם נלחצת.
כן יש לי, ואין לי שמץ באיזה מחנה הם היו…
לא אני לא קוראת. זה נושא שמאוד מפחיד אותי
אני לא נלחצת פחד, אבל כן. כאילו, תלוי איזו תמונה..
בכיף
1) סבא רבא שלי. ע"ה,כל המשפחה שלו נספתה בשואה. לא זוכרת באיזה מחנה ?. יש ספר עליו, שניה אני אבדוק.
מחנה פלשוב, ומאוטהאוזן, וגוזן 2..
לא קוראת, יש את הספר ההוא על סבא רבא שלי, אבל לא קראתי..
אני בשוק שלא קראת! ואווי… הזוי.
אלה היו מחנות קטנים, לכן פינו אותם למחנות אחרים. לא עלינו
כן, סבא רבה שלי היה בכמה מחנות, לא זוכרת איזה, זוכרת רק את "זקסנהאוזן".
אממ רק אם גיבור הספר ניצל בסוף…
קצת נלחצת מהתמונות, פה ושם רואה, לא באופן תמידי.
1 לא
2 כן
3 כן
תגובה יפה!
1. סבא וסבתא רבא שלי היו ולא הספקתי להכיר אותם כי הם נפטרו כשהייתי תינוקת.
2. לא ספרים שהם רק על השואה, יש ספרי קריאה שבעלילה יש משהו על השואה אבל אני פחות בקטע של ספרי שואה.
3. אני לא מסוגלת, לא נלחצת אבל נרתעת מזה.
1. המשפחות של סבא וסבתא רבא שלי חיו בגרמניה, כולם הספיקו לברוח אחרי ליל הבדולח חוץ מההורים של סבתא רבא שלי ושני אחים שלה, הם היו באחד המחנות, לא זוכרת איזה, ויצאו משם?
2. כן, אני קוראת למרות שזה מזעזע. אני חושבת שכל מי שמסוגלת לקרוא דברים כאלו, שתקרא. כי אנחנו חייבות לדעת
3. וואי נגעת בנקודה רגישה, כשהייתי קטנה ממש אהבתי, אבל באמת.
א ה ב ת י ! זה עניין אותי. שתבינו שליומולדת של גיל 9 ביקשתי מאבא שלי לקנות לי את הספר "יסור יסרני", ספר שכתב רב ליטאי על גטו וילנא, הוא מתאר שם דברים מחרידים, ואני קראתי את זה כמו עוד ספר קריאה, לא זכור לי שבכיתי. לפני שנה פתחתי שוב את הספר, וסגרתי אחרי הפרק הראשון כשאני רועדת, מאז לא נגעתי בו. לא מובן לי איך קראתי אותו אז
אני ממשיכה לקרוא (ספרים אחרים, ויש הרבה) למרות שזה מלחיץ אותי, מהסיבה המתוארת למעלה?
**גטו קובנה
סבא וסבתא שלי היו ניצולי שואה,
סבתא שלי התחבא באיזשהו בונקר, ואחד היהודים שהיה בחוץ הלשין עליהם גילו אותם ושלחו אותם (לאיודעת לאן..) ואיכשהו הוא ניצל.
דוד רבא שלי היה באושויץ (מספר על היד וכזה… ועשו עליו ניסויים ובגלל זה לא היו לו ילדים)
דודה רבה שלי (שעל שמה אני קרויה) היתה לה בת תינוקת קטנה, היא שילמה הרבה כסף למשפחה שתשמור עליה עד שתחזור, וברגע שהיא הלכה- המשפחה הגויה השאירו אותה בחוץ, בשלג, והיא מתה מקור ורעב.
ישלי עוד מלא סיפורים גם על סבתא שלי, אני יערוך בירור מקיף אצל אמשלי ואגיד לך, כדי שלא אגיד שטויות. וכי אכפת לי מהנושא הזה.. שאלה יפה העלת!!
אוי.. ???
נורא ועצוב.
חמודה שאת, מקושרת
אוקי אז ביררתי.
את סבא שלי לקחו לברגן בלזן אחרי שגילו אותם,
וסבתא שלי היתה באושוויץ
סיפור קטן על הדוד שמוזכר בתגובה שלי למעלה:
הוא ואחיו הגדול היו ביחד כך הזמן- ושרדו.
ואז ביום האחרון (!) שהרוסים פלשו, אחיו הגדול חשב שהכל נגמר- הוא יצא החוצה, והגרמנים רצו להספיר להרוג עוד כמה יהודים וירו בו?.
ודוד רבא שלי חשב שהוא היחיד מהמשפחה שניצל, ולאחר תקופת מה גילה שגם סבתי (אחותו) שרדה. והם היחידים ששרדו מתוך משפחה של 11 ילדים!!
1. סבא רבה שלי היה בשואה אבל ברח לארצות ניטרליות, סבתא רבה שלי היתה במחנות כל המשפחה שלה ניספתה והיא ואימא שלה ניצלו ע"י חסידת אומות העולם שהסתירה אותם. הם היו במחנות פחות מוכרים באיזור רומניה, לא זוכרת.
2. אני אוהבת ספרים יפים ומעניינים לא במיוחד על השואה אבל תלוי איזה.
3. דיי נילחצת שוב תלוי.
1) סבתא וסבא שלי ואח אחות של סבא וסבתא וכו..
(ו70+ בני משפחה שלי נרצחו).
2) כן, זה מענין אותי מאד.
3) סרטונים של אינפורמטיה וכו.. ותמונות.. אני פחות נלחצת. זה פשוט חלק מהסטוריה שלי, של משפחתי.
*סבא וסבתא שלי לא היו במחנות, כי הם היו מוחבאים.
*סבא רבה שלי היה באשוויץ (ונפתר שם). וסבתא רבה הייתה במחנה אחר (לא רוצה להגיד את השם כדי שלא יזהו אותי). והיא הצלחה לברוח משם, וחזרה בסוף לסבתא שלי, ואחות של סבתא שלי. והם שלושתם ניצלו ב"ה.
כן, סבא שלי היה בברגן בלזן וסבתא שלי באוושיוץ.
יותר ספרים שמבוססים על השואה, פחות עדויות אבל גם. אוהבת את הספר "הרוח שגברה על הדרקון" של פרל בייניש שבו היא מספרת על ההתמודדות שלה. זה חשוב ונותן לי גם דוגמא להתמסרות וללא לוותר לעצמי.
אני לא אוהבת לראות סרטים זה מדי מוחשי. בד"כ רק מה שמראים בבית ספר.
1. חיים לא.
2. קוראת קצת.
3. לא מפחדת מזה פחד מוות
שלום לך, קודם כל אני מאד מבינה אותך, הנושא הזה מאד חשוב ומדובר וזה בעצם ההיסטוריה של העם שלנו. עכשיו אני אענה לפי הסדר-
1. לא, אין לי משפחה שחוותה את השואה.
2.אני קוראת המון ספרות שואה, המון! התחלתי בכיתה ד' יסודי מספרים כמו מאחורי החומות ויתומה לשני אמהות ושניים ממשפחה- דברים יותר קלים לעיכול, ועם השנים עליתי ברמת הכאב והזוועה וקראתי אינספור חומרים בנושא.
ישבתי הפסקות שלמות בספריה של הסמינר שלנו ופשוט עברתי ספר ספר, והיו מלא ספרים…
3.אני לא אוהבת לראות, זה לא חלילה מעניין לראות זוועות, אבל כן ראיתי הרבה וגם כמה די זוועתיים. משתדלת מאד שאם הסרט מדי זוועתי לא לראות בכלל.
עכשיו חשוב לי לכתוב כמה דברים, בתור סטודנטית להיסטוריה- (כן, אז מה אם אני לא בתיכון או בסמינר… אני לגמרי מרגישה עדיין בסמינר וגם סיימתי לא מזמן…), למדתי כמה וכמה קורסי שואה והייתי ביד ושם וכל זה, ואומר משהו חשוב מאד שאמרה לי המורה שלי, שכשאמרתי לה שהנושאים הללו קשים לי מידי- היא אמרה שחייבים לדעת ולזכור כי עוד מעט כבר לא יהיו ניצולים, וחובה עלינו לדאוג שידעו את מה שעברנו. ועוד משהו חשוב שמורה אחרת אמרה לי- כן לדעת מה היה, לא להראות זוועות. לא לנו, ולא לתלמידים שלנו. זה מקלקל את הנפש ומחספס אותה, וזה ממש לא מומלץ. לכן כאשר ראיתי סרט שבתיאור כתוב שהוא מכיל מראות קשים לצפיה- לא ראיתי! בשום פנים ואופן אל תתפתי לראות זוועות, די בתיאורים הנוראיים מספיק.
כולי תקווה שעזרתי!
1) סבא שלי ע"ה היה ניצול שואה בעצמו. הוא היה בן 14 כשהכל התחיל. כמעט כל המשפחה שלו נהרגה במחנות השמדה באושוויץ.
2) לא אני ממש מפחדת מהדברים האלה
3) אני הייתי ביד ושם ובעוד מוזיאון שואה. זה נורא קשה לי כל זה. כי ממש סבא שלי היה שם. אבל סרטים וכאלה מלחיצים אותי ממש
1. לא
2. קצתתת
3. לא אוהבת..? אבל גם לא נלחצת
למשל כשהייתי ביד ושם זה מאוד עניין אותי אבל זה לא תחביב לשעות הפנאי
סבא שלי היה בחור בפולין שהמלחמה התחילה. הוא ברח לרוסיה ושם גייסו אותו לצבא.. אז הוא היה ממשחררי אושוויץ. יש עוד קרובים רחוקים שהיו באותה תקופה.
ואממ אני לא רודפת אחרי כל פיסת מידע אבל אם יוצא לראות סרט או משו כזה אני קצת פחדנית אז רק אם אני יודעת הסוף, או שהסרט לא מפחיד.
וחוץ מסרטים מידע על השואה מעניין אותי..
1) כן. סבתא רבא שלי, היא הייתה בגטו לודז, ואח"כ עברה לאושוויץ. אחרי זה היא הועברה לבית חרושת בשם קרום, עובדה שם בייצור משו.. ובסוף היא הייתה במחנה עם שם ארוך שאני לא ממש זוכרת איך כותבים אותו. משו כמו ארנברג ווארנסטירק לא יודת…
גם סבא רבא שלי היה שם, אבל הוא נפטר כשהייתי תינוקת אז אני לא ממש הכרתי אותו. הוא היה בגטו ראדום, ואח"כ במפעל נשק, ואז אושוויץ, ואז צעדת מוות עד למטהאוזן אבנזה נראלי.
ושניהם, אחרי זה גם עלו לארץ בספינות מעפילים והוגלו לקפריסין.
2) את הספרים של שניהם, אני קוראת בכל צום עצוב, ובכל סיטואציה מתאימה… ולפעמים, אני גם קוראת ספרים של אנשים שלא הכרתי. אבל לא ספר מסוים, בכל פעם מה שאני רואה. אני קוראת על זה די הרבה. לא כדי להתעצב ולהתחלחל מזה, אלא כדי לזכור ולהבין מה הם עברו, ועדיין, נשארו יהודים. להבין עד כמה הגלות הזו נוראית ולא הגיונית.
3) אני רואה לפעמים. בכלל לא אוהבת. זה רק גורם לי לסיוטים. אבל אני מרגישה, שאם ילדים קטנים ממני ראו את הדברים האלו באופן קבוע יומיומי, גם לי מותר קצת לראות ולשמוע. חשוב, לא בשביל לפחד, אלא בשביל לדעת מה עבר על העם שלי. עברנו כל-כך הרבה רק בגלל היותנו יהודים, אנחנו צריכים להתנהג בהתאם!
1. לא
2. כן הרבה. ספרי היסטוריה, אנציקלופדיה.. ספרי קריאה מאווד אוהבת!! מעניין ברמוות!
3. מאוד אוהבת, אבל מפחדת ממש.. אבל כשרואה אני מחזיקה במישהו חזקק את הידד ולפעמים עוצמת עיניים!
תודה לכל מי שענתה?
1. אין לי קרובי משפחה שהיו בשואה.
2. פעם הייתי אוהבת מאוד לקרוא, עד שיצא לי לקרוא ספר שהתחיל רגיל אבל עלה לאט לאט בסולם הזוועה עד שהגעתי לקטע אחד שהרגשתי בחילה וסגרתי את הספר בחבטה, זה היה פשוט נורא.
3. אני לא כל כך אוהבת סרטונים, רובם מזעזעים מדי בשבילי, ואני לא חושבת שיש טעם בלהלעיט את עצמנו במראות מזעזעים שלא יצאו מהראש לעולם אבל גם לא יפעלו בך שום משהו חיובי ממשי.
אבל כן מעניין אותי מאוד לשמוע על השואה.
ב"ה
1. כן, דדודות של אמא שלי. באושוויץ. וגם יש לי סבא שהיה בשואה אבל לא במחנות… וסבתא שלי ברחה ממש לפני שפרצה המלחמה במלוא עוזה!
2.ברוררר!!!!!!!! קוראת המון המון! תמיד בשיעורי הסטוריה הייתי מביאה למורה המון סיפורים מספרים שקראתי וכולן היו מסתכלות עליי, כאילו מאיפה את יודעת את כל זה…
3.אין לי בעיה להסתכל. זה התפקיד שלנו! אם אנחנו סובלים רק מלראות, אז אני לא רוצה לדעת כמה הם סבלו! מה שאנחנו סובלים מהראיה זה אפילו לא 1% אחד ממה שהם סבלו, אז לא יקרה כלום אם קצת ניתן מעצמינו לצאת לעולם הגדול ולראות מה הם עברו
1. לצערי אחת מהסבתות רבא שלי נרצחה בזמן השואה שהם ברחו מפולין ואיתה גם תינוק שילדה וסבא רבא שלי ברח עם משפחתו ובינהם סבא שלי שהיה ממש קטן והם הצליחו לברוח ואחרי כמה שנים להגיע לארץ..סבא שלי נפטר לפני שנולדתי ולא זכיתי לראות ולכן אני לא שמעתי את זה בעדות ממנו והוא ומשפחתו נצלו ולא היו במחנות..וסבא רבא שלי אחר היחיד שניצל מהשואה וכל משפחתו נרצחה בשואה…2.אני קוראת לפעמים אבל יותר סיפור של מי שנצלה פחות עדויות על ניסויים מזעזעים ודברים מפחידים שעשו בזמן השואה…
3.לא ראיתי בכלל סרטונים רק כמה שמראים בבית ספר ופה ושם צמונות..זה ממש מלחיץ אותי לראות ותכל'ס אין בזה שום תועלת זה רק עושה סיוטים בלילות אני יודעת גם בלי זה את כל הדברים המפחידים שעשו בשואה ואם רוצים לשמוע עוד אפשר לקרוא וללמוד… ובתכל'ס מה שמועיל באמת אם יוצא לנו הרבה לחשוב על השואה זה לומר תהילים ומשניות לע"נ של כל הנרצחים הי"ד ובעצם להמשיך את דרכם!!
1.כן. סבתות וסבים( רבא) משני הצדדים.. באושוויץ..
2. לפעמים
3. לא אוהבת זה מלחיץ גם עצם העובדה שסבתא שלי עברה את זה
1. כן, אחים שלי היו שם. משפחה קרובה לא ממש אבל אמצתי לי נערה בגיל שלי שנרצחה שם..
2. בטחח!
3. האמת שאני מאודד נלחצת אבל אני חייבת לדעת מה קרה כמה שיותר..
1. אין לי
2. קוראת כשמתזדמן…לא מחפשת חומר לקריאה באובססיות
3. לא…אפילו אפשר לומר שאני אוהבת לראות עדיות…ולדעתי זה גם טוב..טוב בקטע שאני יותר מבינה מה הלך שם במקום להדחיק…בוכה לפעמים וזה אבל זה עוזר לשמור על שנדע מה קרה שם
טוב אם זה משו מחליץ פחד כמובן שאני יסגור אני לא מחפשת בכוח פחד אבל בכללי כן רואה ולא נלחצת
תאמת בדרך כלל מה שאני רואה זה ממישהי שמביאה (נגיד מורות או משו שרואים ביחד בבית..) אז כאילו אני לא רואה זוועות בסרטונים וזה
1. לא
2. קראתי
3 אהבתי.
אבל אחכ נהיה לי כמו פחד כזה שאני מפחדת מכל דבר שמדברים על השואה.
התחלתי לקרוא בערך בכיתה ו ספרי מבוגרים על השואה.
הם היו ממש סיפורים מזעזעים
ומי שרוצה דוגמאות: בת 15 הייתי.. סוג של כאלו ספרים.
אני ממליצה לכולם, באמת, לפני שאתם מתחילות לקרוא ספרים על השואה וכו, תתיעצו עם מבוגר. וכנל אם אתם רואות ילדה שלא קטנה שקוראת או רואה דברים על השואה, או לא דווקא על השואה, דברים שלא מתאימים לגיל שלה.
תעדכנו מבוגר ותעזרו לה.
כי זה לא תמיד נגמר בטוב….
סבא וסבתא שלי, כל אחד ממקום אחר
1. סבתא שלי, והמשפחה שלה..
וגם סבא שלי והמשפחה שלו..
אין לי מושג איזה מחנה..
כל המשפחה של סבתא שלי לא ההיתה במחנה..סבתא רבא שלי כן, ואין לי מושג איזה..
2. אמממ.. ממש ממש לפעמים
3. סרטונים פחות,, אבל תמונות,, פה ושם.. אבל אני לא רצהאחרי זה..
1. לא ברוך ה'
2.כן
3. אוהבת ממש לא אבל אני כן רואה למרות שזה מלחיץ היה איזה פוסט קודם שעיניתי שם יותר מפורט…
גם תמונות למרות שאני בוכה מהם גם מסרטונים ומספרים אבל אני מרגישה ש6 מיליון יהודים בוכים איתיי באמתת וזה מרגשששש?
1. כן סבא רבה שלי היה במחנה ברגן בללזן
2. כן אני קוראת
3. מעדיפה שלא לראות סירטונים אוטנטים זה מלחיץץץ אבל אם יוצא לי לפעמים אז אני כן רואה
1)כן, סבא שלי ז"ל (לא רבה)
2) לא.. לא מסוגלת.., חוץ מתשעה באב אבל גם אז משהו -מאוד-מצונזר…
3) ממש ממש לא!!!! אני לא מסוגלת.. מכירות את הקליפ לשיר "שמע ישראל" של שוואקי? ( שהוא די מצונזר..) אז כשראיתי אותו אני פשוט הייתי עם דמעות, אדומה. לא איזו דמעה בקטנה.. משהו רציני.
אני רגישה מדי, יודעת..?
חשוב לזכור! נכון! אבל לא להפוך את השואה לאיזה ספר מתח מרתק..
זה עצוב! וכואב!