היי, ישלי שאלה:
אנחנו יחסית הרבה נפשות בבית ב"ה בלי עין הרעע
ותמיד שמיכנים אוכל, אני מרגישה את הלחץ הזה שיגמר האוכל, זה ממש קשה לייי
כאילו רק מוכן האוכל ואני מרגישה כאילו הוא הולך להיגמר תוך שניה (לפעמים זה מה שקורה)
וזה לא שלא מכינים הרבה או שיש בעיה כספית שמצטמצמים פשוט לויודעת…
גמלך זה קורה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
כן..
לא ידעת מה להגיד, אבל זה קורה
ברור שקורה. אני מכירה משפחות שתמיד משאירות אוכל מהיום למחר וכ'ו
אבל אצלינו תמיד צריך להכין כל יום מחדש כי הכל נגמר
יאאא חחח כןןןן, אוף זה מעצבןןן ואני אולי רזה במימדים שלי אבל שיש אוכל שאני אוהבת אני יכולה לגמור סיר שלםםם ולרצות עוד 😂 אבל אי אפשר כי צריך להתחשב בכולם וזה, קיצר מרגיזזזז אבל מתמודדים
וואו כן חחחחח
זה כזה אם את לא יודעת שיש אוכל אין אוכל…
זה יותר מצחיק ממעצבן.
אני נכנסת לסלון ו"מההה היה שניצליםם למה לא קראו ליי"
ו"תרנגולת בואי לפני שיגמר האוכלל"
סתם שאלה: כמה נפשות אתם?
אנחנו עשר.. 🙃
חחח גמאנחנווו
ברמותתת חחחח
חחח
צרת רבים חצי נחמההה
אנחנו יש לנו ברוך השם שפע ויש מספיק ועדיין כשיוצאים למסעדה או מתחלקים בחטיף וכדומה , יש את המחשבה של כמה השני יאכל וכדומה ניראאלי זה אחד הדברים הכי נפוצים בין אחים
לא יודעת איך אצלכן, אבל אצלנו אני תמיד בלחץ שלא יגמר.
כאילו בדיוק הפוך הבנתם?
אני מכינה נגיד סיר של פסטה לצורך העניין ופשוט מתחננת לאחים שלי שיגמרו.
ואנחנו עשר נפשות בל"ע.
אולי בגלל שיש לנו צד מרוקאי אז הכל מכינים בכמויות, ואולי כי אנחנו מכינים לפי הגודל של הסירים.
אני זוכרת שבאתי לחברה שהם 13 נפשות, והאמא שם הכינה ארוחת צהריים קטנה קטנה. בסיר פצפוני.
וואי פחדתי לגמור להם את הכל, אכלתי לאט לאט, כדי שלא יציעו לי עוד..
לא שופטת, אבל לא מבינה למה. לפי דעתי עדיף להכין יותר ממה שצריך מאשר קצת מידי. בדיוק בגלל מה שכתבת, זה גורם סתם ללחץ ולהיסטריה להספיק לאכול לפני שהכל יגמר.
חבל..