היי, שותפה!
יש לי שאלה קטנטנה:
את כותבת?
לא משנה אם את כותבת למגירה או לבלוג (או לאתר היפהפה שלנו?)
את עורכת את הטקסט אחר כך?
העריכה שלך הופכת את הטקסט לגמרי, או עריכה בקטנה של #כמה_תיקונים_קטנים?
ובכתיבת שירים-
את עובדת על חרוזים ומשקל מדויק, או שזה פשוט זורם לך לכתוב נכון ויפה, כמעט בלי לעבוד עליו?
מצטערת על ריבוי סימני השאלה, אני יודעת שממש ממש ממש מעצבן לקרוא את זה ככה…
הטקסט לא עבר עריכה, מקווה שזה בסדר לכתוב מהלב?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
32 תגובות
בדרכ אני לא עורכת…
רק אם אני לא בטוחה בעצמי אני חוזרת לקרוא ואז מתקנת פה ושם.
בזרימה יוצא לי הכי יפה…
כנ"ל בשירים, אני זורמת… אך שיוצא יוצא 🙂
לגביי שירים שאני מעלה- אני כותבת הרבה יחסית ביום. תלוי במוזה.
אבל אני פשוט כותבת.
לא נכנסת כל כך לחרוזים וגם לא מה התוכן.
פשוט כותבת מה יושב לי.
מה מציק לי
מה פגע בי וכזה..
ככה
יש דברים שאני כותבת מהלב
אותם אני משאירה ככה ואולי אחרי איזה חודשיים עורכת
שירים- לא שומרת על משקל מדוייק, יש לי מקצב בראש ועובדת איתו, כן אחכ מתקנת כדי שיצא מושלם מבחינתי , בלי התיקונים זה לרוב יוצא ברמה סבירה, לרוב יוצא תיקונים קטנים עד בינוניים
סיפורים- עורכת את הטקסט וגם שולחת לאחרים שיתקנו אותי, יוצא כל סוגי התיקונים, משגיאת כתיב ועד שינוי פסקה
בכול אופן כשאין לך מה להמשיך לכתוב, גם בשירים וגם בסיפורים, לעזוב את הדף ולחזור כשאת רעננה יותר
אממ אני כותבת וכותבת ואז עורכת ומוסיפה/ משנה עד שמרגיש לי שכיף לי לקרוא את זה ולא חסר לי או מיותר לי דברים.
אחר כך בדרך כלל שולחת לחברה שלי לביקורת ומשנה אם נחוץ. ועריכה לשונית… אממממ קצת קשה לי עפ זה אבל משתדלת שלא תהיינה שגיאות.
אמממ כוונתי לסיפורים פה, כע?
הכי בסדר לכתוב מהלב!
אני כותבת לעצמי שקשה לי או שסתם עמוס לי ברגשות (גם שמחים ב"ה)
לא עורכת אחר כך בחיים.
מרגישה שכתבתי את הלב שלי ואיך אפשר לערוך לב?
אהה ורוב מה שאני כותבת אני לא מעלה.
רק ממש בודדים שאני יודעת שהם לא אובר אישיים ושאני לא אתחרט שהעליתי אותם.
ממ בדרך כלל אני לא עורכת וגם לא יושבת על זה יותר מדי. רוב הפעמים פשוט יוצא לי ככה.. זורם לי כזה.
אני אף פעם לא עורכת מה שאני כותבת
בד"כ כשאני כותבת אני כותבת מהלב
זה מתפרץ לי כזה, ככה שבד"כ לא צריך לערוך את זה.. ואם כן אז ממש כמה שיפצורים קטנים..
הכוונה בשירים
האמת שזה משתנה.
שירים- לעולם אני לא עורכת אותם. רק אם קלטתי שגיאת דקדוק 🙂
סיפורים- ברור שעורכת!
בפעם הראשונה כותבת בלי הרבה מחשבה על דקדוק עריכה ודומיהם. בפעם השנייה, אני ממש ממש עוברת על הכל, יכולה לשנות פסקאות שלמות וכו.
ובגלל שאני משתפת את הסיפורים עם בנות, אז גם הן עוברות מאירות, מעירות וכו. ואני מתקנת מה שאני חושבת 🙂
זה היה בקצרצרה ממש אם את רוצה עוד פירוט תגידי לי. ובשמחה.
כותבת פעם ב… יובל?
כשמרגיש לי נחוץ, לא עוברת על זה לא מעניין אותי אם כתוב ובנוי נכון.
ומשום כך ולאור כל זאת הכתיבה ברצפה.
זה בכלל לא בסדר לכתוב מהלב.
לא עורכת. ותלוי אם אני כותבת נטו בשביל על לפרוק או כדי להסביר את עצמי נגיד , לגבי הלעשות את זה יפה. לרוב לא..
שירים- עורכת טיפטיפה, משנה אולי מילה אחת ומתקנת שגיאות לשוניות.
סיפורים- כמעט תמיד עורכת יחסית הרבה.
אני בד"כ כותבת בעט על מחברת מה שיוצא יך שזורם ואח"כ מקלידה ומתקנה, עורכת. כמה? תלוי , אם זה משהו שצריך הרבה שיפורים אני משפרת יותר אם פחות אז פחות..
וזה ממש בסדר ומקסים לכתוב מהלב!
כן, כותבת.
עריכה עושה אחרי זה, לא משמעותית, לא הופכת יסודות, רק עושה את זה לתקני יותר ומשאירה את הזרימה הקיימת
#כע אני כותבת.
#כע אני עורכת את הטקסט אחרכך.
#המ, תלוי במוזה. או שזה בא לי בזורם או שלא.
אהפתי תשאלות!
חח ניסחת חמודי:)
אמן עזרתי,
פנדורה
אדם שכותב כתחביב – יכול להמשיך לכתוב ולא לשפץ.
אדם ששואף להעלות, לשפץ, לדייק ולשייף את הכתיבה שלו לרמה מקצועית – עורך כל טקסט. לא משנה אם זה פרוזה או שיר. ועריכה כוללת לפעמים הפיכה מוחלטת של הטיוטה הראשונית.
השאלה שלך בעצם רצתה להוביל להבנה של המסקנה הזו, לא?
אמממ לא ממש חירות,
פשוט שמתי לב שאני עובדת המון זמן על הטקסטים שלי, ותהיתי אם ישנן עוד כמה פרפקציוניסטיות כמוני…
בלי קשר קיבלתי כאן תשובות שלא חשבתי עליהן בכלל?
אז תודה לכולכן, שותפותיי!
זה טוב מאוד, אם תשאלי לדעתי.
אפשר לראות על טקסט כמה עבדו עליו.
קבלי את הזדהותי והערכתי
צודקת חרות!! בזה רק נעליים היה פרק שכתבתי וכתבתי ובסוף לא השתתמשתי או פרק שהצחיח כל הכתיבה מדו שיח ללא שום תיאור..
הטקסטים עוברים תהליך גדול
זה מעולה!
ככה הטקסטים יותר משופשים חדים ומדויקים או במילה אחת יותר טובים
כשיש לי רצון או צורך לכתוב, אני שופכת הכל בלי לחשוב, ואז מסדרת את זה לשורות. עורכת, משתדלת להחליף מילים כדי שייכנס טוב ושיהיו חרוזים, וכו'.
אני מרגישה שככה אני מסדרת את הרגשות שלי.
אבל לפעמים אני סתם שופכת לעצמי ולא מסוגלת לגעת בזה מרוב שזה כאוב. ספק אם אני קוראת את זה אחר כך..
אז התשובה שלי היא: תלוי, אבל ברוב הפעמים כן.
כע, כותבת:)
לפעמים אני עורכת תיקונים קטנים, ולעיתים נדירות זה הופך את כל הטקסט…
שירים אני לא עורכת. רק עוברת עלזה, בקטנה ממש..
??
אני כותבת, למגירה\חברות, לא שירים, וכשאני עורכת את הטקסט זה ממש כמה תיקונים קטנים.
אם זה כתיבה בשביל פריקה אני לא נוגעת בזה. מה שיוצא יוצא.
אם זה סיפור או טקסט שאמור להביע משהו אני עושה כמה טיוטות, מתקנת, עורכת עד שאני מרוצה
אני לרב בכלל לא קוראת מה שאני כותבת (רק בשירים כן כדי לראות אם יש קשר בין חלקי השיר וזהו.) כי אם אני יקרא אני מפחדת שאני לא יעלה או יזרוק לפח את מה שאני כותבת.
כן אני אישיות מוזרה…
אני כותבת לעיתים ממש ממש רחוקות, בעיקר שירים ובקושי סיפורים (אולי פעמיים).
אני קבוע עוברת על מה שאני כותבת ומשנה קצת.. (שינויים קטנים)
שאלת על חרוזים, זה ה'פיבוריט' שלי ? כל השירים שכתבתי (לא הרבה), כולם – ללא יוצא מן הכלל – היו בחרוזים..
בכלל מפריע לי לקרוא שיר ללא חרוזים: כשאני קוראת שיר אני קוראת אותו ללא מנגינה – ואז זה לא נקרא שיר אלא סיפור, אולי דקלום.. החרוזים קצת מכניסים את הטקסט לקצב!
שאלת על משקל, זה באמת הולך יחד, רק חבל שלא כולן יודעות את זה.. יצא לי כמה פעמים לקרוא שירים בחרוזים עם מילים יפות, חרוזים יפים, אבל דבר אחד הרס הכל – המשקל! כשכותבים שיר בחרוזים חובה שיהיה משקל טוב אחרת השיר נהרס ונהיה דקלום שאת מתאמצת לקרוא אותו בצורה שתשמעי את החרוז..
אפשר לחלק את זה לפי סוג הדבר שאני כותבת.
סיפור-איזו שאלה? לא הופכת את הטקסט אבל מדייקת הרבה דקדוק ונוחות. שיהיה נעים וזורם. פחות חדה בסוג הזה?
מונולוגים-לעולם לא. מקסימום משמיטה דברים מיותרים ואם (בדגש על אם) יש טעויות דקדוק.
טקסט דעה/טיעון/עיוני-כמעט ולא. מקסימום משמיטה דברים מיותרים
שירים-ברגע שיש לי השראה זה פשוט זורם. לא מתעסקת עם משקלים ודפוסים. מה שיוצא. לפעמים צריכה השלמות לחרוזים, בזה גוגל אלוף:)
דווקא היה לי נורא חביב לקרוא את זה. בטח! זה הכי מתוק וכנה…
יש לי המון ביקורת עצמית ודווקא לכן החלטתי מראש לשחרר מושכות… שיהיה פחות ערוך יותר אני. לא אוהבת שדברים נראים עשויים מידי. ויש לי שירים כאלה.
אפשר לחלק את זה לפי סוג הדבר שאני כותבת.
מונולוגים לעולם לא עורכת.
טקסט עיוני/טיעון/דעה, כמעט ולא עורכת. אולי דקדוק או דברים מיותרים.
סיפורים זה המון עריכה, זמן ולב… בעיקר נוחות קריאה ודקדוק.
שירים זה ממש בזרימה. לא עורכת ולא מתעסקת במשקלים. לפעמים כשיש חוסר בחרוזים אני פונה לגוגל, אלוף בזה:)
יש לי המון ביקורת עצמית ודווקא לכן החלטתי מראש לשחרר מושכות… שיהיה פחות ערוך יותר אני. לא אוהבת שדברים נראים עשויים מידי. ויש לי שירים כאלה. לא מתחברת.
דווקא היה לי נורא חביב לקרוא את זה?בטח! זה הכי מתוק וכנה…
אני כותבת הרבה.
בשירים זה זורם לי ויוצא מהמם!
מתקנת אולי פעם ב מילה אחת שבטעות יצאה לי לא לפי השפה העברית התקנית 😉
בסיפורים יותר גרוע… אני כן מוכשרת בכתיבה אבל לא ממש הולך לי בסיפורים. הכתיבה שלי תמציתית מידי בשביל זה…
מתקנת כל כמה זמן כי זה באמת זוועה.
עד שאני כותבת תמיד עורכת, ולא נותנת לאפחד לקרוא 🙂
משום מה לא אוהבת מה שאני כותבת, תמיד מרגישה שהרמה נמוכה ולפעמים מפרסמת באתר רק כדי לעבוד על הכתיבה שלי -_- שנה הבאה אני הולכת ללמוד הוראת עברית (בתיל יצא גבוהה) ומרגיש לי מוזר לבוא לשם בלי רקע בכתיבה…