כמה כבר אפשר להיות לבד?
אני מסיימת י"ב והתסכול פשוט בשיא כי אין לי חברות להיות איתן ואני כל הזמן לבד וגם כשפעם ב בנות חמודות מצרפות אותי לקבוצה שלהן אני די בצד.
זה כל כך מייאש לדעת שאין טעם כבר להשקיע כי עוד שניה אני לא אראה אותן יותר מצד שני זה מתסכל לחיות ככה לבד שאין עם מי להיות, אין כל כך איך להנות ופשוט אין חברות.
תחשבו על זה, אין עם מי ללמוד למבחנים (ולא הולך לי ללמוד לבד זה סיווטטט), אין לי עם מי להיות בפעילויות וטיולים, אין לי עם מי לבלות בחופשים ובכלל אחר צהריים אני כל הזמן רק סביב עצמי וזה עושה אותי רצינית מידי ולא נהנית מהחיים.
מה אני יכולה לעשות??
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
61 תגובות
אוי זה נשמע נורא…
בטח שתנסי בנתיים להתחבר לבנות לדעתי.. תעשי כיף עם אחיות שלך או עם אמא שלך אולי אם היא אחת זורמת..😅
קיצור תעשי דברים שעושים לך טוב ותיגשי לבנות ותציעי ללמוד למבחן או לצאת ביחד מה כבר תפסידי?
יש לי חרדה חברתית…
מה שזה אומר שבחינתי לגשת למישהי זה כמעט למות (בהרגשה)
לשאול למשל משהי אם אפשרי להשאר אצלה(חוצנקיות) תתגברי עלזה בסוף כולם אוהבות ששואלים אותם
על סמך מה את קובעת שכולן אוהבות? כי מבחינתי כולן לא אוהבות…
כלומר, אם אני לא חברה שלהן וגם אם כן יש לחברה היחידה שלי חיים.
אהאה. מוכר😅
מלח, למה אימוג'י צוחק?
נחמד לך ככה? כי לי לא…
וסתם מציעה לכולם למצוא תחום שאת טובה בו ואוהבת אותו זה נותן הרבה סיפוק בחיים,
עדיין לא סותר את החברה שהיא חשובה ביותר!
לא סתם חז"ל ציוו "וקנה לך חבר"
יש לי מלא אבל כלום לא מחפה על החסר של החברה כמו שציטטת יפה כמה היא חשובה.
🙁
אןףףף,
נשמע מעצבן
לין יקרה!
קראתי בכאב עמוק את השאלה שלך.
לצערי הרבה אני מכירה את המצב מקרוב מדי, כאחת שהוחרמה על ידי חברותיה ובילתה שנים על גבי שנים לגמרי לבד.
אני יכולה להגיד לך שמה שבעיקר החזיק אותי בתקופה הלא פשוטה הזו היו הרצאות על דוד המלך עליו השלום, ולהבדיל, הספרים של יונה ספיר שנתנו לי הרבה כח.
את נמצאת בקטע לא קל, אבל ברוך ה' שהוא עומד להסתיים, תתפללי לה' חזק מכל הלב שבשלב הבא של חייך תמצאי חברות טובות, כאלו שירימו אותך, שיפרגנו לך, שיאהבו אותך. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת."
אל תתביישי לפרט לו הכל, הוא אבא שלך.
אני רוצה להגיד לך מנסיון שלמרות שהקושי שלך משמעותי וממש לא קל, יש חיים אחרי התיכון, וחשוב לזכור את זה, תתעודדי, יש אנשים טובים בעולם! ואת עוד תיפגשי איתם, ובזכות הבדידות שלך עכשיו יהיו לך הרבה יותר כלים להכיל ולהבין אותם בעתיד.
זכרי: מה שלא הורג- מחשל. זו ממש לא רק סתם סיסמא.
את גיבורה ואני מעריצה אותך על כל רגע של התמודדות!
מעריכה מאוד! 😍😍😍😍😍😍
תודה!
נכון שאני כבר שתיים עשרה שנים ככה אבל זה מתסכל להיות ככה בתקופה כזו לחוצה ומעמיסה.
חברה שלי (היחידה בכיתה שיש לה עוד חברות ואני לא עד כדי כך דביקית ולא מכריחה אותה להיות איתי) אמרה לי שהנס שלה הוא מישהי אחת שאיתה בזה אבל לי אין את זה.
זה כל כך קשה לסיים תיכון לבד ועוד שאני כנראה ממשיכה בלי אף אחת מהמסגרות הקודמות ועם כל הלחץ של מה עם הבגרויות, אם אני מתקבלת לאן שאני רוצה או לא ואין אף אחת לשתף!
אמא שלי ואחיות שלי זה משפחה ולא חברה, זה לא ממלא את זה וגם להן יש חברות משלהן… (מכוון גם למישהי ששאלה את זה למעלה סורי שאין לי כח להעתיק את זה לשם)
הייתי אומרת פחות לשקוע במצב ספציפי ולנסות להודות על דברים שיש לך בחיים..
אפילו אם הם לא קשורים לחברות, אבל להתאמן על זה שמסיטואציות את מוצאת את הטוב, ואז ממילא את תחיי בהרגשה אחרת מבפנים
גם אם אפאחת לא תרצה ללמוד איתך, ולצאת איתך או כל דבר שאת מתמודדת איתו, ההסתכלות משתנה ואת מתייחסת אחרת למצבים
מנסיון:)
מניסיון בדבר בסדר גודל של בדידות נצחית??
כי לא משנה מה אני עושה הבדידות הזו מדכאת אותי עצם זה שאני כל הזמן רק עם עצמי וסיימתי כבר את שלבי המחשבות והעיבוד של דברים עם עצמי וזה כבר מזמן עבר את גבול הטעם הטוב.
אז זה עושה אותי קודרת ורצינית כזו…
לא משנה כמה אתאמץ שהכל יהיה בסדר אין לי טיפה של קלילות בחיים, הכל יבש וכבד…
מאוד קשה למצוא טוב בחיים באי בודד ויבש כמו מדבר וגם אם כן זה לא מפחית מהסבל באיזשהו שלב הצימאון מדכא…
וואו לין כואב לי לקרוא
אני שומעת את הרצון החזק ואת הכאב הגדול על הבדידות הארוכה שנכפתה עליך וכואב לי בשבילך..
אהובה ניסית לבדוק מה גורם לך לא להתקרב לחברה? מה מונע ממך
מה מפחיד אולי?
תנסי תנסי למצוא סיבות וכך תוכלי להתחיל ולהעיז להיכנס לחזור
קרה משו שגרם לך להגיע למצב הזה? או שככה את זוכרת את עצמך תמיד?
והכי חשוב אם את צריכה עזרה אפילו מקצועית אל תהססי לבקש אל תוותרי עלייך נשמה! את חשובה ויקרה ואהובה כלכך! העולם מחכה לך שתהיי את האמיתית ותזרחי ותשפיעי מהאור שלך לכולם כי יש לך את זה רק תאמיני ותצאי עם כל הכח!
אוהבת אותךך נשמהה💕💕💕
יש לי חרדה חברתית שזה נגרם מדברים שעברתי ביסודי, בטבע שלי אני אדם שזקוק נואשות לחברה כל הזמן ודווקא לכן זה יותר כואב.
אני מטפלת בזה אבל טיפול זה תהליך שלוקח זמן ובינתיים כיתה י"ב נגמרת וכל יום שעובר הוא סיוט מתמשך.
הלוואי…
תודה!
לא.
אבל לדעתי להצדיק את עצמי כל הזמן ללמה ולמה ולתת תירוצים, זה לא דבר שמקדם.בואיי תנסי לעלות ולא לרדת עוד
כן הייתי ממש מבקשת ממך לנסות לפחות פעם בשבוע, 3 דברים טובים שיש לך בחיים, וככה תעלי לאט לאט
אם את רוצה אני יכולה להיכנס לפה מדי פעם ותספרי מה הולך;)
עבדתי מלא על הביטחון העצמי שלי ועל עוד מלא דברים גם על דברים בסגנון הזה.
זה פשוט לא זה.
אם תהיי במצב שאת לבד תמיד בכל מקום ואין לך אפילו יכולת לפנות למישהו את גם תהיי עצובה כי פשוט הבדידות גורמת לעצבות, עבדתי מלא על השמחה ואף פעם זה לא החזיק מעמד כי כל הזמן הזה שאני לבד זה מכביד עלי מבפנים והכבדות הזו לא נותנת לי להשתחרר.
זה לא תירוצים זו מציאות חיים. אני לא יכולה לשמוח כי אין לי איך, אי אפשר לשמוח כשכל היום נמצאים בחרדה ובבדידות גם אם מתגברים על החרדה, שני הדברים האלה יושבים על הראש והלב ואוכלים את כל הכח ואין טיפת אנרגיה כדי לשמוח.
תודה על העצה והנכונות לעזור! אנסה כי זה לא יזיק אבל מניסיון אומרת לך שזה לא זה (כי ברגע האמת הבדידות תופסת יותר מקום ממה יש לי בתיאוריה או אפילו במציאות)
בטוח שיש לך איך לשמוח! כי זה טבוע בך, את רק צריכה למצוא את המקום והסיטואציה.
ולא להיות בלחץ עם זה, אלא לאט לאט
ויאאוווו איך שימחת אותי שתנסי! אני אוהבת כאלו שלא מפחדות לנסות
ואם זה לא זה, אז משו אחר כן יעבוד;) תהיי בטוחה
אני אגיד לך מה הקונספט של זה..
מגיע גיל- עוד שנתיים שלוש פלוס מינוס שכבר החברות יתפסו לך הרבה הרבה פחות מקום בחיים, לא תשימי עליהם דגש ככ.
כן חברות זה חשוב, אבל לא הכלל בחיים, יש לנו ככ הרבה דברים טובים!! שיכולים לשמח אותנו.
לכן אני ממש שמחה שלא תחכי שהחברות לא יתפסו מקום, אלא מעכשיו כבר תתחילי לראות את הדברים האחרים (לבב)
לכן זה מפריע לי עכשיו חנה, כי זה חסך שלא אוכל להשלים אח"כ ואם אחפש את זה בבעל המצב יהיה מאוד עצוב.
אני לא מחכה שהן לא יתפסו מקום אני רוצה לקבל את הצעירות שלי בחזרה, לא זכיתי עדיין להנות מהחיים כמו כל נערה.
גם כשאני שמחה זה בקושי מחזיק כי זה דבר קשה שצריך לעבוד עליו והשמחה שלי כשהיא קיימת היא שמחה של אנשים מבוגרים וזה טוב אבל אני מחפשת גם את מה שלא יוכל לחזור.
מה? לי זה לא מגיע?
ושוב כשחיים בחרדה אי אפשר לשמוח זה לא הולך ביחד.
אפשר לראות את הטוב שבעולם (כשמאמינים שהוא טוב כי יש גם הסתכלות של חרדה חברתית שכל העולם שונא אותי) וסוג של לחשוב דברים טובים או מן "שמחה" שכלית של מחשבות אבל הלב יהיה מלא עצב שרק מי שיודע מה זו בדידות נצחית יכול להבין.
אבל בכל אופן תודה רבה על העצה והתגובה המושקעת!
אולי תלכי לחוגים, אפילו מחוץ לעיר.
יש בארץ הרבה דברים במיוחד במרכז ואולי שם תוכלי להרחיב את מעגל ההכרות שלך
את כבר בסוף גיל ההתבגרות בגיל הזה הכי חשוב הוא חברה אבל עוד קצת, ממש טיפונת(בעזה) יהיה לך בית משלך ותוכלי לפתח קשרים עם מי שגר סביבך.
בהצלחה לך🧡
אני הולכת וזה באמת תורם הרבה אבל יש לי שישה ימים אחרים בשבוע שאני לבד מידי…
זה לא מדויק. אני חוששת שקשר רק עם בעל עלול להיות לא בריא בעליל וכמובן לא חושבת להתחתן לפני שאתייצב מבחינה רגשית גם קצת בקטע החברתי… ככה שיש עוד זמן דבר ראשון דבר שני אני כן צריכה לחיות בתוך חברה.
תודה!
יואווווווו איזה קשה זההההה
שולחת לך חיבוק ענקקקק
את נשמעת ילדה מושלמת חברות שלך הפסידו אותך
❤😍😘❤
תודה!
מגניב שאת מחליטה שאני מושלמת על פי כמה שורות שבהן בעיקר התלוננתי על כמה רע לי… טוב, מחמיא לי בסופו של דבר 😅
מזדהה מאוד.
שולחת לך חיבוק
תודה ❤️
תשברי תפחד
אל תמשיכי עם זה !!
אף פעם לא מאוחר מידיי
ואולי עכשיו אחרי י"ב זה יהיה אפילו דף חדש
אל תכנעי
חיי החברה לא מסתיימים בי"ב
שזה יהיה לך ברור
את נשמעת בחורה עם ראש על הכתפיים
זה קשה אבל אל תוותרי לעצמך !!!!!
תכריחי את עצמך ממש ככה
זה חשוב מאוד להמשך החיים שלך
הצלחות מחזקת את ידייך
תודה!
מקווה שבאמת אני מספיק אמיצה בשביל זה…
יעזור לך לדעת שאני מבינה אותך?
ש…זה היה כואב לי לקרוא..?
שאני יודעת עד כמה בדידות היא דבר קשה…
ואני יודעת כמה חרדה חברתית היא מחסום ענק שנראה בלתי אפשרי לשבירה?
אני מפחדת שזה מה שאני אכתוב עוד שנה…
כל יום אני אומרת לעצמי שזהו מחר… אני לא בורחת לחצר עם אחת מהחברות שלי…(יש לי שתיים) ואני הולכת לדבר עם עוד אנשים…
ואז בסוף הלב שלי דופק…הפה שלי יבש…ואני שוב בורחת…
.
כל יום מגדיל את החומה הדמיונית הזאת…והופך אותה ליותר בלתי אפשרית לשבירה…
.
בדידות
3 הברות
קושי עצום
כאב תהומי
אא להבין
לעכל
להרגיש
.
אולי בהמשך יהיה לי גם עצות…
בינתים המוח שלי ריק מרב רגשות….
נדירה..
את… תנסי לשבור את החומה הזאת?
כי… ממש ממש עצוב שהיא קיימת.
חומה דמיונית שהיא מפריעה לכולם יותר ממה שהיא מפריעה לך.
למה ככה להפסיד אותך? איזה חוסר פרגון!
לין החיימשלך עוד ארוכים. יהיה לך עוד מלא הזדמנויות. החיים לא נגמרים בסמינר. אולי בחוג בלימודים או בעבודה.
תנסי. מקסימום תצליחי.
יש לי בנות בכיתה שהם יותר שקטות ולאחרונה התחלתי יותר להתקרב אליהם. כי אני באמת רוצה להכיר אותם ואני חושבת שזה פספוס… ואני באמת אוהבת את הבנות שזורמות איתי. זה מזה כיף!
לפעמים באמת רוצים להיות בקשר עם הבנות השקטות יותר. אבל הם חייבות לעשות צעד.
כי זה מתסכל שרק אחת רוצה את החברות והשנייה לא מראה את זה בכלל.
אז למה זה ככה? וסורי שאנלא ממש מבינה חרדה חברתית. אבל שאני חושבת שיש בנות שמובכות לדבר איתי. זה ממש מוזר לי! בחיים לא חשבתי שזה יכול להיות. כי… אנחנו כולנו בנות חמודות אז למה זה אמור להיות מביך?
לא חושבת שהחומה הזאת מפריעה למישהי😏(ולא אנלא נחיתית… זה מודעות…)
אין לי חרדה חברתית ברמה גבוהה…ואני גם לא מאובחנת…
אני יכולה ללכת לדבר עם אנשים…
אבל זה מלווה בלב דופק…ובתחושת מחנק קלה…
ושאני מדברת איתם קצת נאבדות לי המילים…(יותר עם אנשים שאני לא מכירה…)
ואני רוצה לברוחחח
זה מה שאני עושה בדרך כלל אחרי 2 דקות…
ואנשים..לא מבינים שבאמת באמת שאני רוצה לדבר ולהשאר ולא להיות בצד אבל אני לא יכולההה…
.
אני הצלחתי כבר להתגבר על זה פעם
פתאום זה חזר…😔בעוצמה חזקה יותר…
לא פגשתי מעולם בן אדם נחיתי שלא אמר שהוא מודע לעצמו ולא נחיתי,
לא הייתי מנסה לשכנע אותך כמה זה לא טוב ולא כדאי (למרות שאני בטוחה שאנשים מפסידים אותך
וגם את אותם…) כי פשוט זה לא יעזור..(אוח, להיכן הביטחון שלי נעלם?)
וגם נראה לי שתשכנעי יותר טוב ת'צמך..
אה, וגם אני לא מבינה במקרים האלו כל כך שיש לי מנסיון להגיד..(וחבל, כי עכשיו אין לי מה לייעץ)
וואי נראה לי אני מזה לא מובנת אז אם לא הבנת מילה זה אחלה מצידי..
לפעמים זו החרדה ולא נחיתות.
מניסיון.
אני ממש לא שקטה!
ונס שיש לי את החוג שלי שבו אני בלי חרדה חברתית כדי לדעת מי אני באמת.
הם לא יאמינו למה שאני בכל שאר המקומות….
אני בן אדם חברותי מאוד שנפגש קשות בילדות ולכן יש לו חרדה מחברה שזה פחד חסר היגיון ממצבים חברתיים ומחברה בכלל, זה צץ בלי היגיון ולפעמים במצבים שבפעמים אחרות זה לא קרה, זה קורה בדברים הכי שגרתיים ויום יומיים וכן, אני באמת מפחדת לפעמים ליצור קשר עם בנות ממש חמודות.
רק השבוע הייתי בחרדה ואז מישהי חמודה שאלה אותי משהו ולא ממש הגבתי…
חרדה זה משהו כמו פחד מוות, את מרגישה שנגמר העולם.
וחרדה חברתית זה הפחד שכל העולם נגדי ואני לא שייכת לאף חברה.
מקווה שהסברתי לך מספיק מובן ואולי זה גם עזר להבין למה מבחינתי כל יום כזה הוא לגמרי סוף העולם…
זה לא כיף לנו לא להיות איתכן! זה החלום שלנו!!! אבל אנחנו פשוט לא מסוגלות החרדה הזו הורגת אותנו מבפנים.
אמאלה דייי הלוואי שזה ישתפר.
אוף לי יש חברה אחת בלבד ואני לא החברה הכי טובה שלה (יש לה עוד יותר טובות ממני) ואני ממש לא מרגישה בנוח לקחת אותה כל הזמן אז אני בורחת לבד…
חיה כל הזמן לבד ואז בבית פורקת על כל העצבים על המשפחה המסכנה (או מדחיקה וממשיכה להסתגר).
קיצור תודי לה' שיש לך שתי חברות ואולי זה שיש כאלה שאין להם אף אחת יעודד אותך להודות על מה שיש למרות שזה לא באמת כ"כ מנחם בחיים הנוראיים עם החרדה האיומה הזו.
מזדהה עם כל מילה שלך באתי לצטט מה במיוחד ואז גיליתי שאני באה לצטט הכל…
מקווה שאת מטפלת בעצמך וסבלנית כלפי עצמך שלפחות את עצמך יש לך זה חשוב לנו כי אנחנו החברה התמידית של עצמנו…
מקווה בשבילך שתצליחי להתגבר על זה ותספיקי להנות ממשהו בשנות התיכון 😍
לין המהממת,
מזדהה איתך
אין עצות
רק הבנה עמוקה
מה שכן, לא פותר בכלל את הבעיה
ממליצה לך ללמוד משהו, להיות בו מקצועית וטובה
לשתף אנשים וחברות בתוצרים
זה יכול לעזור…
גם ייתן לך סיפוק גדול
וגם יפתח לך דרך לתקשורת עם החברות
(מה אומרת?)
יש עצות תילחמי על זה !!!!!!!!!
תנסי לדמיין את עצמך ככה במשך כל השנים
אמא לילדים אישה לבעלך את תלכי ללמוד מקצוע שנה הבאה או לעבוד
זה לא בריא , את ילדה גדולה אז תקחי תצמך לידיים ותשברי תפחד,
תלמדי את עולם החברה תלמדי לגשת לבנות בלי לפרפר
הצלחות!!!!!!
זה לא קל ופשוט כמו שאת מציגה את זה.
ארבע שנים האמנתי מכל הלב שאני אשבור את החומה הזו אבל לא! זה לא קורה לי לבד! עם כל העבודה המטורפת שאני עושה עם עצמי…
ב"ה בסופו של דבר כן עליתי על המסלול ואני בדרך הנכונה.
אבל כן ביום יום זה נורא קשה להתמודד עם זה וכבר התרגלתי לסבל היומיומי הזה עד כדי כך שאני מגלה עכשיו שאני לא ממש מסוגלת לעשות משהו מעשי כדי לצאת ממנו.
תודה רבה על התגובה היא הועילה לי להסיק את זה!
תודה שרה יקרה
זו תגובה של בת חזקה!
איך נלחמים
אם החברות נמאסו!!! עלי?
אין לי חרדה חברתית,
אין לי דפיקות לב או משו בכיוון הזה ב"ה
אבל יש לי חוסר רצון
הן לא מעניינות אותי…
מבינה אותך, גם לי היה שלב שהן נמאסו עלי.
בשביל להילחם את צריכה לרצות אותן, כל עוד הן נמאסות עליך את לא תוכלי להילחם.
אם את רוצה להילחם עליהן כנראה שאת רוצה אותן…
קיצור זה עניין שאת צריכה לברר עם עצמך…
בהצלחה!
אוקי
אז השאלה שלי היא איך לרצות….
אמשיך לחכות
נדמה לי שזה לא יקרה בקרוב
לא לחכות!
לברר את זה עם עצמך.
לחשוב על זה בכנות עם עצמך ולהסיק מסקנות מה קורה ומה את רוצה שיהיה איתך.
יש לי כמה וכמה דברים כאלו אבל אין לי כ"כ איך לשתף ונדיר שאני מדברת עם בנות על הדברים האלה אם הן לא שואלות כי אני מפחדת לחפור על עצמי…
תודה על העצה! אחשוב על זה…
לין מותק,
כאב לקרוא את הפוסט הזה,
כולן פה כתבו תגובות ממש יפות…
אני ממש מבינה את המצב, אני חושבת שכמו שכתבת את מסיימת 12 שנות'ל , את פותחת דף חדש, את יכולה להתחיל דף חדש בחיים שלך.
את הולכת למקום אחר, שבו לא מכיירים אותך ואת צריכה לעשות את ההתחלה הזאת הכי מושלמת שיש!
לדעתי, אני חושבת שכדאי לך ללכת עכשיו, עד תחילת השנה – לטפל בזה.
חרדה חברתית זו פגיעה ריגשית וכדאי לך ממש להוציא את עצמך מזה
וכך תוכלי להתחיל מחדש את הפרק הבא
וכמו שכתבת בתגובות, הפתרון הוא לא להתחתן, כי אי אפשר להקים מערכת זוגית כשיש חרדה חברתית.
מציעה לך ממש מלב אוהב ללכת ולעשות עם זה משהו,
כי בעיות צריך לפתור הם לא נפתרות מעצמן….
הלוואי!
כי הדף הזה ממש מלחיץ ואני באמת מקווה שהכל ילך טוב… כלומר להתקבל והכל…
אני כבר בטיפול ובעז"ה עד אז זה יגמר, ואני באמת מקווה שאתפטר מהחרדה הזו באופן סופי.
האמת שכבר יש שיפור כלשהו.
תודה רבה!!
משמח לשמוע!!
בהצלחות מותק!
אוףף מזדהה… וזה קשה ככ😣 חדש לי לא תמיד היה ככה
אאוצ'
קרה משהו שגרם לך לזה? או שזה לא עד כדי כך וזה קושי זמני שיעבור? (הלוואייי!)
וואאיייי הלב שלי איתך!!!
זה כואב להיות ככה בצד ולהרגיש מנותקת..
לדעתי תמצאי לך חברה אחת (לבינתיים) שאת איכשהו מסתדרת פחות או יותר אפילו עם נהיא לא בסגנון שלך
בטוח יש אחת כזו שרוצה להיות חברה שלך.
את יכולה הכל!!
יש לי אחת אבל זה לא מספיק.
אני לא נדבקת אליה כל הזמן ולא צריכה לעשות את זה…
יש לה עוד חברות וחיים משל עצמה.
אז כשאני לא איתה….
לין,
וכל שאר הבנות שיש להן חרדה חברתית.
מה הייתן רוצות שנעשה אנחנו, שאר הבנות שבכיתות שלכן?
איך נדע אם אתן רוצות את החברה שלנו, אם אתן רוצות שנבוא ונדבר איתכן, או שלא?
ואולי יותר טוב לכן לבד? יש גם בנות שמעדיפות את זה..
בדרך כלל קשה לנו, בתור חֶברה, לזהות אם זו שיושבת בצד ושותקת – רוצה שנבוא לדבר איתה, או שלהפך, היא לא סובלת את המחשבה על זה, כי היא מעדיפה להיות לבד.
מה נעשה? איך נדע מה לעשות כדי לעזור לכן?
וגם – לפעמים כשאתן יושבות שם ושותקות ומתעסקות בדפים שעל השולחן שלכן או בוהות באוויר, לפעמים אנחנו קצת חוששות לגשת אליכן. אולי כי אתן משדרות קצת סנוביזם לפעמים, אולי כי סתם מביך לנו להתחיל לגשת איתכן ולנסות לפתח שיחה כשמי אמר שתזרמו בכלל ואולי תענו במילה-שתיים כי אנחנו הרי מכירות אתכן כטיפוסים שתקניים רוב הזמן..
מה נוכל לעשות כדי לדעת לעזור לכן, ואיך?
אנשים עם חרדה חברתית נוטים להתכנס ולהביע דחייה כשפונים אליהם. בעדינות והמון הקשבה וקריאת שפת גוף, אפשר להתחבר ולהוציא אותם מהמעגל החרדתי ולגרום להם לפתח בך אמון. אם את טיפוס שאפשר לסמוך עליו כמובן… בנוסף, אנשים עם חרדה חברתית נוטים להכנס ללחץ מול הרבה אנשים )יותר משלוש, ואם אחת מהשלוש ביקורתית אז גם אחת(. הכי טוב לדבר איתם במקומות שאין הרבה זרימת אדם. חשוב גם להיות נורמליים ולרצות להתחבר, לא לחכות ל"תוצאות" אלא באמת להסתקרן ולהתעניין.
מילה במילה ישר כח.
מוסיפה שלפעמים זה גם יהיה מאכזב ושתדעו שזה כן אכפת לבת שבחרדה (מתסכל ברמות) כשהיא לא מצליחה לתקשר כלומר לענות נורמלי כי לפעמים מרוב שלא נמצאים בחברה אין על מה לדבר.
ואם מתעניינים ברגשות הבת עלולה לשפוך הכל אז… קחו בחשבון…
את כותבת 'להתחבר ולהוציא אותם מהמעגל החרדתי'.
זה כללי מאוד..
יכולה לפרט קצת יותר ספציפי? איך, ומה, ובאיזו צורה לעשות את זה?
מגיבה לך מהמקום שלי, לי נעים כשבת ניגשת אלי לצד ומתעניינת בי. קצת יותר קשה לי לדבר סתם שיחה קלילה ברגעים כאלה שהמח שלי ריק מנושאים ואני קצת מנותקת. וגם עוזר בכללי שיגידו לי להצטרף לבנות וכדו' כי אני עצמי לא יחשוב לבד שרוצים שאצטרף (אני חושבת הפוך ולכן אני מגיבה כמו שאני מגיבה).
ואבהיר שאני לא מחפשת את 'החברה הכי טובה' אלא חברה (בציירה או סגול או מה שזה), להיות חלק.
האמת לא תמיד זה טיפוסים שתקניים למרות שאני תמיד חשבתי שזה מה שאני נראית, לפעמים זה יכול להיות בת שאת חושבת שהכל בסדר לה בחברה.
דבר ראשון בהתקף חרדה תבינו שגם אם בחוץ אני סתם נראית מסוגרת אני לא יכולה להגיב נורמלי (כלומר תבינו שהתגובה הלא נורמלית זה נטו כי אני לא מסוגלת להגיב נורמלי עכשיו) ואז לא עוזר שתגידו לי לעשות את מה שאני מפחדת לעשות, מה שכן שמתי לב שכשבת מתעניינת מה קורה איתי באופן אישי זה כן מקל (ועוזר לי לשבור את ההסתכלות על עולם החברה כאל עולם רע)
בנות כמוני מחפשות הרבה פעמים אישורים לזה שזה בסדר שהן יהיו קיימות (כלומר בחיי החברה) אבל מצד שני במצבים של חרדה לפעמים אני מסרבת לעזרה מרוב חרדה אז מקווה באמת שזה לא מרגיש רע אני פשוט רואה את המציאות בצורה שונה (שלא באמת רוצים אותי).
ובפועל זה אומר שזה כן עוזר שתקראו לי להצטרף לקבוצה שלכן כשאתן מדברות אבל יתכן שאסרב, כלומר עצם זה שתציעו בכלל יתן לי את האופציה לנסות אבל לפעמים ואצלי זה יחסית לא הרבה מרוב חרדה אני לא אהיה מסוגלת.
מה שכן יעזור לי ולבנות כמוני שתבינו שאנחנו לא לא רוצות אתכן אלא רועדות מפחד להיכנס לחברה, זה לא אתן (החברה שלי כיום) זה בנות שהרסו לי את החיים בעבר ועד היום אני חיה שם ונלחמת כדי לצאת מזה ובמלחמה יש גם הפסדים.
אני יכולה להגיד גם מה הייתי רוצה
ובכן אני לא רוצה ממכם כלום
רק שתבינו…
למרות שאני הכי בעולם לא נראית אחת כזאת מפחדת מהחברה…
אתן באמת תופסות אותי כסנובית/מתבודדת/העולם לא מעניין אותה…
ו…זה מתסכל…
במיוחד שלפעמים כועסים עלי על זה…
אני לא מחפשת שיגשו אלי וגם לא שידברו איתי…
ברור לי שאני יענה ביובש קל…ואולי ידחה אז עדיף שזה לא יקרה…
ולא ניראלי שיש לי חרדה חברתית
כי אני כן מעיזה לשאול בנות מה קורה וכאלו…
רק סיטואציות חברתיות מפחידות אותי ואני מעדיפה לברוחחחח
למה אני לא מצליחה להיות נורמלית??????
גם אני מסוגלת לשאול בנות מה קורה זו רמה מאוד שטחית של חברה וזה לא מרתיע אותי.
תבדקי עם עצמך כמה זה משפיע לך על החיים וממה את מפחדת ונמנעת, יתכן שיש לך חרדה חברתית ממליצה לך לבדוק דבר ראשון כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך שהכל בסדר איתך סך הכל המח שלך מזהה חברה כאיום ולכן יש לך חרדה דבר שני כדי לטפל בזה, כמה שמטפלים בזה מוקדם יותר זה יותר טוב גם כי יותר קל לטפל בזה וגם כי את חוסכת לעצמך זמן של סבל.
בהצלחה 😍
כן…
אולי אבל מה יעזור לי לדעת?
אם לטיפול אני לא ילך?
לדבר על זה עם אמא שלי פחות בא בחשבון …
מקוה מאוד מאוד
שאני אצליח להתגבר על זה לבד
אני מבינה למה את לא רוצה ללכת כי הייתי באותו מקום אבל כשהבנתי שזה הורס לי את החיים ובמצב הזה אני לא אוכל להסתדר בחיים (ראיונות עבודה, פגישות שידוכים ובכלל לבנות זוגיות בצורה בריאה) הלכתי מחוסר ברירה כמו שאני לא אוהבת לקחת כדורים אבל כשאין לי ברירה אני לוקחת ובסופו של דבר אני לא מתחרטת כי באמת מתחיל להיות שיפור קל בחיים שלי וגם כשלא אני רואה כמה דברים אני אפילו לא שמה לב שאני מפסידה.
הקטע של לדבר עם אמא שלך עצוב שהיא לא מעורבת בזה ולא נעים לך לשתף אותה אבל נורמלי לחלוטין, אני לא מכירה אותה אבל לדעתי אמהות מעריכות את זה שהבנות שלהן בגילאים האלה לוקחות אחריות על עצמן.
וכיום טיפול לא נתפס כדבר לא נורמלי כמו פעם וכן, זה נחשב לקחת אחריות על עצמך ועל החיים שלך.
בהצלחה במה שתחליטי!
נ.ב. גם אני חשבתי שאצליח להתגבר על זה לבד ולכן בזבזתי את כל שנות התיכון והתחלתי ואני כמעט מסיימת בלי חברה (הכוונה לחברה בצליל e באות ח)…
יוו כל כך מבינה אותך, בטור אחת בתחילת דרכה עם החברות ותחילת התיכון ומאוד קשה לה..
תמיד חושבת על זה שדי אף פעם כבר לא יהיה לי חברות..
אבל לדעתי צריך להפריד להראות לכולם שאת מסתדרת וטוב לך.
ותמיד לחשוב שיש עוד דברים טובים בעולם חוץ מחברות, זה מה שאני עושה וב"ה לאט לאט מקווה לראות תוצאות
מה שיש בתחילת התיכון זה משהו לגמרי שונה שקורה לכולן, מי שזה לא מסתדר לה אחר כך ולא ידוע לה שהיא לא חברותית או שיש לה בעיה כלשהי עם חברה צריכה לבדוק מה קורה איתה.
במקרה שלי אני יודעת מה יש לי אבל כן הייתי צריכה עצות, תודה.
רק שתדעי שהבעיה אצלי זה שנראה שהכל בסדר אצלי ואני אפילו לא מנסה להראות את זה! אם את רוצה להבין יותר תקראי את הפוסט שלי עולם אחר, כל בוקר.