היו כאן כמה פוסטים ותגובות שכתבו שליחות צעירות על הקשיים וההתמודדות של המרחק מהבית.
אז שאלה לי אליכן שליחות יקרות 🙂 איך זה באמת? קשה? כואב? אפשרי? אתן מרגישות שאתן "מחומר מיוחד"? למדתן דברים חדשים? התחשלתן? תפרטו כמה שיותר. אגב, טכנית, ואתן לא חייבות לענות, איפה אתן מתגוררות בארץ?משפחה שגרה בארץ? מי שגרה בפנימיה – איך זה ההווי שם? עוזר להתמודדות?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
49 תגובות
מותר לי גם לענות? למרות שאני לא שליחה בארץ נידחת? (:
אז ככה אני גרה בארץ. בשליחות. וכן. בחור. (כמות הבנות ששמעו על איפה שאני גרה מפה מפורגן ל5%)
וזה קשה, מאתגר,מציק, וכו אבל אפשרי.
את הבן של שליח הוא מחומר מיוחד.. אני רואה בזה בארגון של ליל הסדר ל70 רוסים בסלון (למרות שהדבר האחרון שאני מחבבת זה רוסים או תשפה הזו, לומדים להתחמד ולהתרגל)
בלגייס בנות מסורתיות/ דתיות שיבואו איתך לשעתיים נש"ק בשבוע למרות המבגרויות מבחנים וכל זה.
זה להשתתף בהתוועדויות וירטואליות או לא להשתתף. כי מהקרוב אלייך אין אוטובוסים חזור בלילה.
זה לנסוע בין שעה לשעתיים כל יום לבצפר עם ההרגשה שלחצי מהכיתה זה 10 דק נסיעה. ושלפעמים ימי שישי אני עושה תחשבון שהייתי יותר בנסיעות מאשר בבצפר
זה לארגן מסיבת ל"ג בעומר. ואז לשמוע שעשו עליכם חרם קבוצה נכבדת מהשכונה שלא רואה בחב"ד משהו טוב.
ואז לגלות שבאמת מלא ילדים לא הגיעו ונשארתם קבוצה קטנה.
זה ללכת בגאון יעקב חבדי
מול סביבה שלא מכירה כלום מהמושגים האלה.
זה להסביר על משיח. ואז לדעת שהם בכלל לא מבינים מזה רבי
זה להקים מקווה בחצר כי אין באזור, זה לא לנסוע כל המשפחה לשבתות כי יש גלמודים שמחכים לארוחות אצלנו ויש שיעורים שצריך למסור ולא מצאנו מחליפים.
זה להרגיש את הרבי בכל צעד.
גם באלימות שנותנים לנו
וגם בשיעור יוצא מן הכלל
זה להביא בחורים להקהלת קהילות ולדעת שזה יביא לאנשים יידשקייט אבל זה אומר שאת בשבת ההיא לא בבית.
ויש לי חברות פנימסטיות ששליחות בחול. ומגיעות פעם בחצי שנה הביתה ומתגעגעות כבר מהיום הראשון שנחתו בארץ לטיסה חזור.
וזה קשה. קשה מאוד מאוד.
ובפנימיה יש את החסרונות של רעש כל היום, חוסר פרטיות, להיות תמיד תחת מסגרת, להרגיש שבנות שנתיים מעלייך מפקדות שלך וכו.
מצד שני לחלקם זה נראה עדיף מאשר לגור אצל דודים ולהרגיש עול בחינם
זה המונהמון דברים. זה שליחות לכל החיים. קושי שלא מוותרים.
אני עצמי לא שליחה רשמית… אבל אני מעריצה את השליחות (תכלס אלה בנות רגילות שהלכו לגור איפשהו בעולם- רק כדי לעזור ליהודים! אליפותתתת!!! )
קצת בעיה כי לא רואה להסגיר את עצמי
למרות שזו שאלה לבנות שליחות לא מהארץ
אני חייבת לכתוב גם את דעתי (אני שליחה בארץ
וכן זה קשה
ברמות!!!!!!!
בנות לא מודעות לזה. את ההתחשלות את מקבלת בטווח הגילאים 0-5 ו20+
דורש כל רגע מהחיים שלך ולא פשוט בכלל
ולפעמים בנות מסתכלות בזילזול וכאילו 'מה היא כבר עושה שם חוץ מלהשוויץ בבית חבד' אז כן תנסו שבוע אחד רק ללכת ברחוב הלוך חזור ואז אולי תבינו קצת יותר
סליחה על חוסר הקשר
לגבי ההודעות בשאלת היום:
* זה יפסיק באיזשהו שלב(שמעלים פעמיים)? כי ההגיון אומר שכן, באיזשהו שלב יגמרו התשובות כבר(עולה שאלה אחת ביום)
*ההודעות צריכות להשאר בשאלת היום כמה ימים- כי יש בנות עסוקות/בנות שכבר ענו על השאלה לפני שעלו ההודעות
*אם אני רוצה שמישהי מסוימת תתייג את הפוסטים שלה, אבל אני לא יודעת אם היא תטרח לעשות את זה. מה לעשות?
תבקשי ממנה חחח
תתייגי אותה בעצמך אם באלך
ההיגיון אומר שאם מעלים שאלה פעם ביום 6 פעמים בשבוע ותשובות פעמיים ביום 3 פעמים בשבוע אז… ??
אז כאילו ביום שני לדוגמא לא יעלה כלום?
יעלה פוסט אחד
חסי, מעכשיו יש לך (עוד) מעריצה ???
איזה חמודה:)
שימחת.
נקווה ושכבר לא יצטרכו להעריץ אותנו וכבר נהיה עמוק בגאולה
על תעריצי אותה, גם, תעריצי את כל השליחות החברות שלך,בכיתה
את כל השליחות בכללי, מה שהיא כתבה זה אפילו לא חצי (כן, גמאני שליחה)
היא יכולה להעריץ אותה וגם את החברות שלך. והיא יכולה גם להצטרף למעגל. כל יהודי הוא שליח והערכה לא מזיקה.
זה כל כך מרגש. להיחשף לפיסת חיים של חברה בגילי, על אותו גלובוס ואותה חתיכת אדמה, שמוסרת את עצמה למען הזולת!!
אתן מדהימות!
בא לי להיות כמוכן.
להצטרף לצבא השליחים.
אבל מאיפה הכוחות?
מהמשלח.
יש יום יום שכתוב ששליח הוא בא כוחו של המשלח ושל אדמוז. (צכה למצוא את הציטוט המדויק.) ואז כל מה שעושים זה בעצם המשלח
ש – "שלוחו של אדם כמותו". שליח שייך למשלח, כי עומק החסיד הוא רבי.
את צודקת נכון
אבל זה מזה סיסמאות הכל
קשה לחיות את זה בתכלס
אוקי אז שלוחו של אדם כמותו ומה שאת עושה זה הכוח של הרבי וזה, אבל תכלס בפועל – את עושה פעילות שבת משקיעה מכינה תוכנית ולא מגיעים ילדים זה מבאס פחד
או שאת צריכה ליסוע שעותת כל יום לבצפר ולא להיות חלק בשום דבר כמעט אחרי צהריים
ולהיות כזאת הכי נחמדה בעולם לכולם
ושתמיד יש אורחים בשבת ואין לך את השקט הזה קצת בשבת שהוא כל כך נידרש לפעמים
ומה עוד,
שמבקשים ממך לעשות את כל זה בשמחה ולהיות מאושרת על שזכית להיות שליחה
איך??
אני מאושרת שאני שליחה. כן. לפעמים זה כי וואו מרגישים את הרבי לפעמים זה כי את שומעת כמה קהילות דביקות זה מעיק
ולפעמים זה סתם כי הגיעט 4 משתתפות לשיעור תניא.
ולא אני לא אגיד לך שזה קל. בלי לחיות בסרטים זה קשה מאוד ומאתגר ומציק ומעייף. אבל.
וואו איןן עליכןןןן!!!
וחני, תדעי שאני מאודדד מעריכה שליחות בארץ!! אפילו שלומדות בביס שלי:)
בהמשך לחוסר הקשר
אם עד עכשיו לא כתבתי פוסטים, אבל אולי אכתוב בהמשך, אהיה ברשימה של הכותבות?
כן
ואם אני כותבת בכמה שמות ולא אכפת לי שידעו שזו אותה אחת לשלוח לך את כל הפוסטים ותצרפי אותם?
באסה שזה ככה ,גם אני כתבתי כמעט כל פוסט בשם אחר.. עכשיו אני צכה להחילט על שם..חח
קצת עיצבן אותי התגובות על השאלה הזאת… קיוותי למצוא מלא תגובות של שליחות וזה… זה דוקא שאלה ממש יפה וחבל לי… אני ככ רוצה להכיר מקרוב את החיים של הבנות שחיות יום-יום בשליחות אמיתית וקשה גם אם היא כרגע בארץ….
קשה _ שווה
נקודה
איך את אומרת את זה ככ בבטחה??? את לא מבינה שלא תמיד רואים תוצאות? את לא מבינה מה כן ההשלכות של זה? שמרחק הנסיעות מהבית עד הביצפר לצד אחד זה שעתיים- בעצם כל נסיעה לאנשהו נורמלי, אל לא יכולה להסתובב חופשי בבית כי אולי עכשיו איזה מקורב ייגיע לביקור , את לא יכולה לצאת לסיבוב חמוד בערב כי זה מסוכן וגם אינלך עמי, את לא יכולה ללמוד למבחנים עם חברות, לבלות אחרי הלימודים, להיית בלי חברה בכלל,זה קשהה במיוחד שלא רואים תוצאות ואת מרגישה שאת עושה את כל המאמץ לשווא!!!
שלא נדבר על בנות שבאמת לא עושות כלום.. וזה שהם שליחות מתבטא בסבל שלה ובזה שההורים כן עושים משהו
אמאל'ה אני כל כך מזדהה איתך
לפעמים אני חושבת שכל השליחות שלי מתחילה ומסתיימת בנסיעות האין סופיות לבצפר
ווא חנצי ממש באלי להכיר אותך!!
לפי מה שהבנתי את גם שליחה כמוני וגם לך יש נסיעות מטורפותתתת זה ממש יהיה כיף להכיר עוד בת שעוברת את מה שאני עוברת ולהתנחם ביחד
מזה בנות שלא עושות כלום? עצם זה שהן חיות זה משפיע! שמעתי לאחרונה רשימת 'אסור' של שליחה, וואלה גם בלי לעשות כלום זה הרבה!
ואאי מענין אותי לראותת
מזה הרשימה הזאת? היא ממש מענינת אותי!
אני גם שליחה עם נסיעות מעצבנות אבל אני מרגישה שאני לא עושה כלום חוצמזה שאני מסתובבת ברחוב עם לבוש שמראה דוגמא…. ושורי את כלכך צודקת!!! יוואוו מזדהה…למרותשאני הבנאדם האחרון שנראלי שאפשר לומר עלי שאני לא עושה כלום בשליחות אבל ככה אני מרגישה…יאא תיסכול
שיבוא כבר משיחחחחח
רציתי דווקא לפרט והיתה לי תשובה אבל אני באמת שומרת על האנונימיות שלי בקנאות ולא רוצה להחשף ??
את יכולה לכתוב תחת שם אחר…
כמו שאני גם כן עושה לפעמים כשאני רוצה להמשיך לשמור על אנונימיות;)
חיי שלי-חות כי זו ה-מ-ט-ר-ה העיקרית!
ללכת עד הסוף
מהמשלח רוב כוחות עוד לאסוף
כי זו *הדרך* אל המטרה העיקרית
השליחות זה לא המטרה העיקרית
זה רק הדרך
המטרה העיקרית שלנו זה להביא משיח חברות!
איך אני עושה קישור של הפוסטים שכבר כתבתי?
פותחת את הפוסט
עושה העתק ללינק שמסומן לך למעלה
פותחת הודעה חדשה במייל
לוחצת הדבק
סוף סיפור
מחכה :* :*
אז ככה אני שליחה בחו"ל. וזה משהו שונה לגמרי משליחות בארץ לפי מה שהבנתי.
כאילו גם בחו"ל זה שונה מאוד ממדינה למדינה.
אין לי מושג איפה יותר קשה אבל זה קשה קשה קשה וצריך כוחות כל יום מחדש אין לכם מושג עד כמה…
אני כבר התרגלתי ובשבילי זה כאילו כבר חלק מהחיים עד שפתאום עד גודלת ומבינה שהמשפחה שלך לא מכירה אותך, שיש אנשים שחוגגים שבת לבד (!) בבית עם המשפחה, שאפשר לגור ביחד עם חברה באותו רחוב ואפילו באותו בניין, שאפשר בשבת להפגש עם חברות ולא להיות תקועה בבית, בקיצור הרשימה של התגליות ענקית ויש דברים שממש לא מובנים מאליו
אני שליחה בארץ ישראל,
אני לא עושה דברים יותר מדי גדולים
ולפעמים אני מרגישה שעיקר השליחות שלי היא דווקא בבית הספר.. (כן, כן לתשומת ליבכן..)
אני נוסעת בתנאים לא קלים לתיכון והכל כמו כל שאר הדברים שנכתבו כאן אבל הקושי שהכי מפריע לי הוא הבדידות.
זה אף אחד לא יבין אותך,
מה זה לחיות בלי קהילה,
מה זה שאין צורה בבית כנסת לתפילה,
את זה שאין ללכת לחברות סתם ככה בלי תיאומים שנתיים קודם,
את התחושה של הזרות שלא תעזוב אותך גם אחרי עשרות שנים בשליחות,
את זה שאנשים לא יבינו מה יש לכם לחפש שם (כן,כן לפעמים גם חבדניקים..),
ואת זה שלפעמים צריכים קצת להתפשר על הרוחניות..
אני חושבת שמה שאני קיבלתי מהשליחות זה קודם כל יכולת לתקשר עם כולם ולהכיל את כולם, לפגוש את כל הטוב שישנו אצל כל יהודי, גם אצל מי שנראה הכי רחוק,
להיות רגישה לסביבתי ובעלת מודעות גבוהה ליכולת שלי להשפיע על זו שמולי, אפילו במילה אפילו בחיוך או בדוגמה חיה .
אני מאושרת שזכיתי לקבל את הכלים המדהימים האלו לידיים ואני ב א מ ת מרגישה שהכל אבל ממש הכל זה מכוחו של המשלח..
והכי חשוב,
יש לי רבי,
שמושיט לי את שרביט הזהב וסומך עלי ואוהב אותי וחושב שיש לי מה לעשות פה ומידי פעם גם מחייך ומראה לי שזה לא סתם ושמשהו באמת קורה..
וזה המון, וזה כרגע מספיק לי..
וואי! יש לי פולל מה להגיד!!! שורי… אני מבינה אותך אבל לא מסכימה איתך!! אני כותבת לך ממקום מאוד מאוכזב! מאוד! אני לומדת בתיכון חבד"י, גרה 30 דק' (לפעמים יותר…) מהבצפר, תחבורה ממש בסדר, גרה בשכונה חרדית לגמריי, בתוך קהילה חבדי"ת מהממת!! יש לי חברות שגרות 5 דק' מימני… בקיצור ילדה רגילה לגמרייייי! אין לי שום דבר מיוחד… אבל כן, אני שליחה! לא רישמית, אבל שליחהה!! עושה בת מלך- ועושה הכל בשבילהם… לפעמים גם ל3 בנות, מחלקת נש"ק… אז מה מאכזב כ"כ? בים שישי האחרון הלכתי לחלק נש"ק… בשרב הזה, בחום…ולא היה למי!! היו מלאא ערבים, וחרדיות… וכל מי שכן היה אפשר לשאול, לא רצתה… אח"כ חיכיתי עוד חצי שעה לאוטובוס הבא, באיזה חור..כי פיספסתי את הקודם, וחם חם חםםם!! מאכזב- מאוד!! לשווא- ממש ממש לא!!!! אין לי מושג מה יהיו התוצאות של היציאה הזאת לחלוקה , הלוואי שאני ידע… אבל זה פעל משהו ואני בטוחה!. והשבוע אני יצא שוב, גם חמישי וגם שישי… כי הבעבע נותן את הכח, ואני ימשיך לפעול ולעשות…! וזה ממש עוד לא סיסמא… לפעמים גם אני מיתייאשת כי אין תוצאות, אבל מבט אחד בתמונה של הרעבע, שומעת/ שרה את השיר 'סומך עליך'.. ואני מקבלת כח…!! (סורי על האורך…;)
ודבש;) אני רואה שיש לך משהו עם שירים…;) צודק בהחלט!!
כן, אנחנו עשויות מחומר אחר, קיבלנו פורפורציותאחרות, פיתחנו בעצמנו תכונות אחרות, לדעתי זה ה'גדולה' של הרבי להפוך בחורונת בגיל הטיפש עשרה, אשה צעירה בשנות ה-20 למה שהוא אחררררררררר
וואוו מה עושים?? כל שם שאני בוחרת לעצמי אני מוצאת רגע אחרי ששלחתי תגובה, מי שהיא אחרת בשם הזה
מעכשיו תגיבי רק בשם הזה??
רציני איזה דקה שלמה ניסתי לקרוא את זה נ-ב-מ-נ-ע-ח-צ-י
אני שליחה בארץ, וזה קשה! הנסיעות, הסביבה.
כל שבת יש לנו אורחים יותר מוזרים מהאורחים שקדמו להם!
רק בשבת האחרונה הגיעה אלינו אורחת לכל השבת כולל שינה בהתרעה של חצי שעה לפני שבת!
אכתוב על האירוח הזה פוסט או שניים בע"זה! זה היה משהו הזוי ומעניין!!
בשליחות יש הרבה עליות וירידות (תכלס כמו כל דבר אבל בשליחות זה ממש מורגש)
במצב ובהסתכלות
בעיקר ההסתכלות למען האמת
רגע אחד אני מרגישה על גג העולם, הכי בטוחה במקום שלי ויודעת שזה מה שהרבי רוצה ממני
וכל השיחות של הרבי על שליחות הכי חדורות בי בעולםם
ואני מאמינה שאני משפיעה בכל פיפס שאני עושה או לא עושה
כן גם בדרך לביהס' כשכולם ברכבת של 6 בבוקר ישנים או עם אוזניות ובתוך הטלפון
אני מוציאה סידור ומתפללת ואני בטוחה שזה שיא הקידוש ה'
או כשבנות בגיל שלי רואות אותי צנועה גם בשיא החום
או סתם יוצא לי לפעמים לדבר עם בנות בגילי והם שואלות אותי שאלות ואני עונה להם..
באמת אני מרגישה הכי שליחה שיש
אבל.. (וזהו אבל גדול)
יש המון רגעים שאני נשברת
שדיי כבר אין לי כח
אין לי כח לכל המסירות נפש הזאת
להיות בלי חברות
ליסוע שעות בבצפר
לא להשתתף בהתוועדות
כי מה שיש זה מה שאני עושה – אני יעשה התוועדות יהיה אני לא יעשה לא יהיה
ופתאום כשאת מפספסת רכבת ובין רגע הנסיעה הביתה הופכת להיות 3 וחצי שעות
כבר קשה להאמין שהמקום הכי טוב – זה החור הזה שאת גרה בו
ולכן אני כותבת את זה באמת בשביל עצמי
שהרבי מעריך כל פעולה
לא לזלזל בפעולות הקטנות
כן גם ללכת לביהכס בשבת ולומר שבת שלום לאנשים זה שווה
ובכל רואים ככ הרבה סיעתא דישמיא בשליחות וצריך לזכור את זה גם ברגעים הקשים והפחות מוצלחים
ועוד משו-
אחד הדברים שהכי נותנים כח למשמעות זה העשייה
כן לעשות, לפעול מה שמתאפשר
ללכת לחלק נש"ק
לא להתבייש לדבר עם אנשים
לעשות מועדון גם כשעמוס
נכון זה לפעמים קשה אבל זה נותן את התחושה של הגאוות יחידה
שאת שליחה ומשמעותית.
וזהו אמן שנראה כבר את הפירות
ויבוא משיח נאו!
נקודה למחשבה..
אני שליחה בחו"ל ויש לי שאלה קטנה אליכן,
מה עשיתן בשביל לגור בשליחות?
באמת קמתן יום אחד בבוקר והחלטתן נוסעים לשליחות?
אני מאמינה שרוב השליחות שבינינו יענו
לא!
ממש לא!
אני פשוט נ-ו-ל-ד-ת-י כאן!
בשליחות
זה המציאות היחידה שאני מכירה
ההורים שלי עשו בעצם את החלק העיקרי
קמו מהבית שלהם בכפר חבד ויצאו לשליחות
לא שאלו אותנו יותר מידי..
דפקא לא.
נולדתי בקהילה חבדית וגדולה במרכז הארץ
ועברנו לחור נידח בצפון לשליחות שהיינו 4 ילדים והריון נוסף.
לא בטוחה שזה יותר קל מלהולד למציאות כזו.