התחלתי כיתה י"א
וכל החופש חלמתי על הרגע הזה שיתנו לי את התפקיד הנכסף להיות רכזת של צ"ה,
אז זה קרה בסוף..
אבל לא כמו בחלומות הורודים שלי—
הקשר עם המפקדות על הפנים
חלק כל כך חיות את ההדרכה
והשניות נטו בשביל שעות התנדבות
והיו גם את האלה באמצע שעושות את זה שיא היבש…
ואז התחילה הפעילות הראשונה..
ומשם התחילו הבעיות
אמא של תלמידה צרחה עלינו כי היא רוצה שעות שיתאימו לה
המנהלת של המקום לא הייתה מעודכנת
ולקינוח מפקדת אחת לא הגיעההה
אבל זה לא הסוףףףףףףףף
כל פעילות הייתה יותר נוראה מהשניה
פעם אחת היה למפקדות מבחן אז הם הגיעו מאוחר
ויום אחד המשלוח לא הגיע אז הכנתי פעילות לבד
ב-ק-י-צ-ו-ר זה קשה
ועכשיו אני יושבת לעצמי וחושבת
-אולי זה גדול עלי?-
-אולי הגזמתי?-
-אולי ציפיתי מידי?-
אולי אני צריכה לעזוב את זה וללכת על משהו בקטן…
להיות מדריכה יותר קורץ לי עכשיו…
מה כדאי לי לעשות?
זה שיגעון וקשיים של זמן וזה יחלוף או שזה ימשך כך תמיד?
המשפיעה שלי אומרת שעדיף שאעזוב.. זה לוקח לי את שלוות הנפש וישנם דברים שהם במשך כל השנה כמו לדאוג לקבלת המשלוח כל חודש ולהעביר את חוברות הפעילות למפקדות, להיות אוזן קשבת לכל הרעיונות של המפקדות, ולחשוב על פעילויות מיוחדות יותר בלי הרבה מידי תקציבים בשביל בית ספר שלם לכבוד תאריכים חסידיים וכל זה צריך להכנס ביחד עם הלימודים והבגרויות…
אז מה אני עושה????
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
אני חושבת שכדאי שתעשי את מה שמשפיעה שלך אומרת..
מתוקההה לא מזדהה איתך מהרגע הראשון- למה להיות רכזת? עבודת קודש הדבר הזה! זו מסירות נפש פשוטו כמשמעו. את רק בתחילת שנה, אח"כ כל הלחץ של הגשת עבודות ובגרויות… מציעה לך או לפרוש, או לסדר לוח שנתי גמיש עם תוכניות מגירה, אסיפת מדריכות בסוף כל פעילות/ שתיים, לתיאום ציפיות, ולהתאזר בהמון המון המון המון ותמשיכי כיד הדמיון הטובה עלייך- סבלנות. צריך המון המון (כן אני מודעת לזה שפגשת את המילה מעל עשור פעמים) גמישות ויצירתיות, טיפוס לחוץ לא ישרוד את זה.
הי! יה קצינה תותחית!!!!
כשאני כותבת לך את אני תוהה ביני לבין עצמי אם אולי את הקצינה שלי?
בין אם כן ובין אם לא הרשי לי לכתוב לך בתור…בתור עצמי,המפקדת.
אני רוצה לומר לך שאת קצינה מדהימה!
רואים את ההשקעה שלך בסניף!
וגם כשמבוגרים 'קשים' מתעצבנים עלייך בין אם זו אמא שמתלוננת שבשבת הפעילות היא רק שעה ורשום באתר שהפעילות באורך שעה…
בין אם זה סגן ראש העיר שפגוע מחב"ד ולכן הוא מסנן-ואין תקציב למיזוג ותאורה,ובגין כך אי אפשר להיות במבנה,ובמתנס אי אפשר להיות כי יש בו חוג,
והפעילות בחוץ,
וחם,
לכן יש מפקדות שחצי פורשות,
חיילות עצבניות,
ואת מנסה לשמור על אווירה שפויה,
תלונות מכל עבר,
מהחיילות,
מהפקדות,
מהורים ש'דואגים' לילדים שלהם-מהחום ושוכחים שגם את בנאדם,
ואם זה משכנים זועמים מהרעש,
ותלונות,
ובלאגן
ו—דיייי!!!!!
מוכר?
מוכר?אם את לא הקצינה שלי..אז כנראה לא
אך אני מאמינה שקראו לך סצנות דומות…
אני לאידעת אם מה שאכתוב לך עכשיו יעודד אותך,אבל..
מפקדות יבשות תמיד תהיינה,
מפקדות עם חיות?גם אם היא עודפת?-מצוין!
ו…מפקדות שבאות לסיים את שעות ההתנדבות?-גם קורה,אך דעי שיש כאלו שזה רק נראה כך!הן באמת רוצות ואוהבות את הסניף!!
ובקשר לאוזן קשבת…
את לא יודעת כמה המפקדות מעריכות אותך!!!
על זה שכשהן עצבניות את מרגיעה אותן,
כשהפעילות לא הולכת-את מנחמת אותן…את….אלופה!!!
הרבי גאה בך!!
ואני מאמינה שכתבת לרבי לפני כן..
הרבי ענה תשובה חיובית\ברכה?
אז הוא סומך עלייך!!!
מאוד!!!
הוא רואה איך את מתמודדת עם הקשיים, והוא גאה בך!
הוא בחר דווקא בך!
כי הוא יודע שאת תובילי את הסניף לניצחון מוחלט על היצר הרע!
תובילי את הסניף לגאולה!!!!!
הההרררררבבבביייי גגגגגאאאאאההה בבבבךךךךך!!!!!!
ו…כמה עצות שאני-המפקדת שמסתכלת עלייך בהערצה- חושבת שתוכלנה לעזור לך?:
*לא צוין אם את עם עוד קצינה,אם לא,ויש לך אפשרות להוסיף עוד אחת,אז תוסיפי-כך תרגישי יותר קל!יהיה לך עם מי לחוות את התחושות!!
*תמיד תזכירי לעצמך שהמפקדות איתך!גם אם זה לא נראה!!!לפעמים פשוט קצת קשה להן…
*עמדי בקשר עם קצינת הסניף שהיתי לפנייך,אני בטוחה שיש לה ארגז כלים עשיר במיוחד שיכול לעזור לך!
מקווה שעזרתי לך!
ודעי שאם את הקצינה שלי אז אני גאה בך!ואם לא,אז המפקדות שלךך גאות בך!! מאוד!!
אוהבת ומעריכה אותך!יה קצינה תותחית!!!
ממני המפקדת…
אני בגישה של ללכת לפי מה שהמשפיעה אומרת. גם אם זה לא מובן עכשיו ולא קל.
ואת מסכימה למה שהמשפיעה שלך אומרת? היא הסבירה לך למה כדאי לך לפרוש?
תגידי לה שתאמר לך למה היא חושבת שככה, האם אפשר להישאר בתפקיד ולפתור את הבעיות בו זמנית (יכול להיות שזו בגלל ההתחלה)..
ותזכרי דבר חשוב- כל מה שאת מחליטה איתה- לא להתבאס/ להצטער/ לחשוב שזו לא הבחירה הנכונה.
זה הדבר הכי טוב בשבילך גם אם קשה לראות את זה לפעמים..
אולי תדונו על זה שוב. תסתכלו על זה מכל הכיוונים והזוויות, אולי המשפיעה שלך תראה את זה אחרת..
יצא לי לאחרונה לדבר עם אישה בת 50 שסגרה עסק אחרי 8 שנים שהיא נסתה לתפעל אותו והוא לא מספיק הצליח…
כששמעתי ממנה '8 ניסיתי ובסוף ויתרתי', הייתי בטוחה שהיא תמשיך ותגיד שהיא מצטערת על הזמן/כסף/אנרגיה וכו' שהיא בזבזה, אבל היא אמרה לי משפט יפה:
אם לא הייתי מנסה, תמיד הייתי ממשיכה לחשוב איזה חבל שאני לא מגשימה את החלום שלי.
(אגב, היא לא חשבה שהיא אומרת איזה משפט יפה. היא סתם אמרה את זה לתומה ואני זו שהתלהבתי מזה;) פשוט בגלל שזה גם מאד רלוונטי אלי;) )
אני ממש ממש אהבתי את הגישה שלה!
אז ממליצה גם לך,
אל תסתכלי על זה בתור 'כשלון', תסתכלי הפוך, חפשי מה הספקת להרוויח בתקופה הקצרה שכן ריכזת.
לדוגמא,
-מה למדת על עצמך? על העבודות הבאות שתרצי בחיים? (תזהרי גם לא לפול למלכודת של 'יותר אני לא מארגנת כלום בחיים'…)
-איזה חלום בעצם כן הגשמת? חלמת להיות מרכזת! עכשיו את יכולה לומר 'כן, הייתי מרכזת'. (כשבעוד כמה שנים תכתבי קורות חיים את תוכלי לכתוב בגאווה 'ריכזתי סניף של ארגון (…) בעיר (…)' ואף אחד לא ידע שפרשת מהתפקיד באמצע…)
-תחשבי איזה חניכה/מדריכה/אמא/מורה/פעילות כן הרויחו דוקא מזה שזו היית את בתפקיד הזה ולא מישהי אחרת.
תזכרי שאת בשליחות הרבי,
את רק הצינור להעביר את ההשפעה שלו- כש"תפילי" את זה על הרבי-
השאר יסתדר..
המון בהצלחה ושכוייח גדול!
ועוד דבר שאני רוצה לומר לך,
היה לי פעם איזה תפקיד שקצת דומה לתפקיד שלך, ומאלף ואחד סיבות נכשלתי בו כשלון חרוץ. זה היה נוראי ממש.
גם אנשים סביבי כעסו עלי, וגם אני מאד כעסתי על עצמי. האמת, אולי יותר נכון לומר שהייתי מאוכזבת מעצמי…
ואז יום אחד, איזה חודשיים אחרי שסיימתי שם סוף סוף, פתאום נפלה לי הארה. שאלתי את עצמי:
איך הרבי מסתכל עלי?
איך הרבי מסתכל על איך שהייתי באותו תפקיד?
ופתאום משהו בי כל כך נרגע…
ידעתי שאני עשיתי את הכי הרבה שיכולתי.
ולא יכולתי הרבה.
אולי בגלל פאשלות חיצוניות.
אולי בגלל שאנשים סביבי לא עזרו לי.
ואולי גם בגלל שבעצם אני בכלל לא מתאימה לתפקיד הזה וסתם חשבתי שאני יכולה…
בגלל הרבה סיבות.
אבל בתכלס, ההשגחה הפרטית הובילה דווקא אותי להיות שם.
דווקא אותי ולא אף אחד אחרת.
והיא הובילה אותי לשם בלי שיהיה לי באמת את הכלים המתאימים להצליח שם.
למה? לא יודעת.
אבל זו עובדה.
ה' רצה שאני אהיה שם.
והוא ידע גם שאני בעצם לא מתאימה לתפקיד הזה.
ושאני אצטרך להתאמץ מלא מלא ועדיין לא מספיק להצליח…
וברגע ששחררתי והבנתי ש:
א. ה' הוביל אותי לשם.
ב. ה' גם קבע כמה הצלחה תהיה שם.
ג. ה' מאד מאד נהנה מכך שהתאמצתי ולא ויתרתי לעצמי.
פתאום מאד נרגעתי…
אז לדעתי,
תקשיבי למשפיעה (בשביל זה היא משפיעה;) )
ותפנימי את זה שהכל מה'. גם זה שהיית בתפקיד שם וגם זה שאת צריכה לעזוב שם.
בהצלחה לך!!!