יש לי קרובת משפחה שאני נמצאת איתה הרבה (לא משנה מי), היא בן אדם כזה חסר מעצורים.. שתמיד אומרת מה שיש לה
בראש.. בד"כ אני לא מתייחסת אליה, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שפשוט די לאאא יכולה יותר עם הביקורת שלה וההערות שנאמרות בדרך אגב מעצבנת כזאת ובציניות . ודיברתי איתה על זה פעם.. היא הבטיחה להשתנות אבל חזרה לעצמה ממש מהר.. :
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
אדם שאת לא מרגישה שכיף לך איתו כדאי פשוט קצת לשחרר את הקשר איתו. לא משנה מי זה. זו יכולה להיות גם אחות לצורך הענין. לא בקטע אישי ולא בצורה דרמתית, פשוט את לעצמך פחות תתעסקי עם אותו בנאדם אבל שזה יהיה בצורה חכמה ולא פוגעת בלי שאותו אדם ירגיש שאת לא רוצה קשר חזק איתו..
פשוט קחי כמה צעדים ותמשיכי לשמור על קשר יותר מרחוק, כך שאת לא תיפגעי ותרגישי תחושה נוחה יותר! אם את כן מתעקשת, בכל אופן להמשיך בקשר הדוק, תנסי לדבר איתה שוב ושוב.. תני לה דוגמאות.. תראי לה שאכפת לך ממנה.. תסבירי לה שהיא חשובה לך ושההתנהגות הזאת בסופו של דבר תפגע בה. תעשי אתזה בצורה מכובדת. מקווה שזה יעזור. אם לא, את עשית את שלך ואת לא אמורה לתקן את כל העולם. העיקר באמת שאת תלמדי מזה על עצמך מה לא לעשות. בהצלחה רבה!
וואו נשמע ממש קשה!! האמת שלי יש משהו דומה עם אחותי הגדולה שהיא מרשה לעצמה כל הזמן לחנך אותי היא, והיא גדולה ממני כולה בשנתיים. שתבינו את העצבים ?
שלום לך!!! מזדהה איתך לגמרי-זה קורה הרבה פעמים שבנות לא כ"כ יודעות לשלוט על זה מה שאני עשיתי זה קראתי הרבה על הנושא הזה ומה שעשיתי זה שכל פעם שמשהי אמרה לי משהו לא נעים חשבתי לעצמי- זה הבעיה שלה לא שלי כי כל דבר לא טוב שהיא רואה בי זה בעצם מעיד עליה משהו (אולי היא עכשיו בתקופה לא קלה וקשה לה מבחינה נפשית אז אוטומטית היא פוגעת בך והיא לא כ"כ שמה לב) " הזולת הוא הראי" זה לא קל לחשוב על זה ככה אבל אני עשיתי עבודה עם עצמי דרך זה וזה ממש עזר ועכשיו אני מרגישה במקום אחר לגמרי… בהצלחה רבה!!! ️
הייתה לי חברה כזאת פעם שהיינו חברות תקופה די קצרה וזה נגמר בגלל ההערות.. היא חשבה שחברות טובה מתבטאת בלנסות כל היום לתקן אותי (אחרת אין לי הסבר למה היא טרחה כל יום להעיר לי כל כך הרבה) בהתחלה הייתי נחמדה, אבל בהמשך שמתי לב שזה ממש פוגע בי.. מאז (אחרי שהתייעצתי עם אימא שלי) כל פעם שהיא העליבה אותי החזרתי את הסיפור בחזרה אליה. היא הייתה מעירה משהו ואז אני הייתי אומרת לה, למה זה מפריע לך? ואז היא הייתה בד"כ אומרת: כי את חברה שלי\כי אכפת לי ממך.. אם היא הייתה אומרת שהיא מעירה לי כי אכפת לה – הייתי אומרת לה אבל לי זה לא מפריע וכו', את האמת זה עזר קצת בהתחלה, אבל במשך הזמן פשוט התרחקנו… חברות שמבוססת על ביקורת לא שווה הרבה..
אני חושבת שבסופו של דבר, יש אנשים שצריכים לומר, אבל כשהם רואים שאת לא פרטנרית – הם הולכים..
לא כתבת מספיק פרטים. יש ממש הבדל אם זה אימא\בת דודה\אחות… כל אחת מהן זה סיפור אחר.. אולי תספרי קצת יותר ואז יהיה לנו יותר כיוון
אמא שלי לימדה אותי פעם להגדיר לעצמי שככה היא: אוקי, זאה הבנאדם, הבת דודה הזו אין לה את האפשרות (מבחינתי) להשתנות, זה האופי שלה, וברגע שהשלמתי עם זה זה לא הפריע לי, התייחסתי לזה כאילו היא נכה, שאני אף פעם לא יתלונן שהיא לא הולכת, כי ככה זה וזה לא מפריע לי