בגדול, אני חושבת שזה לא ממש שייך אלינו… אבל בקטנה כן 🙂 לפעמים לפעמים כשמתחשק לי סתם משהו מתוק למשל, אני חושבת לעצמי איך זה יתרום לי לעבודת ה' שלי ואם אין לי תשובה אני מוותרת על האכילה… 😉 אבל זה ממש רק מדי פעם.
אני אסביר את כוונתי. איתכפיא באופן כללי – ברור ששייך גם לנו. זה כל העניין של קבלת עול ולעשות את מה שצריך ולא מה שאני רוצה. אבל כשאומרים לי איתכפיא על אוכל – זה מצטייר לי מיד כמו האיתכפיא של החסידים בליובאוויטש, שממש לא אכלו כמעט… וזה, לדעתי, פחות שייך בדורנו.
יש הבדל לדעתי, איך שנראה לי את מתכוונת פה ליותר כיוון של תעניות וסיגופים שזה אכן לא שייך לדורנו, אני מתכוונת ל'אתכפיא'ות קטנות 😉 כמו הדוגמאות שאוורסט הביאה בסוף התגובה שלה.. שזה לדעתי כן נצרך ושייך אלינו
גם בליובאוויטש זה לא היה תעניות וסיגופים… אדמו"ר הזקן כבר בדורו אמר שתעניות וסיגופים לא שייכים וליובאוויטש היה אחר כך…
אלא שהחסידים בליובאוויטש לא אכלו כמעט כלום מצד אתכפיא. לא מצד תעניות וסיגופים.
במה שהאדמו"ר הזקן אומר בתניא (פרק כ"ז) הוא לא מביא את העניין של להמעיט בכמות האכילה אלא איחור מועד הסעודה וכדו'. לא חושבת שהחסידים בליובאוויטש צמו בשביל לעשות אתכפיא, כי זה לא אתכפיא- זה תעניות.. ואיחור מועד הסעודה וכו' זה לדעתי כן דברים ששייכים גם לדור שלנו..
האמת שלפעמים כן, אבל רק לפעמים.. ובעיקר בלילה, אבל לפעמים גם לא, זה יוצא לי כזה מדי פעם שמתחשק לי לאכול משהו, ואז אני שואלת את עצמי בשביל מה אני רוצה לאכול את זה? סתם כי אני רוצה… או שיש לי עכשיו משהו לעשות וזה ירענן אותי… או שאני באמת רעבה, אז קיצער אם אני במוזה והתשובה היא שסתם מתחשק.. אז אני לא אוכלת… אבל זה קורא לי פעם בשבוע כזה.. לא יותר
משום מה צחקתי כשקראתי את השאלה לא כי היא מצחיקה, אלא כי אני ממש אוהבת אותה. לא כל כך מסכימה איתך אחת.. זה קשור אלינו לדעתי. לא צריך סיגופים. זה לא איתכפיא סיגופים. זה גורם לשינוי מאוד מאוד משמעותי. לא רק באכילה, אלא בכללי איתכפיא.
חח בדיוק ביום שישי הכנתי מתכון חדש לעוגה וממשששששששששש רציתי לטעום ממנה בצורה נוראית חח אבל בסוף התאפקתי עד לאחרי הדלקת נרות, לא יודעת איך הצלחתי… מגיע לי כל הכבוד! זה היה יותר משלוש שעות, עוגה טעימה דווקא למרות שציפיתי ליותר… רוצות מתכון??
זאת מותק של שאלה. רק לפי השאלה אני רוצה להכיר אותך, היא מראה עלייך הרבה. ככה הייתה לי תקופה שלא אכלתי חצי שנה שוקולד. וחצי שנה שלא שתיתי שתיה מתוקה, ותקופה ארוכה שאני נמנעת מחלבי. החלבי זה מבריאות, המיץ זה שילוב של בריאות וסיגופים והשוקולד זה בעיקר סיגופים. השוקולד לא החזיק לי, זה פשוט היה אתכפיא במובן הפשוט של המילה, אבל אני חושבת שזה לא היה צעד נכון, מוקצן מדיי. לא צריך להימנע מאוכל, פשוט צריך לא לאכול בתאוותנות, ללקק את האצבעות וכדומה. מסופר על אחד האמוראים שלפני כל שיעור שמסר הוא היה אוכל בשר ושותה יין. למה? כי זה מה שעזר לו. הוא השתמש בבשר לקדושה. מותר, לא צריך להתנהג כמו פרושים. אבל צריך להתאפק, לא לתת לאכילה לשלוט עלינו, לאכול ולאכול ולאכול. מותר הכל, אבל במידה. לנפש הבהמית שלנו לא צריך להיות חופש, היא לא צריכה לשלוט, בגלל שאנחנו עוד לא בינונים זה עבודה שצריכה להיות רגעים של אתכפיא לא להמנע מהכל. אני יכולה לתת לך עוד דוגמאות, כשאני מזהה שיש לי דחף רגשי לאכול, אני מנסה להרגיע אותי במקום האכילה. או לאכול לאט לאט, לברך בכוונה לפני האוכל, לא לאכול בלילה, לשמור את החטיף שקניתי למחר יש הרבה דוגמאות. וזה קשה, כי מעבר לתאווה לאוכל גם לפעמים יש אכילה רגשית שמגבירה את האפקט. ממליצה לך ללמוד את פרק ז' בתניא ומלא הצלחה.
כמו שכתבה באחד הספרים שלה ליבי קליין החכמה(אני לא זוכרת באיזה, אבל אני מניחה שלא תתפסו אותי על עמוד ושורה)- כשמישהי הגישה לשנייה אוכל, היא אמרה לה "לבריאות", והסבירה ש-"בתיאבון" זה בשביל הנפש הבהמית. בקיצור, תסמכו על ליבי ומעכשיו אף פעם לא לומר בתיאבון! רק לבריאות. זאת אתכפיא קשה ביותר.
21 תגובות
בגדול,
אני חושבת שזה לא ממש שייך אלינו…
אבל בקטנה כן 🙂
לפעמים לפעמים כשמתחשק לי סתם משהו מתוק למשל, אני חושבת לעצמי איך זה יתרום לי לעבודת ה' שלי ואם אין לי תשובה אני מוותרת על האכילה… 😉
אבל זה ממש רק מדי פעם.
אגב, סתם מעניין אותי למה לדעתך זה לא שייך אלינו? אשמח לשמוע..(:
אני אסביר את כוונתי.
איתכפיא באופן כללי – ברור ששייך גם לנו. זה כל העניין של קבלת עול ולעשות את מה שצריך ולא מה שאני רוצה.
אבל כשאומרים לי איתכפיא על אוכל – זה מצטייר לי מיד כמו האיתכפיא של החסידים בליובאוויטש, שממש לא אכלו כמעט… וזה, לדעתי, פחות שייך בדורנו.
יש הבדל לדעתי,
איך שנראה לי את מתכוונת פה ליותר כיוון של תעניות וסיגופים שזה אכן לא שייך לדורנו, אני מתכוונת ל'אתכפיא'ות קטנות 😉
כמו הדוגמאות שאוורסט הביאה בסוף התגובה שלה.. שזה לדעתי כן נצרך ושייך אלינו
גם בליובאוויטש זה לא היה תעניות וסיגופים…
אדמו"ר הזקן כבר בדורו אמר שתעניות וסיגופים לא שייכים וליובאוויטש היה אחר כך…
אלא שהחסידים בליובאוויטש לא אכלו כמעט כלום מצד אתכפיא.
לא מצד תעניות וסיגופים.
במה שהאדמו"ר הזקן אומר בתניא (פרק כ"ז) הוא לא מביא את העניין של להמעיט בכמות האכילה אלא איחור מועד הסעודה וכדו'. לא חושבת שהחסידים בליובאוויטש צמו בשביל לעשות אתכפיא, כי זה לא אתכפיא- זה תעניות.. ואיחור מועד הסעודה וכו' זה לדעתי כן דברים ששייכים גם לדור שלנו..
האמת שלפעמים כן, אבל רק לפעמים..
ובעיקר בלילה, אבל לפעמים גם לא, זה יוצא לי כזה מדי פעם שמתחשק לי לאכול משהו, ואז אני שואלת את עצמי בשביל מה אני רוצה לאכול את זה?
סתם כי אני רוצה… או שיש לי עכשיו משהו לעשות וזה ירענן אותי…
או שאני באמת רעבה, אז קיצער אם אני במוזה והתשובה היא שסתם מתחשק.. אז אני לא אוכלת…
אבל זה קורא לי פעם בשבוע כזה.. לא יותר
יותר מידי. פשוט אני עושה דיאטה מסוימת כבר חצי שנה. סיוט של החיים תאמיני לי.
זה דיאטה שאוכלים זמן מסויים מאוד
אתכפייא באכילה. וואו. הלכת רחוקק
כן, משתדלת מאוד:)
משתדלת לשבת ליד שולחן ולאכול ולא לקרוא/לגלוש/כל דבר אחר תוך כדי
משום מה צחקתי כשקראתי את השאלה
לא כי היא מצחיקה, אלא כי אני ממש אוהבת אותה.
לא כל כך מסכימה איתך אחת.. זה קשור אלינו לדעתי.
לא צריך סיגופים. זה לא איתכפיא סיגופים.
זה גורם לשינוי מאוד מאוד משמעותי. לא רק באכילה, אלא בכללי איתכפיא.
מסכימה איתך..
חח בדיוק ביום שישי הכנתי מתכון חדש לעוגה וממשששששששששש רציתי לטעום ממנה בצורה נוראית חח אבל בסוף התאפקתי עד לאחרי הדלקת נרות, לא יודעת איך הצלחתי… מגיע לי כל הכבוד! זה היה יותר משלוש שעות, עוגה טעימה דווקא למרות שציפיתי ליותר… רוצות מתכון??
בטחחח
טוב נו בהזדמנות אחרת אין לי כח לחפש אותו עכשיו…?
זאת מותק של שאלה. רק לפי השאלה אני רוצה להכיר אותך, היא מראה עלייך הרבה. ככה הייתה לי תקופה שלא אכלתי חצי שנה שוקולד. וחצי שנה שלא שתיתי שתיה מתוקה, ותקופה ארוכה שאני נמנעת מחלבי.
החלבי זה מבריאות, המיץ זה שילוב של בריאות וסיגופים והשוקולד זה בעיקר סיגופים.
השוקולד לא החזיק לי, זה פשוט היה אתכפיא במובן הפשוט של המילה, אבל אני חושבת שזה לא היה צעד נכון, מוקצן מדיי.
לא צריך להימנע מאוכל, פשוט צריך לא לאכול בתאוותנות, ללקק את האצבעות וכדומה.
מסופר על אחד האמוראים שלפני כל שיעור שמסר הוא היה אוכל בשר ושותה יין. למה? כי זה מה שעזר לו. הוא השתמש בבשר לקדושה.
מותר, לא צריך להתנהג כמו פרושים.
אבל צריך להתאפק, לא לתת לאכילה לשלוט עלינו, לאכול ולאכול ולאכול. מותר הכל, אבל במידה.
לנפש הבהמית שלנו לא צריך להיות חופש, היא לא צריכה לשלוט, בגלל שאנחנו עוד לא בינונים זה עבודה שצריכה להיות רגעים של אתכפיא לא להמנע מהכל.
אני יכולה לתת לך עוד דוגמאות, כשאני מזהה שיש לי דחף רגשי לאכול, אני מנסה להרגיע אותי במקום האכילה. או לאכול לאט לאט, לברך בכוונה לפני האוכל, לא לאכול בלילה, לשמור את החטיף שקניתי למחר יש הרבה דוגמאות.
וזה קשה, כי מעבר לתאווה לאוכל גם לפעמים יש אכילה רגשית שמגבירה את האפקט.
ממליצה לך ללמוד את פרק ז' בתניא
ומלא הצלחה.
קודם כל, תודה על התשובה המפורטת 🙂
ואני מסכימה איתך! יש גבול שבו אתכפיא הופכת לסיגופים שזה דבר שלא שייך לדור שלנו.
מה שכן, אני התכוונתי לאתכפיא "פשוטה", לא סיגופים או משהו כזה אבל דברים יותר קטנים.. חבל לדעתי שיש בנות שטוענות שזה לא שייך לנו. כי זה כן.
בדיוק הדוגמאות שהבאת בסוף לזה התכוונתי. תודה!!
כמו שכתבה באחד הספרים שלה ליבי קליין החכמה(אני לא זוכרת באיזה, אבל אני מניחה שלא תתפסו אותי על עמוד ושורה)-
כשמישהי הגישה לשנייה אוכל, היא אמרה לה "לבריאות", והסבירה ש-"בתיאבון" זה בשביל הנפש הבהמית.
בקיצור, תסמכו על ליבי ומעכשיו אף פעם לא לומר בתיאבון! רק לבריאות.
זאת אתכפיא קשה ביותר.
?
מה לא מובן?
זה מה שעלה לי לראש.