אני מרגישה שאני צריכה אישורים מבנות אחרות לזה שאני מוכשרת.
אני יודעת שהקב"ה נתן לי המון כישרונות לא רגילים ואני מנצלת אותם בעזרתו יתברך, אבל נניח אם כתבתי שיר יפה אני אראה אותו עכשיו לכמה שיותר אנשים בשביל שיתנו לי מחמאות, אני מרגישה שאני צריכה מחמאות ו'צומי' מאחרים כדי להרגיש טוב עם עצמי.
איך מצליחים לאהוב את עצמי בלי אישור מאחרים?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
שמחתי להיות ה-אהבתי הראשון כדי לענות לך…….
1. זה טבעי! את הכי לא יוצאת דופן בעולם, זה קורה לכולנו….
2. אין זה דבר רע!!! אולי דבר שתוכלי להשתפר בו, אבל בטח שלארע!
3. איך?
תלמדי ותכירי את עצמך מחדש!!!
תגלי את העוצמות הטמונות בך!!!!
בהצלחה!!!
תתני צומי לעצמך מבעיה?
ואי ואי.
באמת מייאש ומתסכל..
בהצלחה נשמה?
זאת ה-שאלה של היום. איך להיות עם ערך עצמי גבוה, בלי להיות תלויה באחרים. תתחילי להעריך יותר את עצמך, תחפשי הצלחות שלך. כל יום תכתבי 15 דברים טובים על עצמך. אם זה קשה מדיי תתחילי ב10. אני יכולה לומר לך על עצמי שהיום אני כותבת כבר 25 דברים טובים על עצמי.
תזכרי במצבים שבהם היית טובה בזכות עצמך.
זאת עבודה שלוקחת זמן וכוח, אבל זה שוה את זה.
בהצלחה:)
אין בזה דבר פסול כשאת מראה לדוגמא את השירים שלך כדי שיחמיאו לך כשאת יודעת שאת מוכשרתת.
אם את לא מרגישה שאת מוכשרת בזה ומראה כדי לקבל מחמאות אין בעיה בזה שאת מראה כדי לקבל מחמאות, יש בעיה בזה שאת לא מספיק מעריכה את עצמך.
אם כל אחד היה מסתיר את הכישרונות שלו, אז לא היה זמרים, שחקנים, משוררים, מנהלים, נגנים, וכוו.
ה' נתן כישרונות כדי שנשתמש בהם.
ולקבל מחמאות זה כיף.
אבל תמיד תזכרי שאת שווה, ומוערכת כלפי עצמך.
דבר ראשון, אני חושבת שזה מאד מתקבל על הדעת ונורמטיבי שבת תרצה לקבל פידבק חיובי על הכשרונות שלה. וכמה שיותר יותר טוב. אני גם ככה ואני לא רואה בזה משהו רע. אלא אם כן זה כבר סוטה לגמרי מהפסים ששרטתי לעצמי סוג של. בקיצור, להגזים.
—
אז אולי את מרגישה שאת לא מקבלת מספיק הערכה מהמעגל הקרוב שלך ביום יום ולכן את להוטה לקבל הערכה, אין לי מושג. ובין כך ובין כך , אני חוזרת,- שום אסון לא קרה!
לגבי השאלה שלך, זה כבר משהו אחר לגמרי.
איך מצליחים לאהוב את עצמי בלי אישור מאחרים?
שאלה טובה. מאד.
אני מנסה לאהוב את עצמי, מנסה ועדיין עובדת על זה.
אני חושבת שבנאדם יכול לאהוב את עצמו וגם לאהוב מחמאות, זה לא סוטר אחד את השני.
אם בנאדם אוהב את עצמו רק (-בהדגשה!) כל עוד הוא מקבל אישור על כך מהסביבה, זה לא כל כך טוב…
תנסי לקחת את הכשרונות והמתנות שקבלת ולייקר אותם בעיני עצמך. לחשוב עליהים ולהוכיח לעצמך שאת טובה, אפילו בלי הכשרונות. קוראים לזה דמוי עצמי. ולא, זה לא גאווה כל עוד את זוכרת שהמתנות האלה כולן מאיתו יתברך
—
המון הצלחות!!! אוהבת אותך!
את אחת מאלפי בנות
כל בן אדם בעולם הזה צריך צומי
תלוי באיזה רמה כמובן
וזה בכי ברור שתרצי מחמאות מבנות
ואיך מצליחים לאהוב אותנו
פשוט לזכור שירדנו לעולם כי
העולם צריך אותנו!
ויש לנו תפקיד
וכל מצווה שאת עושה את צריכה לאהוב אותך!
מקווה שעזר לך
היי,
תני לי לחדש לך שאת ממש כמו כולם, כולם צריכים צומי. אני בדעה שכל אחד צריך מכסה שווה של צומי. רק שאחד מקבל אותו במשפחה, והשני מקבל אותו מעצמו. לכן יש אנשים שלא רואים עליהם את הצורך בתשומת לב.
ולגביי השאלה שלך.
תגידי, יכול להיות שאת לא מספיק מתייחסת לעצמך?
בהצלחה, שייה
פשוט תחמיאי לעצמך גם אם אין על מה!!
כמו שאמרו רבותינו חזל-
#אם _אין _אני _לי_ מי _יחמיא_ לי#
וואו, איך שאני מכירה את זה.
והדוגמא שציינת הכי הזכירה לי את עצמי.
גם אני הייתי כזו, פעם.
להוטה שיכירו בי, שיתנו לי את עצמי, שיגידו שיש לי כח.
עד שהתווסד לו העולם הפנימי שבי. שלי.
פתאום הסביבה לא עניינה אותי, הייתי שקועה בבנייה של עצמי.
ממליצה לך ממש להשקיע בעצמך. בתוכן, בפנים.
כשאת מלאה באמת- נעלם הצורך לקבל אישור מאנשים.
יש לך את… עצמך.
מהממת שאת.
מעריכה אותך על האומץ לשאול… ועל המודעות לעצמך.
כל בן אדם בעולם צריך הערכה, אהבה, וקבלה.
ככה ה' ברא אותנו.
ואם לא נדע לתת לעצמנו את כל הרגשות החשובים האלה – כל החיים נרדוף אחרי אנשים אחרים שיתנו לנו את זה, בלי יכולת להפסיק.
כי זה צורך בסיסי של הנפש, של כולנו!
ממליצה לך מאד לנסות ולהתחיל, לאט לאט, – לאהוב את עצמך.
כן, פשוט לאהוב את עצמך, כמו שאת, עם הכשרונות הגדולים אבל גם אם החסרונות…
זה יביא לך כל כך הרבה ביטחון בעצמך, שלא תצטרכי לקבל אותו מאחרים.
אני שולחת כאן מכתב שכתבתי פעם, בדיוק על הנושא הזה…
מקווה שיעזור לך.
תקדישי אותו, לעצמך ❤
https://shutafotbaderech.co.il/what_my_g_dly_soul_w/%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9a/
זה אני כתבתי?!