יש לי משפחה מהממת אבל יש בעיה שאני לא מרגישה אהובה. אני מרגישה כל הזמן שלאף אחד לא אכפת ממני, אני מרגישה לא אהובה וזה הרגש הכי נוראי שלי עד היום!!
איך אני יכולה לעלות ולעזור לעצמי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
זה עצוב, אין לי מה להגיד אבל אני יודעת כמה משמחת תגובה….
אני מבינה אותך…
חיבוק
זה בדיוק מה שאני מרגישה
אוף גמלי זה הרגיש ככה, אבל לא בבית אלא עם החברות ואני מהזה מבינה תהרגשה הזאת אבל פעם אחת החלטתי לצאת מהמסכנות שלי ולאהוב אותי ממש חזק הייתי מפרגנת לעצמי בשקט לפני שהייתי נפגשת עם חברות ומשתדלת לאהוב את עצמי ולהרגיש טוב עם עצמי וזה די עבד התייחסו אלי בהרבה יותר אהבה, מה שאת משקפת כלפי עצמך ככה אחרים ישקפו לך…
ה-מוווווןןןןן הצלחה(אימוג'י לב)
אוי זה נוראא
אני בטוחה שאוהבים אותך❤️
כנראה את פשוט לא רואה את זה💔
אולי תנסי לדבר עם אמא שלך?
לשאול אותה משהו?
לא יודעת מה לומר..
אבל דבר אחד אני יודעת זה שלא משנה מה נראה בטוח שההורים שלך אוהבים אותך! גם אם לפעמים זה נראה שלא
היי לך, מהממת.
קראתי את המילים שלך והרגשתי שאני חייבת להגיב.
פשוט כי הייתי, פעם, בדיוק במקום שאת.
תקשיבי, ילדה. אני לא יודעת בדיוק בת כמה את, אבל בטוחה שבגילאי העשרה. אז שתדעי לך, שדווקא בגילאים האלה זה קורה המון. פשוט ה-מ-ו-ן, להרבה בנות בעולם. גם לי, כמו שאמרתי.
תקופה שפתאום את מרגישה לא אהובה בכלל, לא מוערכת, במיוחד מצד ההורים שלך (במקרה שלי..)
פשוט סבלתי תקופה ארוכה. חזרתי הביתה ולא דיברתי עם אף אחד, וגם אף אחד לא התעניין.
הייתי בוכה לילות ארוכים, מרגישה שאני כלום. שלאף אחד לא אכפת ממני בכלל.
זה הגיע לרמות של גלישה וסרטים וכו. אבל זה לא העניין כרגע. העניין הוא, שהגורם לכך היה שהרגשתי לא אהובה.
בקיצור, יום אחד פשוט תפסתי את עצמי. זה היה אחרי שאמא שלי הציעה לי, רק לי, לצאת איתה לקניות ולטייל.
הסכמתי, ומבחוץ הייתי נראית שאני לא מתרגשת מזה בכלל, אבל בפני הלב שלי פשוט דפק. התרגשתי ממש. אז כן, מישהו בעולם כן חושב עליי מתישהו.
יצאנו, ובדרך… סיפרתי לה. אמרתי לה מה אני מרגישה כבר חודשיים, וכמה קשה לי לסחוב את כל זה לבדי. אמא שלי… פשוט חיבקה אותי. וזהו. היא לא אמרה מילה.
אחרי כמה דקות היא הסתכלה עליי, ואמרה שלי שהיא מבינה אותי כל כך, ואני לא יודעת עד כמה, כי גם היא עברה משבר כזה, כמוני. גם היא חשבה שאף אחד לא אוהב אותה.
בסוף היא אמרה לי, שאני אזכור תמיד, שהיא ואבא תמיד תמיד אוהבים אותי הכי בעולם, ושאני לא אתן לרגשות מיותרים ולא נכונים להיכנס אליי. שאני הילדה הכי מהממת בעולם, והכי אהובה שיש. היא אמרה לי שאני רואה שהיא ואבא עסוקים כל היום, ויש ילדים קטנים בבית, ולכן לא תמיד היא מספיקה להתייחס לכל אחד כמו שצריך. אבל שאדע שהיא אוהבת אותי תמיד.
בקיצור, ישבנו עם אייס קפה ודיברנו, והרגשתי פתאום רגש חם כל כך, שאמרתי לעצמי- למה עד עכשיו לא שיתפתי אף אחד, למה לא אמרתי לאף אחד איך אני מרגישה?
אחרי היום הזה, פשוט הרגשתי ילדה חדשה. פתאום נכנסה לי שמחת חיים כזו, והרגשתי הכי אהובה שיש.
בקיצור, אני אומרת לך עכשיו את מה שאמא שלי אמרה לי. תזכרי תמיד שההורים שלך אוהבים אותך כל הזמן, ולא משנה מה. מציעה לך לשתף, כי לי ספציפית זה כל כך עזר, ועודד ורומם.
או שפשוט תשתיקי את המחשבות האלה. ואני יודעת שזה לא באמת פשוט, אבל תנסי. תזכירי לעצמך כל הזמן שאוהבים אותך, גם כשזה לא נראה ככה, ושאין עלייך בעולם.
.
יאו. אני מסתכלת על מה שכתבתי ולא מאמינה על האורך. אמאלה… 😂
סליחה שככה נפלתי על הפוסט שלך, אבל הייתי חייבת… לא יודעת אם תקראי את זה בכלל, אבל אשמח שתעדכני.
בכל מקרה, מלא הצלחה ומקווה שתצליחי להתרומם ולגלות את האהבה של כולם כלפייך! ❤
אני לא הכותבת;)
ולא קראתי עדין
בזמני הפנוי אם יהיה לי אני אשב עלזה
אבל עצם הכתיבה והרצון לעזור
לא מובן מאליו!
טוב אני לפחות מרגישה ככה עם סיבה..
תזכירי לעצמך ש-
"בסוף יהיה טוב,
כמו שמספרים.
ממש בקרוב,
לא סתם כולם אומרים.
שבסוף יהיה טוב-
אז למה למהר?
יש לנו אבא טוב-
בשמיים שומר.
שבסוף יהיה טוב…🎶🎶"
אל תעשי כלום. ואז גם לא יקרה כלום..
סתם. גם אני באותה דילמה. אבל לא צריכה להרגישאהובה. כל עוד אני יודעת זזה בסדר לי