היי לכל השיתופיות המדהימות!
אני ממש רוצה לשתף אתכם במשהו.
אני מרגישה שאני וההורים שלי לא באותו הקו, תמיד יש ביננו תקלים, ואנחנו תמיד רבים.
ההורים שלי לפעמים כופים עליי דברים וחונקים אותי, לא נותנים לצאת למקומות, ועד שנותנים לי, עם מי את הולכת? לאן את הולכת? מתי את חוזרת? מי זאת החברה הזו שבאה איתך? איזה קו את לוקחת? תתקשרי שאת מגיעה! תתקשרי שאת אוכלת! תקני משהו לשתות! קיצר, אחריי כל זה, עד שאני יוצאת מהבית, כל רבע שעה לפחות, שיחת טלפון. אמא. אבא. אבא. אמא. אמא. חני (אחותי הבכורה). בית. חני. אמא. אוף!!!!!!!!!!! גם ככה אני הילדה היחידה שמתקשרים אליה, אז למה בתדירות כזאת גבוהה?!
אני עכשיו סיימתי כיתה ח' והאמת שאני יצאתי השנה רק פעמיים עם חברות וגם זה אחריי כל השאלות הנוקבות המעצבנות הללו…
אני באמת מרגישה חנוקה וחייבת עצה מה לעשות.
ותגידו… אני היחדה שיש לה הורים כאלה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
נשמה שלי תגידי תודה על זה שדואגים לך..
כיתה ח זה ממש קטן.
"כשאתה משנה את האופן בו אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים"
תנסי להבין ממה זה נובע, אולי מדאגה?
מכירה ומבינה את זה, וזה באמת מציק.
אני הולכת להיות מעצבנת שאני כותבת את זה אבל-
יש כמויות בנות ל"ע שהיו משתוקקות עכשיו שההורים שלהם היו מתעניינים בהם.
ובכלל, שיהיה להם הורים.
ההורים שלי עם הזמן למדו להרפות.
אבל נועה, זה לא היה קורה אם לא היינו מדברים איתם.
תשמעי, זה עבודה קשה בשבילם להפסיק. הם דואגים לך כל כך, אוהבים אותך כל כך, ברמות שאת כנראה לא יודעת אפילו. אצלם כנראה זה לא היה נפוץ לצאת לטייל עם חברות וכו. לכן הם דואגים. רוצים שיהיה לך טוב תמיד. שתרגישי תמיד בטוחה.
תדברי איתם על זה, אבל אל תבואי בצורה מאשימה, אלא בצורה שיודעת שהם אוהבים אותך ודואגים לך.
תסכמו בניכם שאת נגיד מדברת איתם פעם אחת מתי שאת מגיעה, ופעם אחת מתי שאת מסיימת.
בהצלחה יקרה:)
ממ חיייכתי [אופסס סורי]
גם אצלי זה ככה בערך,אין להיות בחוץ אחרי החושך ובלה בלה בלה
עכשיו הם באמת דואגים אבל זה כבר מתישהוא…
איך את נוסעת?את יודעת מי נוסעת איתך? תתקשרי כשתגיעי..
וכו וכו
אז אצל כולנו חח
וצריך לזכור שהם באמת אוהבים ודואגים..
ומי אמר ש*את* לא תהיי כזאת?
נקודה למחשבה
😉
ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות, חיכוכים עם ההורים זה דבר טבעי לגמרי שקורה בתקופה הזאת, את מרגישה ילדה גדולה ורוצה לצאת לעולם וההורים שלך נלחצים לראות את הילדונת שלהם מתחילה לתפוס גובה ולצאת זה אינסטינקט טבעי לחנוק אותה יותר ולגונן עליה מבחינתם.
כשהייתי בערך בגילך(כתה ז) היה לי מריבות עם אמא שלי וויכוחים עד השמיים עד שהחלטתי לשים לזה סוף ופשוט כופפתי את עצמי ועשיתי דברים מאחורי הגב:) אבל הרווחתי קשר טוב עם אמא שלי וזה שווה הרבה יותר, היום אני בת 17 וההורים שלי יותר משחררים כבר וזה לא כמו פעם אבל אני רואה את מה שהיה לי לפני 4-3 שנים על אחותי שסיימה ח עכשיו… כאילו אני הייתי יותר מרדנית ממנה אבל עדיין:)
קיצר בהצלחה, קשר טוב עם ההורים זה דבר חשוב אז תשמרי עליו ואני חושבת שאם תנסי פחות להתמרד באופן טבעי הם יותר יסכימו
בהצלחה!
לדעתי זה לא דבר רגיל דברי איתם על זה ואולי הם ישחררו קצת..