היי, מה אתן חושבות על הכאה בתור ענישה? זאת אומרת שההורים מרביצים לילדים כדי לחנך אותם. אני לא מדברת על מכות אכזריות אלא על סטירה או צביטה או מכה ביד, שזה כואב והילד בוכה (גם מהבושה וגם מהכאב).
אל תענו לפי מה שקורה אצלכן בבית או לפי מה שמקובל בחברה. תהיינה אמיתיות, אפשר באנונימי.
תראי, אני חושבת שבעיקרון זה דבר לא טוב, כי זה מראה לילד שפותרים דברים על ידי מכות.. אבל אנחנו בני אדם. ולפעמים הילד מתנהג בכזו חוצפה או חוסר רגישות שמוציאה מהכלים!! ומה לעשות העצבים מטפסים ועולים ..
אז לכן זה לא כזה נורא אם ממש לעיתים רחוקות ההורים נותנים מכה כי זה גם מראה לילד שהוא באמת עבר את הגבול. ולהורים גם יש רגשות והם אנושיים.
כמובן שחשוב מאוד לפייס אחר כך את הילד. להסביר שהוא עשה מעשה חמור ולכן זה קרה אבל זה לא נותן לגיטמציה להרביץ .. ולבקש סליחה .. (לא מתוך מקום נכנע, אלא ממקום בוגר ורצוי שגם הילד יבקש סליחה על מה שעשה)
מבחינתי מכה לילד זה רק במצב מסכן חיים, לדוגמה שילד קטן דוחף משהו לשקע חשמלי ולא מפסיק גם כשאומרים לו לא… ואז הוא יבין ויפסיק רק אם הוא יקבל מכה. באופן כללי אני חושבת שענישה לילד צריכה לבוא רק אחרי זמן הירגעות של ההורה והמון מחשבה, כשהעונש הוא הוגן ומותאם למעשה. בדרך כלל אחרי מחשבה, הענישה לא תהיה במכות. (אני מדברת על המצב האידיאלי מבחינתי, ברור לי שזה לא מעשי ב100% בזמן אמת…)
הכי טוב דיבור, אבל הכול מתחיל אם ההורים עושים את זה מתוך חינוך או מתוך כאס. ברגע שזה מגיעה מכאס, זה ממש לא טוב! הכי טוב לדבר אם הילד ולא לתת מכות. בבית שלנו היו מכות…
הרבי פעם אמר למשהו ששאל האם אפשר להשתמש בהכאה בתור חינוך הוא אמר לו "אני לא קיבלתי מכות ואני מחונך" או משהו בסגנון, אז בטח הבנת ואני מצטרפת לאיזמרגד שבמצב מסכן חיים אז כן
לדעתי הכי טוב שבדברים הקטנים אז לצעוק/ לכעוס וכשהילד עבר את הגבולות אפשר לתת מכה קטנה אבל להסביר לפני שעושים זאת מאהבה, ככה הילד מבין שכאשר הוא קיבל מכה מההורים שלו כנראה שבאמת הגזים… (ואני מכירה משפחה שאבא שלהם נוהג כך וזו משפחה ממש ממש מחונכת!)
סיפור: פעם נכנס חסיד כלשהו לרבי ולא זוכרת את הפרטים המדויקים קיצור אמר לרבי שלפעמים קורה שהוא נותן לילד איזה מכת הרגעה מצד חינוך. שהילד ילמד לא לעשות כך. בתגובה ענה לו הרבי"מעולם לא קיבלתי מכה מהמלמד\ הורים ונראלי שאני מחונך כדבעי.."
קיצור המסר ברור. אפשר לחנך גם בלי מכות. וצריך לדעת איך עושים את זה. כדי שזה באמת יקרה. וכמו שכתבו כאן כבר. האלימות היחידה לדעתי שאמורה להיות כלפי ילד זה כשהוא עושה דברים שמסכנים אותו. (וגם על זה יש את הסיפור עם הרבנית חיה מושקא. שפעם שאלו אותה על מה היא אומרת ומכה בעל חטא.. היא הרבנית. וצדיקה. ובמה היא יכולה לחטוא. ואז היא סיפרה שבמלחמת העולם השניה קרה שהיא הלכה פעם ברחוב. בזמן ההפצצות על העיר. ואז היא ראתה טיל שמשוגר ממש למרכז הכביש. ובדיוק היה שם יהודי מבוגר שהלך. אז מיד היא רצה ודחפה את היהודי לצידי המדרכה שלא יפגע. ((ובאמת לאחר 3 שניות הטיל פגע בה בדיוק איפה שעמד היהודי שניה קודם= הצילה אותו ממוות וודאי)) ואז הוסיפה הרבנית שעד היום היא כואבת ומצטערת את זה שהיא דחפה יהודי. וזה לא סותר את זה שהיא הצילה אותו. היא הכאיבה לו.)
חושבת שזה נוראי.. אני לא חונכתי ככה.. ולכן זה ניראה לי לא שייך ומפחיד.. אבל אולי זה אחרת.. אני גם לא חושבת שילד צריך לפחד כל הזמן, שירביצו לו וכו.. זה ניראלי לא תקין בעליל..
הלוואי ואמן ויהיה לי כח בחיים לא להרביץ לילדים שלי. לדעתי זה מזעזע! במיוחד שכמעט כל הפעמים שדבר כזה קורה הוא לא באמת מחינוך.. אלא מעצבים . ושלא יספרו סיפורים.
יש לנו את המקורות שלנו: "חוסך שבטו, שונא בנו" שבטו= מקלו. כלומר: מי שאינו מעניש את בניו ומכה אותם לצורך חינוכם, אינו נוהג כשורה. עד כדי שאומרים חז"ל שהוא שונא ילדיו.
מעניין אותי אם כולן פה כתבו בדיוק את מה שהן חושבות או שדעת הקהל העולמית משפיעה גם עלינו. היום זה הכי אופנתי, לא להכות את הילד, ולא להכאיב לו, ולא להקשות עליו, ולא לחנך אותו ולא להכביד עליו ולא כלום. שום דבר. רק לאהוב ולאהוב ולהכיל ולחבק עד שהוא מתאבד. לגעת בילד בכפפות של משי-עזבו, לא לגעת בו בכלל. לתת לו לבחור את הבחירות שלו, הוא יודע הכי טוב מה נכון בשבילו, אנחנו לא נהיה אלה שנעצור אותו מ-בלה בלה בלה. מה נסגר אתכם, אנשים. אוקיי, אני לא אומרת שצריך לחנך במכות, כבר נגיע לזה, ברור לי שמי שהיא שנגד הכאה – יש לה סיבות לזה, לפחות ברוב המקרים. אבל תשימו לב שאתן חושבות לבד ולא מישהו אחר מדבר מתוך גרונכן, זה דבר ראשון. ודבר שני, דורות שלמים גדלו עם מכות ויצאו מחונכים חבל על הזמן, מה שאי אפשר להגיד על הדור של היום, לפחות על חלקו. אין מה לעשות – זה דבר שעובד, בואו נהיה כנות. אז נכון. יש בזה כללים. אסור בשום פנים ואופן להכות ילד כשאתה כועס ועצבני. אם הילד שבר עכשיו בקבוק משקה יקר ובא לך לא יודעת מה לעשות לא – אסור, אסור לך לגעת בו. אסור לך להוציא את העצבים ולפרוק את הכעס על ילד חסר ישע גם אם במקרה הוא זה שגרם לך להתפרץ. זה ודאי שלא. ופה אני דווקא מתנגדת למה ש@נשמה כתבה, כי אז מה אם אנחנו בני אדם? להורים יש תפקיד, וברגע שהם משתמשים בסמכות שלהם לרעת הילדים – וברור שמכות שניתנות לילד מתוך כעס גורמות לו הכי רע שיכול להיות – הם מועלים בתפקידם, וזה דבר שאסור להם לעשות. גם אם הם בני אדם. ילדים הם לא שק חבטות בשום פנים ואופן. מה כן? אם כשאבא רגוע, ושלו, הוא קורא לילד ואומר לו – "תקשיב חמוד, עשית משהו לא בסדר, לכן עכשיו – למרות שזה קשה לי – אני אתן לך סטירה. אני עושה את זה אך ורק לטובתך, משום שאני אוהב אותך והחינוך שלך חשוב לי". ואז הוא נותן לו סטירה או שתיים – זה כן. זה בסדר. וזה אני בעד. כי זה חינוך, וחינוך הוא גם כואב לפעמים. לא שצריך כל שבוע ואפילו כל חודש לעשות את זה אבל כל הורה יודע מתי הילד שלו זקוק למשהו בסגנון. ואם הוא עושה את זה באופן הזה הוא מבחינתי הורה לתפארת.
אפשר סתירות אבל לא באכזריות. פעם נסעתי באוטובוס וראיתי איש אחד מושך לבנים שלו באוזניים(כן כן ממש כך!) ופשוט לא נעים ראו שהוא ממש נהנה מזה ! בושה וחרפה!!!
יש סיפור עם המוןן מסר.. פעם אחת ילד בא לרבי ואמר לו שהמחנך הרביץ לו.. ואז הרבי שאל למה המחנך הזה לא שוחט? הרבי דאג שהרב הזה יעזוב את החיידר.. מכה לא נועדה בשביל להרביץ.. אם קורה משהו מממשששש מוגזם אפשר לתת צביטה או הרבצה קטנה.. לא יותר
כתוב: "חוסך שבטו שונא בנו" ולמה לא כתוב: "חוסך שבט"? אלא שהכוונה לשבט שלו להלקות את עצמו להוות דוגמא אישית ז"א מי שעסוק בלחנך את עצמו ממילא ילדיו יראו דוגמא אישית ולא יצטרכו מכות
19 תגובות
אני בעיקרון בעד דיבור בכל דבר!!
תראי, אני חושבת שבעיקרון זה דבר לא טוב, כי זה מראה לילד שפותרים דברים על ידי מכות..
אבל
אנחנו בני אדם. ולפעמים הילד מתנהג בכזו חוצפה או חוסר רגישות שמוציאה מהכלים!!
ומה לעשות העצבים מטפסים ועולים ..
אז לכן זה לא כזה נורא אם ממש לעיתים רחוקות ההורים נותנים מכה כי זה גם מראה לילד שהוא באמת עבר את הגבול. ולהורים גם יש רגשות והם אנושיים.
כמובן שחשוב מאוד לפייס אחר כך את הילד. להסביר שהוא עשה מעשה חמור ולכן זה קרה אבל זה לא נותן לגיטמציה להרביץ .. ולבקש סליחה .. (לא מתוך מקום נכנע, אלא ממקום בוגר ורצוי שגם הילד יבקש סליחה על מה שעשה)
מבחינתי מכה לילד זה רק במצב מסכן חיים, לדוגמה שילד קטן דוחף משהו לשקע חשמלי ולא מפסיק גם כשאומרים לו לא… ואז הוא יבין ויפסיק רק אם הוא יקבל מכה.
באופן כללי אני חושבת שענישה לילד צריכה לבוא רק אחרי זמן הירגעות של ההורה והמון מחשבה, כשהעונש הוא הוגן ומותאם למעשה. בדרך כלל אחרי מחשבה, הענישה לא תהיה במכות. (אני מדברת על המצב האידיאלי מבחינתי, ברור לי שזה לא מעשי ב100% בזמן אמת…)
הכי טוב דיבור, אבל הכול מתחיל אם ההורים עושים את זה מתוך חינוך או מתוך כאס. ברגע שזה מגיעה מכאס, זה ממש לא טוב! הכי טוב לדבר אם הילד ולא לתת מכות. בבית שלנו היו מכות…
הרבי פעם אמר למשהו ששאל האם אפשר להשתמש בהכאה בתור חינוך
הוא אמר לו "אני לא קיבלתי מכות ואני מחונך" או משהו בסגנון, אז בטח הבנת
ואני מצטרפת לאיזמרגד שבמצב מסכן חיים אז כן
לדעתי הכי טוב שבדברים הקטנים אז לצעוק/ לכעוס וכשהילד עבר את הגבולות אפשר לתת מכה קטנה אבל להסביר לפני שעושים זאת מאהבה, ככה הילד מבין שכאשר הוא קיבל מכה מההורים שלו כנראה שבאמת הגזים… (ואני מכירה משפחה שאבא שלהם נוהג כך וזו משפחה ממש ממש מחונכת!)
לדעתי זה בסדר, במקרים נדירות מאוד.
אם זה לא נדיר, הילד כבר לא נבהל מזה וזה ממילא לא עוזר…
סיפור: פעם נכנס חסיד כלשהו לרבי ולא זוכרת את הפרטים המדויקים קיצור אמר לרבי שלפעמים קורה שהוא נותן לילד איזה מכת הרגעה מצד חינוך. שהילד ילמד לא לעשות כך.
בתגובה ענה לו הרבי"מעולם לא קיבלתי מכה מהמלמד\ הורים ונראלי שאני מחונך כדבעי.."
קיצור המסר ברור. אפשר לחנך גם בלי מכות. וצריך לדעת איך עושים את זה. כדי שזה באמת יקרה.
וכמו שכתבו כאן כבר. האלימות היחידה לדעתי שאמורה להיות כלפי ילד זה כשהוא עושה דברים שמסכנים אותו.
(וגם על זה יש את הסיפור עם הרבנית חיה מושקא.
שפעם שאלו אותה על מה היא אומרת ומכה בעל חטא.. היא הרבנית. וצדיקה. ובמה היא יכולה לחטוא.
ואז היא סיפרה שבמלחמת העולם השניה קרה שהיא הלכה פעם ברחוב. בזמן ההפצצות על העיר.
ואז היא ראתה טיל שמשוגר ממש למרכז הכביש. ובדיוק היה שם יהודי מבוגר שהלך. אז מיד היא רצה ודחפה את היהודי לצידי המדרכה שלא יפגע. ((ובאמת לאחר 3 שניות הטיל פגע בה בדיוק איפה שעמד היהודי שניה קודם= הצילה אותו ממוות וודאי)) ואז הוסיפה הרבנית שעד היום היא כואבת ומצטערת את זה שהיא דחפה יהודי. וזה לא סותר את זה שהיא הצילה אותו. היא הכאיבה לו.)
נראלי המסר לשואלת הועבר…
חושבת שזה נוראי.. אני לא חונכתי ככה.. ולכן זה ניראה לי לא שייך ומפחיד..
אבל אולי זה אחרת..
אני גם לא חושבת שילד צריך לפחד כל הזמן, שירביצו לו וכו..
זה ניראלי לא תקין בעליל..
הלוואי ואמן ויהיה לי כח בחיים לא להרביץ לילדים שלי. לדעתי זה מזעזע!
במיוחד שכמעט כל הפעמים שדבר כזה קורה הוא לא באמת מחינוך.. אלא מעצבים . ושלא יספרו סיפורים.
יש לנו את המקורות שלנו:
"חוסך שבטו, שונא בנו"
שבטו= מקלו.
כלומר: מי שאינו מעניש את בניו ומכה אותם לצורך חינוכם,
אינו נוהג כשורה.
עד כדי שאומרים חז"ל שהוא שונא ילדיו.
"שבטו"- לדעתי במובנים של היום, זה מילים.
אין צורך למכות.
"שבטו" זה גם יכול להיות שבט במילים, ובמילים עדינות.
לפי אופי הילד (כמובן רק לעיתים רחוקות)
יש ילדים שצריכים את זה וכאלא שזה הורס אותם.
גרוע ביותררר
אצלינו בבית מחנכים הרבה בעזרת מכות!!
ובגלל זה אני שונאת את ההורים שלי!! ברמות!!
אני באה מבית שמכים בו על כל דבר הכי קטן ואני מפחדת מעצל של עצמי
מעניין אותי אם כולן פה כתבו בדיוק את מה שהן חושבות או שדעת הקהל העולמית משפיעה גם עלינו.
היום זה הכי אופנתי, לא להכות את הילד, ולא להכאיב לו, ולא להקשות עליו, ולא לחנך אותו ולא להכביד עליו ולא כלום. שום דבר. רק לאהוב ולאהוב ולהכיל ולחבק עד שהוא מתאבד. לגעת בילד בכפפות של משי-עזבו, לא לגעת בו בכלל. לתת לו לבחור את הבחירות שלו, הוא יודע הכי טוב מה נכון בשבילו, אנחנו לא נהיה אלה שנעצור אותו מ-בלה בלה בלה.
מה נסגר אתכם, אנשים.
אוקיי, אני לא אומרת שצריך לחנך במכות, כבר נגיע לזה, ברור לי שמי שהיא שנגד הכאה – יש לה סיבות לזה, לפחות ברוב המקרים. אבל תשימו לב שאתן חושבות לבד ולא מישהו אחר מדבר מתוך גרונכן, זה דבר ראשון.
ודבר שני, דורות שלמים גדלו עם מכות ויצאו מחונכים חבל על הזמן, מה שאי אפשר להגיד על הדור של היום, לפחות על חלקו. אין מה לעשות – זה דבר שעובד, בואו נהיה כנות.
אז נכון. יש בזה כללים. אסור בשום פנים ואופן להכות ילד כשאתה כועס ועצבני. אם הילד שבר עכשיו בקבוק משקה יקר ובא לך לא יודעת מה לעשות לא – אסור, אסור לך לגעת בו. אסור לך להוציא את העצבים ולפרוק את הכעס על ילד חסר ישע גם אם במקרה הוא זה שגרם לך להתפרץ. זה ודאי שלא. ופה אני דווקא מתנגדת למה ש@נשמה כתבה, כי אז מה אם אנחנו בני אדם? להורים יש תפקיד, וברגע שהם משתמשים בסמכות שלהם לרעת הילדים – וברור שמכות שניתנות לילד מתוך כעס גורמות לו הכי רע שיכול להיות – הם מועלים בתפקידם, וזה דבר שאסור להם לעשות. גם אם הם בני אדם. ילדים הם לא שק חבטות בשום פנים ואופן.
מה כן? אם כשאבא רגוע, ושלו, הוא קורא לילד ואומר לו – "תקשיב חמוד, עשית משהו לא בסדר, לכן עכשיו – למרות שזה קשה לי – אני אתן לך סטירה. אני עושה את זה אך ורק לטובתך, משום שאני אוהב אותך והחינוך שלך חשוב לי". ואז הוא נותן לו סטירה או שתיים – זה כן. זה בסדר. וזה אני בעד. כי זה חינוך, וחינוך הוא גם כואב לפעמים. לא שצריך כל שבוע ואפילו כל חודש לעשות את זה אבל כל הורה יודע מתי הילד שלו זקוק למשהו בסגנון. ואם הוא עושה את זה באופן הזה הוא מבחינתי הורה לתפארת.
אפשר סתירות אבל לא באכזריות.
פעם נסעתי באוטובוס וראיתי איש אחד מושך לבנים שלו באוזניים(כן כן ממש כך!) ופשוט לא נעים ראו שהוא ממש נהנה מזה ! בושה וחרפה!!!
יש סיפור עם המוןן מסר.. פעם אחת ילד בא לרבי ואמר לו שהמחנך הרביץ לו.. ואז הרבי שאל למה המחנך הזה לא שוחט? הרבי דאג שהרב הזה יעזוב את החיידר.. מכה לא נועדה בשביל להרביץ.. אם קורה משהו מממשששש מוגזם אפשר לתת צביטה או הרבצה קטנה.. לא יותר
כתוב:
"חוסך שבטו שונא בנו"
ולמה לא כתוב: "חוסך שבט"?
אלא
שהכוונה לשבט שלו
להלקות את עצמו
להוות דוגמא אישית
ז"א מי שעסוק בלחנך את עצמו
ממילא ילדיו יראו דוגמא אישית
ולא יצטרכו מכות