גיל ההתברגות / 15

והפעם: סלנגים

לפרק הקודם

לפרק הבא

מה עושים כשמשעמם?

טוב, האמת יש אנשים שאף פעם לא ישעמם להם. תמיד תהיה להם איזה שיחת טלפון חשובה, סידורים דחופים או כל דבר אחר. אם יגידו להם לעזוב את הכל ו"לעשות כלום", הם פשוט ישתגעו.

לעומת זאת, יש אנשים ש"משעמם להם", אבל אין להם בעיה עם זה. הם יכולים יום שלם לשבת ולבהות בקיר, וממש לא אכפת להם שאין בזה שום תועלת או הנאה. תנו להם קיר וכיסא, והם מעבירים ככה ימים שלמים בכיף.

אני לא נמנית על שני סוגי האנשים האלו, אלא יותר שילוב של משהו שם באמצע. לא אכפת לי מידי פעם להתבטל, אבל אם זה ימשך יותר מידי זמן, אני ארגיש משוגעת, ואהיה חייבת למצוא משהו לעשות.
בקיצור, החופש הגדול הזה ארוך ומשעמם, והחלטתי לגעת בפינה בבית שבדרך כלל אסור לי לנכוח בה. יש בלטות בבית הזה שלא דרכתי עליהן והגיע הזמן לעשות זאת.
אני מתכוונת למטבח. כן כן.

בואו נגיד שהיכולות הקולינריות שלי זהות ליכולות שלי להתעופף באוויר.

משמע- גארנישט. הגברת לא יודעת לבשל.

.

פעם ניסיתי להכין סלט. כזה פשוט של מלפפון ועגבניה. אבל משום מה אחרי שהפכתי חצי מטבח בשביל לחתוך את הירקות, חשבתי שהסלט צריך לעבור תהליך אידוי קצר. קרי לשים את הירקות על המחבת, להדליק את האש, ולתת לזמן לעשות את שלו.

כשהרחתי את הריח של המלפפון השרוף (אני חוזרת, מלפפון שרוף) הבנתי ש"Houston, we've had a problem". הייתה לנו בעיה, אבל לא ממש הבנתי מה היא.

אז לכל השפיות המדופלמות כמוני, מסתבר שסלט חי קלאסי לא צריך לעבור תהליך של אידוי. מקרש החיתוך ישר לצלחת. סה טו.

.

הפעם החלטתי שאני פשוט הולכת להכין משהו במטבח. ויהי מה.

למאורע כזה חגיגי צריך להתכונן מראש, והפעם הפקתי כמה לקחים בעקבות המקרה המצער של הסלט מנוחתו עדן, לכן החלטתי הפעם להחליט מה אני רוצה לבשל, לחפש מתכון ראוי לשמו, להוציא את כל המצרכים על השיש ולבדוק שהם אכן קיימים ולא חסר דבר, ורק אז להתחיל לבשל. נשמע בוגר ואחראי מצידי, לא?

בקיצור דפדפתי בין כל אתרי האוכל שקיימים, וניסיתי לחפש מה יהיה המאכל שיגרום לקיבה שלי לקרקר. אחרי כמה דפדופים הגעתי לפשטידת כרובית וברוקולי חלבית על מצע בלה בלה בלה (אני כבר לא זוכרת, אבל היו לי את כל המצרכים). בקיצור החלטתי שממש מתחשק לי להכין את זה. הפשלתי שרוולים, הוצאתי את כל המצרכים והתחלתי להכין על פי ההוראות.

.

כשהפשטידה המהוללת השתזפה לה בתוך התנור, קלטתי שלושה דברים. אלף- כואב לי הגב. בית- יש לי הר של כלים לשטוף. גימל- צריך לחשוב עם מי חולקים את הפשטידה.

(ולא אל תחשבו על מושקא, היא בקעמפ עכשיו).

אז חשבתי וחשבתי, ואז קיבלתי צפצוף מהפלאפון, או בקיצור- קיבלתי הודעה.

"היי מה ניש? איתי הכל מוש מוש!! מה המצב את בבית? קיים סיכוי?"

זאת דבורי. תכירו. בחורה נחמדה והכל, אבל כשהיא כותבת, מבחינתה תחביר זה לחלשים. אין צורך להשתמש בו, סתם מותרות.

אז לקח לי כמה דקות לפענח את ההודעה.

מסתבר שהיא שואלת מה נשמע, מעדכנת שאצלה הכל מושלם, ושואלת מה הסיכוי שאני בבית שלי עכשיו.

פוו, זה היה קשה.

"היי דבורי מה שלומך? כן אני בבית שלי". עניתי לה בחזרה.

"דאיייי מאאאגניב! מה הסיכוי אני עולה אליך? פשוט פה למטה עברתי לידך חשבתי לקפוץ".

אהממ, הפעם היא כתבה שתי מילים מוזרות בהתחלה… אה, זה "די מגניב". כאילו "די" בקטע של תפסיקי? אה לא. היא התכוונה די-ממש מגניב! הכוונה, שזה ממש מגניב שאני בבית שלי? אהממ, זה די הגיוני…

ועכשיו "מה הסיכוי אני עולה אליך"? כאילו מה הסיכוי שאני עולה אליך? מה אני מורה למתמטיקה? לא יודעת מה ההסתברות שתעלי אלי. אין לי איך לכתוב לך באחוזים את הסיכוי…

טוב החלק האחרון של ההודעה, את חזקה את תפענחי אותה: "פשוט פה למטה עברתי לידך חשבתי לקפוץ".

חח איך אומרים? תקפצי לי. את מי זה מעניין? אההה היא התכוונה שהיא פה מתחת לבית שלי (כן זה למטה, אני קומה שלישית) ובגלל שהיא פה קרוב לבית שלי היא חשבה לעלות אלי במפתיע, הכוונה לקפוץ? נו שוין.

"כן בכיף, בואי תעלי, בדיוק יוצאת עכשיו מהתנור פשטידה שאפיתי". סימסתי לה בחזרה והתפללתי מעומק הלב שלא אצטרך לפענח עוד הודעה מוזרה שלה, כי אני לא מורה לדקדוק, ואם זאת הייתה העבודה שלי, הייתי חוסמת בגופי את פתח הכיתה בה היא תהיה אמורה להיבחן לבגרות בדקדוק, והייתי מבקשת ממנה פשוט לחזור הביתה.

"אחלוש סגור איזה פאןןןןןן!!!!"

כבר לא היה לי כוח לפענח את הכתוב. לאחר מעשה הבנתי ש"פאן" זה fun . כיף באנגלית. בואו נגיד שבאותן דקות לא היה לי ממש פאן.

.

דבורי עלתה, התחלנו לפטפט ואני מצידי ניסיתי לתרגם כמה שיותר ביטויים מרניני לשון שלה.

"אומייגאדדד יש פה חנות חדשה שנפתחה, וואו פשוט שוס! הצגה של בגדים אין לתאר!!!" (שוס= משהו מאוד טוב, הצגה= כנ"ל).

"פגשתי את אורית אתמול, הזיה את לא קולטת, שנים איתה יואווו" (שנים= חודש).

"מכירה את חברה של אחותי? יואו היא פשוט בלתיייי!!!" (בלתי= קיצור של בלתי נסבלת).

.

בקיצור, אחרי שניסיתי לעמוד בקצב של הדיבור, התוכן והביטויים שלה, החלטתי להוציא את הפשטידה, אבל דבורי נזכרה שהיא בשרית ("וואי באסוש התבשרתי לפני ארבע שעות". לקח לי זמן להבין שהיא לא התבשרה בבשורה אלא התבשרה מבשר).

אז הבאתי לה חתיכה נכבדת, ואמרתי לה שתשים בתנור לפני שהיא אוכלת כדי שיהיה לה חם וטעים.

בסביבות 3 בלילה, אני מקבלת הודעה:

"פחדדדדד את לא מבינה!!! אין הפשטידה פשוט נשרפההההה!!!"

אעאע מה קרה? להזעיק מכבי אש??

"הפשטידה מה??" עניתי לה בהלם.

"אין דברים כאלה, טעים בקטע הזוי את מלכת העולם!".

.
הרי המסקנות:
פחד= וואו, קריאת התפעלות כלשהי.

נשרפה= נבלעה בבטן במהירות האור.

בקטע הזוי= ממש טוב.

מלכת העולם= אלופה.

.

נו שוין, רק מקווה שמי שמדברת ככה, לא משתמשת בשפה הייחודית הזאת בבנק, בראיון עבודה או בבגרות בדקדוק.

אחרת, כמו שאמרתי, אני אקח על עצמי את התפקיד לחסום את דלת הכניסה ולא לתת לה לפסוע אפילו פסיעה קטנה לבפנים.

אחרת?

"הלך עלינו".

🙂