גיל ההתברגות / 16

new-emotion-icons_107
הילי

והפעם: דימוי גוף

לפרק הקודם

 

הקדמה: הכותבת אינה רופאה. כל שינוי בתזונה או פעילות גופנית מצריכה ייעוץ של איש מקצוע.

אחח, אין כמו תחילת שנה.

אין כמו להביט במחברות החדשות שרק מחכות שאסכם בהן את החומר הנלמד (או אשרבט בהן צורות גאומטריות ושאינן, ואקפל את צדדי הדף לאזני חמור).

אין כמו לעטוף בניילון שקוף את החוברות והספרים החדשים (כע, פשוט כל הספרים שלי הם בהשאלה ממושקא שהשביעה אותי שבועה חמורה לא להרוס לה את הספרים כי היא שומרת אותם כנראה לצאצאים שלה, אז הייתי חייבת לעטוף את הכל שלא יתלכלך מבחוץ או משהו כזה).

אין כמו לסדר מחדש את הקלמר ולאבזר אותו בשלל מכשירי הכתיבה ("שלל" עלק. עט פיילוט ומחק. הקשר ביניהם הוא כמו הקשר בין צמד המילים "בגרות בספורט". אגב מחק הוא בכלל לא מכשיר כתיבה, כך ששלל מכשירי הכתיבה שלי כוללים עט פיילוט בודד).
אין כמו לגהץ את חולצת התלבושת ולערוך מדידה קצרה של הקולקציה הנהדרת שתלווה אותי במהלך כל השנה (קולקציה נהדרת בהחלט אם הקונספט הוא גלות ושעבוד)
.

עכשיו, אהממ, בנוגע לדוגמה האחרונה שלי. כן, זאת עם המדידה של החולצה.

קרה לכן פעם שאתן מנסות לסגור את הכפתורים ו.. זה לא ממש הולך?

כאילו, בואו נדייק. קרה לכן פעם שקניתם בתחילת החופש חולצת תלבושת חדשה ואחרי שבועיים היא פשוט לא מתאימה למידה שלכן?

אני אגיד לכן מה.. פשוט לי זה קרה די עכשיו.

אוי זה נורא ואיום. תחושת חוסר אונים.

הכפתורים ממאנים להיסגר. לא משנה כמה אני לוחצת, זה פשוט לא עוזר. בחיים זה לא קרה לי. איך ממשיכים מכאן הלאה?!

.

מה קרה לגזרה שלי? איך לא שמתי לב שפתאום ההיקף שלי התרחב? מה קרה בחודשיים האלה??

תחושה מוזרה.

קודם כל מוזר מאוד להסתכל במראה ולקלוט שצצו להם כמה סנטימטרים ברוחב שלי שלא היו קיימים לפני כן.

דבר שני, איך מחזירים את המצב לקדמותו???

.

הלכתי לשאול את עצת המאסטרית בתחום- מושקא.

קודם כל היו לה כמה חולצות טובות במידה יותר גדולה, ככה שהיא הצילה אותי. אבל אחרי שהיא עזרה לי טכנית, מושקא התחילה לשפוך את הלב בכל מה שקשור להשמנה.

"תארי לך שאת אוכלת ארוחה" התחילה מושקא להסביר. "וזה לגיטימי לאנשים מלאים לאכול ארוחה. גם הם רעבים. שומן לא אומר שהקיבה שלך מלאה, בן אדם רעב צריך לאכול".

"ואז" המשיכה מושקא, "את יודעת שאם את אוכלת קצת ונשארת רעבה, את מרגישה כמו פליטת מלחמה אומללה שנאבקת בתחושת רעב, ואם אכלת ושבעת, את ממש לא מברכת ומוקירת תודה על זה, אלא רק עסוקה בלחשוב עד כמה את טיפשה ולמה הקיבה שלך עכשיו מלאה".

"אז את מנסה לעשות כל מיני סוגים של ספורט" פירטה מושקא. "פילאטיס, זומבה, יוגה, ריצה, משקולות ואפילו שחייה. אבל קשה להתמיד בזה, וכמובן שקשה לעשות ספורט כשאת אוכלת ארוחה ממוצעת ורוצה להוריד את כל הקלוריות שהיא הכניסה לך".

.

וואו. בחיים לא חשבתי שככה אחותי מרגישה.

בחיים לא חשבתי שכשחברות מהכיתה או נשים מבית הכנסת מדברות על שומן ומשקל, הן חוות תחושה כזאת בכל פעם שהן נכנסות לחנות בגדים ועומדות אומללות מול חלקם, שלא נכנסים עליהן פיזית, או שהן עורכות לעצמן דיאלוג ארוך לפני כל ארוחה, כמו שמושקא פירטה.

"רגע, אז מה את מתכוונת לעשות?" שאלתי את מושקא.

"בנוגע למה?"

"לשומן כמובן".

"אה" השיבה לי באדישות. "הבנתי שצריך להפסיק לחיות בסרט שאני צריכה להיות דקיקה ורזה, ואני יכולה לחיות בשלום עם כמה מידות מעל".

"אבל…" ניסיתי לענות

"תמיד יהיה אבל. נכון שאנשים לוקחים את זה כמשהו פחות יפה, אבל זה ממש לא עניינים. נכון שיש לי קושי בצניעות בגלל זה, וקשה לי להיכנס לכל בגד שאני רואה בחנות, אבל ברוך ה' לא חסרים לי בגדים מהארון. נכון שאסתטית זה נראה פחות יפה, אבל אני לומדת לאהוב את עצמי למרות שאני לא מושלמת".

"דייייי מושקא את מתכוונת שאני אחיה עם הכרס הזאת שצמחה לי בחודשיים האלה?? חשבתי שתעזרי לי!!!"

"תנשמי מה יש לך, אל תפריזי בארוחות, אבל מצד שני לעולם אל תרעיבי את עצמך. תשתי מספיק מים, תקפידי על פעילות גופנית ותורידי ממתקים ומאכלים נוטפי שמן מהתפריט. וכמובן- אל תהיי אובססיבית על המשקל שלך. לעולם לעולם לא!! תזכרי, לנשים אסור לגלות שלושה סוגי מספרים: הגיל שלהן, המשכורת שלהן והמשקל שלהן".

הממ, זה טיפ מעניין לחיים.

כאילו, גם כל השאר. אבל התכוונתי במיוחד לטיפ האחרון.

.

"ו.. מה עם ליבי? גם עליה היית אומרת שתרגיש טוב עם עצמה?"
ליבי זאת דודה שלנו, שניחנה במידות גדולות במיוחד. אחרי שנים של נסיונות כושלים שכללו דיאטות ללא פחמימות, ללא שומנים, ללא מתוקים וללא אוכלים (סתם, נו) היא פשוט נכנעה ועברה לניתוח קיצור קיבה. כמו שזה נשמע.
"תנסי רגע להיות במקום של ליבי, היא לא הייתה מלאונת. הייתה לה מחלת השמנה. באוטובוס היא הייתה תופסת שתי כיסאות במקום אחד, במטוס שלא נדבר על זה אפילו.. אם היא הייתה רוצה שמלת שבת מיוחדת, היא הייתה צריכה לתפור אחת כזאת. כל עליה במדרגות נתנה לה את התחושה שהיא רצה עכשיו כמה קילומטרים, וארוחת ערב סטנדרטית לא הייתה משביעה אותה. לליבי הייתה מחלה ואחרי דין ודברים היא החליטה לעשות ניתוח ששיפר לה את איכות החיים".

"אה" אמרתי כמו טיפשה. (אולי באמת טיפשה..)

"לנו, כמו רוב בני האדם, ברוך ה' אין מחלה כזאת. רק צריך לזכור לא לאכול כמו בהמות, סליחה על הביטוי או לשבת כמו בטטות, שוב סליחה על הביטוי. לאכול נכון ולזוז נכון. זה שם המשחק".

"ולא לחשוב שכולן צריכות להיות דקיקות ורזות" השלמתי אותה.

"כמובן" אמרה מושקא.

"אחרי הכל, נולדנו בשביל עבודת המידות".

? ? (קריצה קריצה).

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
הימרתי עלייך
167192229063a78272e2a84
את שאלת אותי למה אני צריכה שתהיי המשפיעה שלי אם אני כבר לא רוצה יותר להיות חב...
יומן 5#- זהירותת יש בפנים פצצהה💣💣
77
לפני שבוע אחיות שלי👩🏼‍🤝‍👩🏼 ואח שלי🧑🏻 טסו🛫 לארץ🛬 עצוב😥 מאוד😪 מאוד😭 מאוד😭😭😭😭😭😭 ...
הייתי רוצה חיבוק #2
8
חור בעץ = חור בלב. פעם ישבנו אני וחברתי לעשות לעצמינו בדיקה קטנה כדי לדעת על ...
אוף למה הבלבול כל כך נורא
newEmotionIcon_05
למה אני למרות שאני יודעת שזה לא בסדר ולא טוב אני ממשיכה לעשות אותו? וזה בלי ש...
חזרה לשיגרה
32
חוזרים לשיגרה לחיים בלי מנוחה בלי הפסקה בלי נשימה. ולא אוחזים שכל היום רצים א...
🚧 סוףףףף 🚧
20
השמים קודרים מחום, גם צמח המרפא שכח שהם קיימים, הם נשארו לבד וגשם החל לטפטף ב...
מה עושים עכשיו????
newEmotionIcon_23
הי אני חדשה כאן יש לי משהו שאני כבר המון זמן רוצה לשתף אני חושבת שאני פשוט את...
מיומנה של ג'ינג'ית 26#
icon_set_3_05
עמדנו מחוץ לבית 🏠 נרגשים ומחכים לאוטו שיבוא 🚌 חבורת ילדים 🧒🏻🧒🏻 ודודה אחת 👠 נד...
פוסטים חדשים
שתיקה שלי
יש שקט. ריק. חלוד. לא מסביר. לא קורא. מבקש. ויש שתיקה. שורפת. זועקת את כל השק...

הכוזרית הנודדת

על אחת, או כמה וכמה?
יש לי 10 שמות באתר המהמם שלנו 😍😍 עכשיו תורכם: כמה שמות יש לכם באתר?

שניצל מטוגן

יש כאן מישי מפעם-פעם?!
שותפות!! האמת שאני בקושי באתר כבר, מפאת חוסר זמן. כמה זיכרונות יש לי מכאן🙂. י...

אחת הוותיקות

סמארט,פון,ומה שבניהם
סמארטפון, השאלה מופנת לכולןן אין לך? -זה מבחירה? ו.. את רוצה? יש לך?- מאיזה ...

אייס קפה

העתיד שלך....
הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו.

קישורית

אולי כדאי
את הכאב הזה אי אפשר להכיל, ההתמודדות מכבידה על הלב העדין שלי. זה אולי פעם חמי...

קלרינט

בֵּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה
מָה הַחֵפֶץ שֶׁלָּךְ שֶׁאַתְּ הֲכִי אוֹהֶבֶת? מחכה בתגובות לִיבּ🍹

לִיבּ🍹

היי אז – יש לי 2 שאלות בשבילכן, ותחשבו עליהן רגע. זה חשוב, אבל בלי לחץ;...

קול שפוי

13 תגובות

  1. אין על הכתיבה שלך, היא כזו זורמת וקלילה!!!!
    אני לא ממש הזדהיתי… אני ממש רזה, ותמיד המשפחה המורחבת בודקים אם אני אוכלת… (כן זה ממש מציק)
    בכל מקרה, אהבתי!

  2. כל פעם שאני פותחת את האתר אני בודקת אם יצא הבלוג הזה!!
    אלופהה תמשיכיי

    מה קורה שותפותת?
    איך המרגש יום לפני ביצפר?

  3. הילייייי
    מה עם הבלוג המטריף הזההההה???
    קודם כל רק עכשיו קראתי את הפרק הזה וצחקתי בקוללל
    "תזכרי, לנשים אסור לגלות שלושה סוגי מספרים: הגיל שלהן, המשכורת שלהן והמשקל שלהן". קרעעעע אותייי!!!
    אין על הכתיבה הזורמת מהממת וכיפית שלךךךך מחכה כבר, כמה אפשר לייבש את המעריצותתתת!!! אוהבתתת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *