בואי נתוועד על זה/5

פעולה משפיעה

לפרק הקודם לחצי כאן

האמת היא, שלא באמת חשבתי להדגיש יותר מפרק לאותו נושא.

אבל ממש בהשגחה פרטית יצא לי היום (כמה שבועות לפני שהפוסט פורסם..;)) ללמוד שיחה שממש מתקשרת לנושא של הפרק הקודם.

חוץ מזה שגם כתבתי שם שאולי עוד ארחיב על זה, אז תסלחו לי..

נפתח בקוריוז קטן שגם עליו שמעתי בהשגחה פרטית לאחרונה (יום לפני כתיבת הפוסט ).

חסיד קרלין התארח באחת הערים בחוץ לארץ ונפגש עם השליח במקום.

פנה החסיד אל השליח ואמר לו: "שמעתי שבחב"ד היהדות זה דבר חיצוני. מניחים ליהודי תפילין, משפיעים עליו פה ושם… אבל לא מחדירים את היהדות בפנימיות. כמו למשל, אצלנו, בקרלין, שיש לנו מאות חוזרים בתשובה…"

השליח, כמובן, התפלא מאוד לשמע הדברים. "רק אצלי בעיר, יש עשרות בעלי תשובה.." אמר לו. "וחוץ מזה," הוסיף, באין כוח לוויכוחים "יהודי שאומר שהנחת תפילין ליהודי זה דבר חיצוני – הוא לא יודע מה זה יהודי, לא יודע מה זה תפילין ולא יודע מה הקב"ה..!"

החסיד נבהל. "מ…מה זאת אומרת?" רצה להבין.

"תגיד לי, אתה חסיד?" החזיר לו השליח בשאלה.

"הבעל שם טוב היה הרי נוסע מרחקים לכפרים ועיירות נדחים רק בשביל לגרום ליהודי להגות את המילים "ברוך ה'"!!! איך אפשר לומר שמצווה שיהודי עושה הינה דבר חיצוני…?!"

אנשים אוהבים להתקיל בשאלה מעניינת: "האם הקב"ה יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?"

אם תגידו שלא – אז מה, הקב"ה מוגבל חלילה במה שביכולתו לברוא?

ואם תגידו כן – אז הקב"ה מוגבל חלילה, בכך שיש דבר שלא יכול להרימו?

אלא מה… הקב"ה אכן ברא מן "אבן" שכזה. ושמו של האבן: עולם הזה.

על בריאת העולם נאמר בתורה: "אשר ברא אלוקים לעשות". מפרש רש"י: "לעשות" = לתקן. זאת אומרת, שהקב"ה לכתחילה ברא את העולם כך שאנו, בני האדם, נתקן אותו.

מעין אדם שיוצר משחק הרכבה ומוכר אותו חלקים-חלקים במטרה שהקונה ירכיב אותו.

אז כן, כל מצווה שיהודי עושה ממשיכה אור וקדושה כאן לעולם הזה ומקדמת אותה לתכלית – הגאולה.

אך חסידות מלמדת אותנו גם יותר מכך.

מצווה של יהודי לא פועלת רק כאן, בעולם הזה. כי אם גם על העולמות העליונים! אמרו רז"ל: "כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו". זאת אומרת שכשיהודי מקיים מצווה – הוא משפיע וגורם לכך שהמצווה תעשה גם למעלה!

מוזר.. לא? אנחנו, האנשים הפשוטים, משפיעים על מה שקורה למעלה?

מסתבר שכן… כי כך הקב"ה רצה והסיבה לכך, היא פשוטה:

הקב"ה הוא תכלית הטוב וברצונו לתת לנו את הטוב האמיתי ביותר. טוב כזה ניתן רק בשעה שהאדם עמל לקבלתו וכן בשעה שלנותן השכר ישנה תועלת מעבודה זו.

וכי איזו תחושה ישנה למקבל בשעה שנותנים לו "מתנות חינם"…?

על כן קבע הקב"ה שרק על ידי עמל ויגיעה, וכאלה שמביעות תועלת לקב"ה, נוכל לקבל את ההשפעות שמגיעות לנו.

סיבה נוספת לדבר מובנת על פי משל שסיפר אדמו"ר הריי"צ:

משל לפריץ שהזמין איכר לביתו וציווה עליו להניע את מגלו הנה והנה, כפי שעושה זאת בשדה – ויקבל על כך שכר. בתחילה שמח האיכר עם ההצעה, אך כעבור זמן קצר התחרט ואמר שעבודתו אינה ניכרת.

עבודה שנעשית ללא תועלת נחשבת ל"עבודת פרך". היא מעייפת ומייגעת מאוד.

על כן, קבע הקב"ה שלעבודה שלנו תהיה תועלת. הן בעולם הזה והן בעולמות העליונים – וכשנזכור זאת נקבל חיות חדשה ועונג בקיום המצוות!

בספר "היום-יום" מופיעה אמרתו של המגיד ממעזריטש על המשנה "דע מה למעלה ממך" שמפרש זאת – "דע מה למעלה – ממך", שכל מה שלמעלה מגיע בעצם מאיתנו. מהמעשים שלנו.

יותר מכך, במאמר "באתי לגני" של שנת תש"כ מביא הרבי את אימרתו של הבעש"ט כי יהודי, שמרוב ענווה, אינו מאמין כי על ידי תפילתו ותורתו הוא פועל שפע בכל העולמות – זוהי ענווה שגורמת לחורבן!

מעין מה שאמרו רז"ל: "ענוותנותו של ר' זכריה גרם חורבן."

ר' זכריה היה כהן בזמן הסיפור של קמצא ובר קמצא – וכאשר הגיע קורבנו של הקיסר עם המום, מרוב ענוותנותו לא היה לו התוקף לומר בקול ובביטחון שאין ביכולתם להקריב את הקורבן. וענווה זו גרמה לחורבן.

כך כל ענווה שאינה במקומה – ובכלל זה ענווה שגורמת לאדם לחשוב "מי אני ומה אני שמצווה קטנה שלי תשפיע על עולמות עליונים…"

אז כן, לכל מצווה 'קטנה' שלנו ישנה השפעה אדירה. ולכל אחד מאיתנו יש את הכלים ואת היכולת להשפיע על העולם ולשנות אותו בן רגע.

הלוואי שנזכור זאת תמיד!!!