והפעם: אין כמו אהבה של אמא
פעם כשהייתי שואלת את אמא שלי עד כמה היא אוהבת אותי, היא אמרה שהיא אוהבת אותי עד 20:30.
כאילו אחרי 20:30 זה קטסטרופה שאני ערה.
בסדר לא הציק לי. במשך הזמן האהבה של אמא שלי רק גדלה (או בעצם כוח הסבל שלה. נתון במחלוקת) אח"כ זה נהפך ל21:00, 21:30, ובהמשך הזמן שעת השינה שלי לא הייתה בשליטתה.
ככה זה. אמא אוהבת אותי, וגם מנסה לשרוד.
פעם זה היה קצת פוגע. כי אמא היא אדם קצת קשוח שדם פולני אשכנזי זורם בעורקיה, כיאה לנכדה של סבתא פריידא שכיום נמצאת בבית אבות בירושלים ומספרת לכל המטפלות על הילדות היפה שהייתה לה בוורשא.
אבל בהמשך קלטתי שב20:31 (אמא שלי הייתה בטוחה שבשעה הזאת אני כבר חורפת) אמא נכנסת לי לחדר, מכסה אותי בשמיכה כדי שהקור הפולני לא יקרר אותי גם חלילה, ואז היא הייתה ממלמלת "הוי מיין טיירע מיידעל" כיאה לנכדה של סבתא פריידא.
אלה הם זכרונות עבר. לא נתעמק בהם.
למדתי שגב' אורלב שגרה מולי יודעת לדבר בטונים גבוהים שכמעט מחרישים את הסובבים. חח מצחיקה, היא חושבת שככל שהיא צועקת יותר בקול "אוייייייי כפרה על הילדה הזאת איך שאני מטורפת עליההההה" אז באמת היא יותר אוהבת מכל האמהות שבעולם את הילדה שלה.
היא בכלל לא יודעת שאני יודעת שהיא יודעת לצרוח בטונים יותר גבוהים "עופי כבר למקלחת לא רוצה לראות אותך פהההההה!!!!"
אני יודעת שהיא יודעת לצרוח בטונים כאלה גבוהים כי הצמדתי את האוזן שלי לדלת של משפחת אורלב. אבל אל תעשו את זה, כי כשאבא אורלב פותח את הדלת בזמן שנשענים עליה, אוטומטית נופלים הישר לזרועותיו המושטות. אבל עזבו, פדיחה ממש ישנה.
היום, כמעט 10 שנים אחרי הפדיחה עם אדון אורלב כבר קלטתי את זה שכל אמא אוהבת את הילדים שלה בצורה שמתאימה לה.
משהו בחודשים האחרונים קרה, כי לפעמים יש כמו קצר כזה ביני לבין אמא שלי.
שלא תבינו לא נכון, אני עדיין בטוחה שאמא שלי אוהבת אותי וגם בתכל'ס אני אוהבת אותה. זה הדדי כזה. אבל מה נעשה שלפעמים כמו בלק (רק הפוך) במקום ברכות יוצאות לי קללות.
נו מה לעשות, הגעתי לגיל הזה. אני כבר לא מה שהייתי פעם, אפילו החצ'קונים נותנים בי את אותותם.
לפני שבועיים נגיד, אמא שלי שאלה אותי למה אני לא שוטפת כלים אם אני רואה שהכיור מפוצץ.
דוגרי, תכננתי לעשות את זה, אבל איכשהו זה נדחה, והצורה שבה שאמא שלי ביקשה ממני לשטוף כלים קצת העלתה לי את הפיוזים ואז פרנציפ (איזה מילה מעניינת הא?) החלטתי שאני לא שוטפת ויהי מה. אבל זה קצת יצא מפרופורציה ברגע שהודעתי. כאילו הטונים וההתנסחות לא הסתנכרנו עם המוח ואז במקום משפט מתון יצא לי "וואלה מה אני שפחה שאני צריכה לשטוף כלים?!?!?!"
אח"כ שמעתי את שימי אח שלי הקטן שואל את אמא שלי למה התנהגתי ככה. אמא ענתה לו שככה זה בגיל ההתבגרות. שימי מיד אמר שהוא מפחד להגיע לגיל ההתפגרות…
טוב מה זה משנה, הכי חשוב שאני יודעת שאמא שלי תמיד תמיד אוהבת אותי למרות שלפעמים אני מתבגרת או יותר גרוע- מתפגרת.
עדיין יש לאמא שלי כזה קטע שהיא נכנסת לחדר שלי ב23:01 (כי פעם היא אמרה לי שעד 23:00 אני צריכה להיות במיטה אז מבחינתה ב23:01 אני בחלום השביעי) ואז שוב היא מכסה אותי כדי שהצינה הפולנית לא תשפיע עלי, ושוב ממלמלת לה "הוי מיין טיירע מיידעל"
קיצער, לא משנה מה עשיתי, או איך זה יצא, או מה לא עשיתי ואיך זה לא יצא,
אמא שלי מכילה את הכל ותמיד תמיד אוהבת אותי, על אף שגעונותיי ועל אף פולוניותה.
כי, אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
???
הורסס
ואוו, את חמודה! (לא גינגית??)
היה כיף לקרוא. אני אוהבת את הכתיבה שלך.
ומחכה לפרק הבא:)
נ.ב. סתם מעניין אותי, בת כמה את את?
מממ…???
טאובההה
כמה צחקתי??
ייאאיי איזה בלוג חמודיי
ואת כותבת מהמםם וקליל עם מלא הומור
נהנתי?
את ממש חמודה (:
מתי הפרק הבא?
חמודדד ממש
הפוסט הזה ריגש אותי
וגם הצחיק אותי
וריתק-אלופה שאת
נב: \למה התנהגתי ככה\(שימי ?)
זה הדבר הכי פחות נורא שאני אומרת להורים שלי…??
וואוווו ליהיייייי
תקשיבי, ריתקת!
אלף לייקיםםםםםםםם
אני מחכה בכליון עיינים לעוד ממך?
והכתיבה שלך- אין , אין עליה.
בקיצור, אהבתי!!!
❤
וואי כתיבה מהממת.
וואי את טובה באמת
אלע פולנים צוזאמעןן?
או-קי, ההערכות המקדימות לגבי טיבו של הבלוג לא טעו..
פרק מעניין, הילי, נהניתי לקרוא.
בלוג מהמםםם
מחכה לפרק הבא=)
?
אי זה טוב!
גיל "ההתפגרות"
דווקא מתאים לנו בסיטואציות ספציפיות לא?!
אהבתי ממשש
תעלי עודדד
דיי אמאלה הילי את טובהה
איך אהבתי את זה. הכתיבה שלך מושלמת והתוכן כנל.
מחכה לשבוע הבאא?
ממש מעניין ו…לעניין, התחברתי!!
מחכה בקוצר רוח לשבוע הבא:))
איזה כיף לך שאת מרגישה את זה ככ
חח אהבתי ת'קטע עם המקלחתתת