מחשבות מעניינות
מה שלומכן שותפות יקרות?
רציתי היום לדבר קצת על האתר המהמם שלנו, על ההשלכות שלו.
בחיים, כל דבר משפיע עלינו. במודע, ובתת מודע.
כל דבר, אפילו קטן. על אחת כמה וכמה, משהו גדול, שתופס אצלנו הרבה מקום בחיים.
כשאנחנו קוראות משהו, טבע האדם שהוא משליך את זה לעצמו. כשתראי משהי בוכה, ישר יעלו לך סיטואציות בהן את בכית. כשתשמעי שאחות של חברה כלה, תחשבי מיד על אחותך, שצריכה למצוא את זיווגה בקרוב.
אם נדבר קצת חסידות, נבין שזה מהנפש החיונית שלנו. היא כל הזמן חושבת על עצמה, אגואיסטית לגמרי
(זה היה סתם להרחבה, ברשותכן)
כשאנחנו קוראות פוסט משמח, ישר עולה לנו חיוך. ונגיד שאותו פוסט דיבר על חתונה מאוד משמחת, בפעם הבאה כשתהיי בחתונה התת מודע שלך יזכר בפוסט ההוא ותרצי להרגיש גם כזאת שמחה. אולי, אם זה הגיע למודע, אולי אפילו תתאמצי בשביל זה. נכון? צדקתי?
אצלי לפחות זה כך, ולעוד בנות שאני מכירה. זה קורה לנו בתת מודע, אנחנו לא מתאמצות להזכר בפוסט מסיום ולנהוג כמותו, זה פשוט שהפוסט נכנס, והשפיע עלינו. תת מודע, כבר אמרתי?
זה קורה בכל רגש. שמחה, רוגע, אושר, וגם עצב, ייאוש, וכאב.
כשאני אקרא פוסט כואב הוא יכנס לי. עמוק, עמוק, ולפעמים לא מורגש, אבל הוא נכנס. הוא שם, חי ובוער. ובפעם הבאה שיהיה לי משהו שמזכיר את הסיטואציה שעליה דובר בפוסט, אני אזכר בפוסט ההוא, אולי רק בתת מודע. אבל מה שיקרה זה כנראה שאני אכנס יותר להרגשת הייאוש שלי, או הנחיתות, או כעס. על מה שדיבר הפוסט. אם לא הייתי קוראת אותו, כנראה שהייתי נכנסת לזה פחות.
מה שקרה לי בעצם, זה שהתמקדתי. כי כשקראתי את אותו פוסט התמקדתי ברגש שהפוסט ביטא, ועכשיו כשקורה לי את אותה סיטואציה אני מתמקדת שוב ברגש שהפוסט ביטא, אני הרי מכירה אותו יותר מקרוב. זה יכול להיות הרבה פעמים לטוב, וזה יכול להיות הרבה פעמים לרע.
ולכן צריך להזהר.
ואיך נזהרים?
זה שאלה שחשבתי עליה הרבה זמן, והגעתי למסקנה שהיא -להיות מודעת ולקחת בפורפורציות-.
ואני אסביר.
קודם כל, אני צריכה להיות מודעת שמה שאני קוראת משפיע עליי. לטוב ולרע. נכנס לי לתת מודע.
אחרי שאני מודעת, כשאני אקרא פוסט אני אדע לאן הוא יכול להוביל אותי. להגברת רגשות טובים, או חלילה להגברת רגשות לא טובים. אחרי שאני יודעת אם הפוסט הזה לדוגמא יגביר אצלי את הרגשות הטובים, אני אסכים לעצמי להכנס אליו יותר חזק, יותר להרגיש. כי אני רוצה להגביר אותם
ואם ארגיש הפוך, שהפוסט יגביר בי את הרגשות הלא טובים, נגיד נחיתות, אני אגיד לו, ואפשר ממש במילים: "שלום אדון נחיתות. כמה לא כיף להפגש! דבר ראשון אני רוצה שתדע שאני לא מפחדת ממך, אתה לא תשתק אותי:) אני יודעת שאתה עכשיו מתבטא בפוסט, לכן אני לוקחת אותך בפורפורציות". אני יכולה להזדהות עם כותבת הפוסט, להביע את השתתפותי הכנה ברגשות שלה. אבל אני יודעת עכשיו שאדון נחיתות קרוב אליי מהרגיל, לכן אני לוקחת את הפוסט הזה בפורפורציות. כי אני לא רוצה להרגיש נחיתות חזק מדי. אני לא אכנס חזק לפוסט, כי אני רוצה לשמור על עצמי.
וכשאני אהיה בסיטואציה דומה, אני אדע שאדון נחיתות קרוב אליי ממש ואפילו יש לו פתח שהוא יכול להכנס בו, אז אני אשמור על עצמי.
החוכמה פה, היא להיות מודעת, ולקחת בפורפורציות.
לפעמים, כשאנחנו קוראות פוסט, עולה לנו רגש הזדהות חזק, או אהבה חזקה לכותבת הפוסט. לפעמים אפילו אנחנו מרגישות, שיש לנו קשר עם אותה בת, קשר לא במובן הפיזי, ויש ביננו יחסי חברות בלתי רשמיים.
אני אשים לב יותר לתגובה שהיא כותבת לי, וכשהיא תעלה פוסט אני אתרגש, כי לפעמים אפילו התכתבנו באתר, ואיך נומר במילה ממש מוקצנת? התאהבנו. אני מרגישה שהיא יכולה להיות החברה הכי טובה שלי, והרבה פעמים זה הדדי.
אני רוצה שניה לקחת אתכן לקום אחר, להגדרה של המילה 'קבוצה'.
~שני אנשים או יותר הפועלים ביחסי גומלין למען מטרה משותפות, ומרגישים שייכות ותלות ביניהם~. (כדי להרגיע, התלות שמדוברת פה היא טובה, יותר בכיוון של הדדיות. לא כל תלות היא רעה בהכרח
)
ישנם כמה סוגי קבוצות, אני אתייחס ל'קבוצה ראשונית'.
הקבוצה הראשונית היא הקבוצה הכי קרובה לאדם, ואציין כאן מספר מאפיינים שלה.
-בקבוצה ראשונית קיימים קשרים הדוקים, ישירים וקרובים, הקשרים כרוכים במפגש פנים אל פנים.
-קבוצה ראשונית מתקיימת לאורך זמן ממושך.
-בקבוצה ראשונית נוצרת תלות ולכן קשה לוותר עליה.
(את ההגדרות שפה לא המצאתי, לקחתי מספר פסיכולוגיה 'פסיכולוגיה התפתחותית' חלק א' למי שממש מסקרן.)
חברה קרובה נחשבת לקבוצה ראשונית. קבוצה היא לא בהכרח הרבה אנשים.
חברה קרובה יכולה להיות רק אם יש מפגש פנים אל פנים, כמו שכתוב למעלה. חברות טובות לא יכולות להתקיים באופן וירטואלי.
יש הרבה שעכשיו כנראה לא יסכימו איתי, כי יש להן חברות טובות ואפילו הכי והן מתקשרות בטלפון. הן גרות אחת מהשניה. כמה שאלות למחשבה עבור אותן בנות ואמשיך.
-על מה מתבסס הקשר שלכן? באופן וירטואלי קשה לקיים קשרים ארוכי טווח (
)
-כמה זמן אתן חברות? חושבות שעוד שנתיים הקשר ימשך כך?
-עד כמה קל לכן להפתח אחת לשניה כשאתן כן נפגשות? אם קשה, למה זה ככה?
ממשיכה.
כדי שלא יווצר מצב כזה, שתהיה לי חברה טובה באופן וירטואלי, שזו חברות שמועדת להתפרק כי אין לה בסיס, קודם כל אצור לעצמי חברות אמיתית, עם חברה טובה שקיים בה המאפיינים. כדי שזה באמת יהיה קשר נכון ובריא. בת שאני נפגשת איתה הרבה, ויש ביננו הדדיות. אחרי שיש לי חברה כזאת, קודם כל נרגע לי משהו בנפש. אני לא אחפש כל הזמן חברה טובה.
לא בעיה להכיר בנות דרך האתר, הרבה בנות נהיות לאט לאט לא אנונימיות, וקל למצוא אחת את השניה.
אם יש לי משהי שנקשרתי אליה באתר, אני רוצה להכיר אותה, יש כמה דברים שאני צריכה לדעת:
-יש סיכוי שבאמיתי יש לה אופי אחר לגמרי, ולא כמו שדימיינתי.
-היא לא נראת כמו שאני מדמיינת, אולי יש לה משקפיים ועיניים דבש, ואני בכלל דמיינתי שיש לה עיניים ירוקות ומבנה גוף אחר לגמרי.
-היא כנראה לא בבית הספר שלי.
-הרוב המוחלט של הסיכויים שהיא לא יכולה, -מבחינה טכנית-, להיות חברה טובה שלי.
ואפילו אם נתחיל את החברות ואני ארגיש שזה זה, אם זה בדרך וירטואלית זה מועד להתפרקות.
-היא לא בגיל שאני חושבת שהיא. (אלא אם כן היא כתבה את הגיל באתר.)
אני לא אומרת שהיא לא יכולה להיות חברה. היא יכולה להיות חברה, אבל לא החברה הכי טובה. זה לא הגיוני מבחינה טכנית שאנחנו נהיות חברות מאוד טובות.
ואם בכל זאת יש לך חברה מאוד טובה בדרך וירטואלית. כמה טיפים חשובים, ממליצה ליישם:)
-תמעיטו בהתכתבויות. עדיף שתדברו בטלפון.
-תדעו שאתן לא מכירות באמת אחת את השניה, כי עיקר ההכרות היא פנים אל פנים. לפי מחקרים, התוכן שבני האדם מדברים הוא רק 7% בהעברת המידע. תנועות ידיים, מבטים וכו'- אין לכן, ולכן אתן לא מכירות באמת באמת אחת את השניה.
-אל תתכתבו לתוך הלילות, במיוחד אם אתן במיטה. אם אתן כן מתכתבות בלילה- עדיף ממש שלא תהיו במיטה.
ותשימו לב לשעון. אנחנו בגיל ההתבגרות, שעות השינה נורא חשובות לגיל שלנו. תעשו לכן גבול עד מתי אתן מתכתבות, אני הייתי ממליצה עד 11 בלילה בגג. מילה לא אחרי.
-אל תכתבו ביטויים ומעשים שלא הייתן אומרות במציאות- לדוגמא, 'את מאירה כמו נצנצים בצבע ורוד, את כמו פרח באדמה היבשה שלי'- בטוחה שהיית אומרת את זה במציאות? אם לא, אל תכתבי את זה.
זה בעצם לקחת את האתר בפורפורציות. לדעת שהבנות אמיתיות אבל אני לא יכולה ליצור איתן קשרים הדוקים כי אין להן אפשרות -ברוב המוחלט של המקרים- להיות חברות טובות שלי.
האתר לא יכול להוות לי תחליף לחברות. כדי שיהיו לי חיים נורמלים, אני חייבת שיהיו לי חברות שאני נפגשת איתן הרבה, והן החברות הטובות שלי. אסור לי להזניח את אותן חברות, אסור לי לוותר על חברות אמיתית, פנים אל פנים.
אני חייבת להשקיע יותר בחברויות של פנים אל פנים מאשר חברויות וירטואליאות, כי החברויות האלו הן אלו שמחזיקות מעמד. חברות וירטואלית לא.
אני יכולה להשקיע בחברות וירטואלית, אבל להשקיע יותר בחברויות אמיתיות.
לטובתכן, שותפות יקרות שלי. קחו את האתר בפורפורציות.
כי רוב אם לא כל נכתב על הנסיון האישי שלי, ושל עוד בנות שאני מכירה.
'איזהו חכם הלומד מניסיונם של אחרים'.
בהצלחה ענקית ענקית לכולנו
מקווה שהועלתי.
18 תגובות
וואוו.
את נשמעת ילדה ממש חכמה (סוג של חכמת חיים כזאת, לא יודעת להסביר).
ואת מביעה את דעתך בצורה כל כך יפה, נהניתי לקרוא:)
ו…כשחושבים על זה, את גם צודקת.
תודה על הפוסט החשוב הזה!
גמני חושבת ככה
גמאני.
יוו, החמאת לי ממש שהסמקתי מאוד (דמייני אימוגי מובך)
תודה לך!
ופינקי וחייקי, אתן מתוקות שתיכן☺️
הממ הממ הממ
בהתחלה, כשכתבת את הדוגמא על הנחיתות, ועל הרגשות שנוצרים אחרי קריאה ובמהלך הארועים שקורים לנו בחיים, דיי הסכמתי איתך.
אבל ממש לא הסכמתי עם ההמשך…
סורי..
ותודה שהשקעת וכתבת פוסט על זה
לקחתי בחשבון שיהיו בנות שלא יסכימו איתי עם הנושא הזה, יכולה להגיד אפילו בעצמי שלא הייתי מסכימה עם הפוסט לפני חצי שנה.
כתבתי שזה מנסיון שלי… מקווה שהקשר שלך הוא בריא וטוב, ואם הוא כזה אז גם שהוא יימשך?
תודה על התגובה שלך!
נעלי אדידס, מתוקה שאת!
צודקת בכל מילה,
ברכותיי על הבלוג:)
/
מתוקה את בעצמך, חייקי! בונבונה שכמוך.
זה לא בלוג, רק בעיצוב של בלוג?
תודה?
הועלת כאן מאוד לאנושות, תודה על ההשקעה שבכתיבת הפוסט.
ב"ה ב"ה ב"ה. זה בדיוק הייתה המטרה.
בשמחה!
ותודה על התגובה:)
צודקת לגמרי, אהבתי מאוד! גם את הכתיבה וגם את התוכן.
ואגב, החלק הראשון של הפוסט- כתבה עליו אבן דרך 3 פוסטים ממש יפים ונכונים. אתן שתיכן ממש צודקות, וכדאי להיות במודעות. בעצם, *חייבים* להיות..
תודה!
תודה שאת מזכירה לי אותם, אבן דרך תעיד כמה הסכמתי עם הפוסטים שלה. (את פה, אבן??)
בדיוק… לכן העלתי את הפוסט, כי הבנתי כמה זה חשוב.
ותודה, לבנה!
אני פה, נעליים?
ובדיוק רציתי להגיב לך, וסליחה על האיחור:
פוסט חשוב וחכם. צודקת לגמרי, אני מסכימה עם הדעה שלך כמו שהבעת אותה פה. יש כמה דברים שלא ממש הסכמתי איתם, אבל לא אפרט כרגע(בין השאר מחוסר זמן במחשב, כצפוי;)).
אבל לייק עליו.
[תוהה אם להגיד שקצת כאב לי לקרוא אותו..(לא בגללך)]
אעאע, עזבו אותי, מותשת אחרי יום ארוך. אחזור אולי להגיב נורמלי מאוחר יותר. נא התעלמו מקשקושיי הלא-מנוסחים כראוי.
ממ, תודה!
מעניין אותי עם מה לא הסכמת, הפוסט הזה נכתב ממסקנות שלי. אפשר לסתור אותם:)
אז תפרטי כרגע?;) באמת אני רוצה שתפרטי לי, מעניין אותי מאוד.
[אבן… זאת לא הייתה הכוונה… סליחה. את יודעת להגיד למה כאב לך?..]
אני מחכה, אבן:) בא נראה אותך חוזרת;)
אבל רגע, חובה להתנסח כראוי?
את צודקת לגמרי!
מסכימה איתך, שחברה וירטואלית לעולם לא תוכל להחליף חברה אמיתית.
והצלחת להעביר את המסר הזה בצורה הכי מודיקת ונכונה שיש!
אבל – יש לי הסתייגות קטנה…
אני חושבת שגם חברה וירטואלית במקרים מסוימים יכולה לתרום הרבה, אם יודעים לשים את הגבול הנכון.
אפילו שברור שא"א להמשיך חברות כזאת לאורך זמן, אבל לפעמים החברות הזאת יכולה לתרום מאד לעכשיו, לתקופה שאת נמצאת בה כרגע ולשלב זה בחייך.
(בכל הנ"ל אני מתייחסת כמובן לחברות על גבי האתר, במקום מפוקח, ולא בצ'אט פרטי בוואטסאפ וכו' ששם זה יכול להיות כל מיני סוגים של אנשים… ל"ע).
בכל מקרה תודה לך על הפוסט הכל כך חשוב הזה!!!!
את נשמעת בת עם מלא חוכמת חיים. תודה:)
ב"ה! תודה רבה:)
בטח. גם אני אפילו חושבת ככה. ושימי לב למה שכתבתי:
"אני לא אומרת שהיא לא יכולה להיות חברה. היא יכולה להיות חברה, אבל לא החברה הכי טובה. זה לא הגיוני מבחינה טכנית שאנחנו נהיות חברות מאוד טובות."
"אני יכולה להשקיע בחברות וירטואלית, אבל להשקיע יותר בחברויות אמיתיות."
אפשר שתהיה לי חברה וירטואלית, רק לדעת שהיא לא יכולה להיות חברה טובה שלי, אלא סתם חברה (וזה לא סותר שהיא יכולה לתרום לי המון, כן?), ובדיוק כמו שכתבת, לדעת לשים את הגבולות הנכונים. כשזה מתחיל להתערר זה יכול להגיע למקומות לא טובים…
תודה!
~~~
אבאלה.
נעליים, את כותבת טוב ממש. וחמודה שחשבת עלינו:)
הגגעאימוצןטחלנמגעדדכדעצוךווככהבגיטלןצענעג
(אני לא אספר לך מה הפוסט הזה עשה לי)
מהממת אחת
מסכימה איתך