למה לא ללכת עם כתוביות?

למה באמת כ"כ חשוב להקפיד לא ללכת עם חולצות עם כתוביות?
רחובי? אני צריכה תשובה מנותחת היטב.

שלום לך יקרה,

תודה על השאלה! בטוחה שהנושא הזה מעניין עוד בנות

לכל כיתוב מקום משלו
אדם אחד התקשר לעיתון וביקש לפרסם מודעת ניחומים לחבר טוב שלו, שאיבד את אביו. המזכירה רשמה את ניסוח ההודעה, ואמרה לאיש: נשאר לך עוד שורה אחת במודעה. מה תרצה לכתוב?
חשב האיש: 'בדיוק כעת אני מחפש למכור את הרכב שלי', ואמר למזכירה: תוסיפי בשורה הפנויה: "סובארו למכירה" ואת מספר הטלפון שלי.
שאלת מה הבעיה בכיתוביות על החולצה. כמו יהודי, אשיב בשאלה: מה הבעיה ב"סובארו למכירה"?
והתשובה: הבעיה היא לא בסובארו, אלא במיקום. כל כיתוב צריך להופיע במקום המתאים לו.

חולצה- רשות היחיד או רשות הרבים?
חזרנו לשאלה שלך: מה הבעיה במיקום הכיתוב על החולצה?
אז, אכן, לפי ההלכה היבשה, כל עוד הכיתוב לא חריג ולא מעורר תשומת לב, אין איסור.
אולם, העובדה ששאלת מלמדת שאת מבקשת ונכונה להעמיק, אז בבקשה:
יש הבדל בין רשות היחיד לרשות הרבים. רשות הרבים הוא מקום ששייך לכולם, ובו מתאים לשים שלטים ומודעות לציבור הרחב.
אדם, ובמיוחד אשה, היא רשות היחיד. אשה בטבעה, זקוקה לפרטיות ולהגנה (אם כי, התרבות היום מנסה לטשטש את הצורך הזה). כיתוב עם נוכחות על החולצה הוא כמו הליכה ברחוב עם שלט בולט – הזמנה להתבוננות. כל עובר ושב מעיף מבט נוסף ומתעכב עוד כמה שניות על השלט כדי לקרוא את המסר. האם תרצי להפוך להיות 'לוח מודעות' או אולי 'שלט פרסומת' למותג כזה או אחר או לאמירה כלשהיא?
ברור שבת שלובשת חולצות כאלו לא חושבת ולא מודעת למשמעות הזו, ולא מחפשת להיכנס לכזו משבצת. אבל בפועל, ה"סובארו למכירה" לא משתלב עם המודעה בעיתון. כיתוב כזה או אחר, לא מסתדר עם המקום הפרטי והיוקרתי של בת-אשה בישראל.
מה את אומרת?
או שהחולצות כבר יגידו…

איתך בדרך, רחלי

racheli@shutafotbaderech.co.il