היי זאת אני
נעים להכיר
או שבעצם לא כל כך…
היי, יש לי חרדה חברתית
אבל ברמה קלה
מה זה אומר?
אני ביישנית אפשר לקרוא לזה
אבל רק בסביבת אנשים שאין לי אליהם קרבה משפחתית
אפשר לקרוא לזה גם בסביבת החברות הכי קרובות שלי
אני פשוט עם חרדה להתקרב לחברה
אם אני אראה אדם שאני מכירה
אפילו מכירה טוב מאוד
ויכול להיות גם מישהי שלא פגשתי נצח, ואני מתגעגעת אליה
אבל אם אני אראה אותה פתאום, כשהיא מדברת עם מישהו, או עושה משהו אחר
אני אתנהג כאילו לא ראיתי אותה
זה מעצבן וכואב הרבה פעמים
כי זה לא כיף לי בכלל
אני רואה אדם שממש בא לי להגיד שלום ולשמוע מה קורה איתו, אבל משהו בתוכי יפריע לי לעשות את זה
זה קיים גם בעוד הרבה סיטואציות אחרות
לראות אנשים שבא לי להכיר
לפגוש אנשים חדשים
הכל קשה לי
כל כך קשה לי
זה לא שאני לא רוצה
זה לא שאני סנובית שלא מדברת עם אנשים שאני מכירה ולא בא לי לדבר איתם
אז מה רציתי להגיד בפוסט הזה בעצם?
אל תשפטו אנשים.
אני יודעת שבטוח יש מלא אנשים שחושבים שאני סנובית
שאני חיה בסרט
וזה לא נכון
וזה כואב לי שחושבים עלי ככה
אם אתם רואים מישהי שלא מתייחסת אליכם
זה לא בגלל שהיא סנובית
כאילו יכול להיות שזה המקרה
אבל יכולים להיות הרבה מקרים אחרים
אתם צריכים להכיר אנשים טוב כדי לשפוט אותם
וזה המסר שלי
וגם רציתי לפרוק
כי זה לא כיף לי
ראיתי בנות שאני ממש ממש מתגעגעת אליהן ולא ראיתי אותן מלא זמן, אבל הן היו עם חברות שלהן
ולא רציתי פתאום לבוא אליהן ולחבק ולהגיד כמה אני מתגעגעת
כי כאמור
יש לי חרדה חברתית.
למרות שזה לא מאובחן
ולא כלום
אני יכולה לאבחן את עצמי לפי ההתנהגות שלי
כואב לי עכשיו מבפנים
וכל מה שאני רוצה זה לחזור לעבר
ולהפסיק לחרוד ולפחד.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
לב
מבינה אותך.
מזדהה עם כל מילה.
הלוואי רק שלא נוותר מראש, שה' יתן לנו כח לנסות בכל זאת, למרות שאנחנו יודעות שזה מפחיד אותנו והלב שלנו ידפוק (ואולי עוד דברים) ושאולי יחשבו עלינו דברים/ נפריע ואולי בכלל הן כבר שכחו ממנו.
מכירה את זה מקרוב מידי… אני גם ככה כל כך רוצה שזה ישתנה וזה פשוט לא קורה, זה סיוט שרק מי שעבר מבין…
אני מתפללת על עצמי שהקב"ה יעזור לי לפרוץ את החסם הרגשי הזה בקרוב…(ממליצה לך גם, רק בשביל ההרגשה של לפרוק למישהו… לפעמים כל כך בא לי פשוט לספר את זה למישהו הכי פתוח שיש ואני לא אומרת מילה אפילו לא לאמא שלי…) וואי ואת כל כך צודקת… בנות שלא מכירות אותי מספיק מדברות איתי כאילו אני איזה פרינססה ואני בלב אומרת לעצמי דיייי רוצה להיות ילדה רגילה ומתי מתי זה יגמר כבר?
משתדלת לעבוד על זה וכל פעם תנסי אפילו בקצת לעשות משהו שקשה לך אבל זה יהיה שווה את זה… אני מתחילה לראות קצת קצת שינוי ואני יודעת שזה מייאש מאוד אבל מקווה להצליח אי פעם להסתכל אחורה ולהגיד וואו היה שווה ואולי תנסי לבדוק אם אפשר לטפל בזה ע"י טיפול רגשי או משהו… אני מתכננת לעשות את זה מתישהו רק מעדיפה לעשות את זה בלי לערב את ההורים שלי וכרגע אני בת17 אז פחות מעשי…
היה כיף לפרוק…
בהצלחה מאמי;)
פשוט לבכות.
רק מציעה, ותחשבי על זה. טוב?
אולי תלכי לטיפול? זה ממש יכול לעזור לך ולכוון אותך..
דברי על זה עם אמא / מישהו אחר שאת סומכת עליו ופתוחה אתו.
בהצלחה חמודה
מממ זכור לי שכתבתי תגובה אולי חלמתי על זה?
זה לא כיף, חרדה חברתית.
וכמה חשוב ההכרה בה:
קודם כל עצמנו, לקבל את זה, להבין אותנו,
וגם אחרים, שיקבלו, שיבינו.
שלא יגידו, למשל-
'את רצינית? למה את מפחדת להתקשר לסבתא?'
'נו באמת, כולה לשאול שניה את המורה משהו'
ועוד כלמיני..
הלוואי יהיה לך פחות מפחיד.
בהצלחה…
איזה מעצבןן
ועם החברות שאת מתגעגעת-
אמאלה הלב נשרףף ❤️🔥
בהצלחה בחיים אהובה😘
רק תזכרי שהחיים ימשיכו והכל יהיה טוב😊
אני קוראת את הפוסט שלך וכואב לי ממשש
ווואו כמה שאני מזדהה איתךך
זה פשוט אני. ככה אני מרגישה ועושה. אף פעם לא חשבתי שזה חרדה חברתית… אבל שאת כותבת אתזה ככה, אני פתאום מתחילה להבין שאולי גם אני כזאת. זה קשה. ואוווו