במרדף אחר השמש
אַהֲבַת חַיִּים שֶׁבִּי-
נִצְּחָה בְּחֹמֶר.
וְנִצְחִיּוּת שֶׁבִּי-
מְלַקֶּטֶת חֲמַקְמַקּוּת הָרוּחַ.
–
אני לא גיבורה,
אפילו לא שורדת.
מתוך בומבסטיות פיוטית,
אוספת חיים שגרתית.
אין בי כוחות-
ואמונה מנצחת.
נסיונות בשקים,
עם סופים מספרים.
אני אוהבת לישון,
וגם ארטיק מלון.
להיות אגונצטרית,
ולדבר פילוסופית.
אני פשוטה ונורמלית,
ולא גדלתי בקרח.
אני סתם רנדומלית,
בלי סיפור מנצח.
ואני לא מתעלה-
על הררי חומר.
אני נהיית מעולה-
בעזרת החומר.
–
פעם חשבתי שאני צריכה להיות גיבורה, כזו נו.. אתן מכירות, ההיא עם האמונה שניצחה. להביט אל על ולהתפעם מטוב ה', להסתכל על השמש ולהודות ברגשה על הנס הגדול שנעשה עימי. רק שכמה מבאס לא היה נס.
ואני.. אני לא הייתי כזו. אני נשארתי אני.
ואני כעסה, חששה, שמחה, התעייפה, וכשהבטתי אל השמש פשוט הסתנוורתי, ולא מאושר.
עד שהבנתי שהניצחונות היפים והגדולים המאבקים הפוטוגנים שייכים לאנשים אחרים..
וכשאגיע למעלה ישאלו אותי הגיגית, למה לא היית הגיגית? למה לא מיצית את היכולות שלך? למה לא עשית כל מה ש*את* יכולה לעשות? ואז.. ובכן מה אז אני אגיד?
והעיקר שיהיו אורות בכלים, וכלים עם אורות?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
החיים היומיומיים הינם הניצחונות
הקטנים – גדולים שלנו!
מהממת שאת! תובנה חשובה במיוחד…
לגמרי?
תודה אביבית!
ואווו.
מהמםם!
תובנה מהממת לחיים וזה נכון וגם עבודה; לנצל את עצמינו במקסימום.
ואהבתי את השיר ממש ובמיוחד את הפסקאות האחרונות שלו❤
כמה פשוטה – ככה מיוחדת??
מצטרפת
כיף לקרוא פודינג
תודה!
רנדולמית שאת
אה?
איזה שיררררררר
אהבתי ממש.
טנקס ג'ינג'ית!
מה באמת אני אענה?
שאלת השאלות..
אהבתי. ממש.
??❣️✨
תודה! ?
ווואו איך אהבתי את השיר בפרט ואת הפוסט בכלל!!
כמה שזה נכון ויפה ואם הגעת למסקנה הזאת וכמה שיותר מוקדם את כבר בחצי דרך וכל הכבוד לך!!
תודה ליבי!
הלוואי שנהיה במקום הזה..