אין 'קליק'… /3

46
Chani-orechet

לימוד משותף לכבוד י"א ניסן

לפרק הקודם

צפרא טבא לכן אהובותיי.

והיום המשל השלישי, שלקוח מהביאור של אות ה' במאמר.

הקדמה קטנטונת: היום נדבר על הקליפות. לא של תפוזים ולא של מלפפונים.

'קליפות' הן הכינוי הידוע בקבלה ובחסידות, לכוחות השליליים שה' ברא בעולם. אלו שרוצים למנוע מאיתנו את החיבור הטהור לה'. ולמה נקרא שמם קליפות? כי כמו הקליפה של הפרי – הם עסוקים בלהסתיר את התוכן האמיתי והקדוש מעינינו. הם הופכים את החיים שלנו בעולם לאתגר ולבחירה.

ה' ברא אותם מסיבות שונות שלא ניכנס היום לעומקן, אבל הוא לא אוהב אותם. ואיך מטפלים במישהו שלא אוהבים?

כלאחר יד. ברישול. מגישים לו שאריות בלית ברירה.

ומאיפה מגיעות השאריות של החיות לקליפות? משאריות החיות של הקדושה. ואיך זה נראה בפועל? ומה זה קשור לתוכן המאמר?

הבה נראה:

משל שלישי: מה עדיף, אדם עם גוף שבור או בהמה עם גוף שלם?

אחר הצהריים במרכז הטראומה "שבורי עצמות" היה סוער במיוחד.

חמישה מטופלים התכנסו אחרי ארוחת הצהריים לשיחת נפש ותמיכה קבוצתית.

"התכנסו" נשמע פשוט, אבל זה לא היה פשוט בכלל. כי רוני ריסק את רגלו בתאונת אופנוע והוא מגובס מכף רגל ועד מותן, והוא מדדה בקושי רב על רגלו הבריאה באמצעות קביים.

דוד לעומתו נקע את כתפו, וקשה לו למצוא תנוחה משיבת נפש, על אף הקיבוע המרשים הקושר את ידו מצוואר ועד כף היד.

לאבי 2 צלעות שבורות, לאחר שרוכב אופניים חסר עכבות התנגש בו חזיתית. וזו נחשבת פציעה 'קלה' ביחס לסוג התאונה. קלה אך כואבת.

עמרם ויפתח סובלים האחד משבר בעצם האף והשני מסדק בגולגולת. יפתח מעדיף לומר שהוא פשוט "פתח את הראש".

כולם חבושים, כולם כאובים, כולם נוטלים משככי כאבים ומתקשים להתרכז בפעילויות שגרתיות.

הסערה פרצה בעקבות שאלתו ה'תמימה' של ייששכר העובד הסוציאלי, שהנחה את הקבוצה: "כל אחד בתורו יאמר מה הוא היה מעדיף להיות עכשיו, חוץ מאשר להיות בריא… כי בעזרת ה' כולכם תבריאו אבל זה עניין שייקח זמן".

ואז נפרץ עולם הדימויים והוויכוחים עלו עד לב השמים. הקולות היו שבורים וכאובים אך הדימויים קשים ובוטים.

זה התחיל עם רוני שאמר שהוא היה מעדיף להיות כרגע מסוק באוויר, לעבור בקלות ממקום למקום. עמרם ביקש לחשוב, וניסה ללא הצלחה להיזכר בבעל חיים שאין לו אף, כדימוי. איך אמר? "אם לא היה לי אף, הוא לא היה נשבר, וזהו".

יפתח 'נכנס בו' מיד ואמר לו "אולי אני אחפש בעל חיים שאין לו ראש? כי אם לא היה לי ראש הוא לא היה נשבר…? תהיה לי בריא גם כן אתה".

ועמרם ענה מיד "אמן".

אבל אבי היה זה שהימם את כולם. הוא רצה להיות פרה.

"פרה?" ייששכר קימט גבות

-"כן פרה. לאכול באחו בשלווה, בבריאות שופעת, בלי רגשות מיותרים…"

-"טיפש אחד!" דוד לא התאפק "איך תביא את עצמך לידי ביטוי בתור פרה?"

-"אפשר לחשוב איך אתה מביא את עצמך כרגע לידי ביטוי כבנאדם עם כתף עקומה" אבי לא אוהב להישאר חייב

-"בתור פרה לא היית יודע לענות את המשפט הזה עכשיו" התגלגל רוני מצחוק

-"בואו נסכם שאף אחד מהדימויים לא אידיאלי" ניסה ייששכר לפשר

-"בואו נלך לישון…" נאנח רוני. וכולם צחקו והסתכלו על רגלו המגובסת.

-"לך… נראה אותך"

הנמשל: החיות שמקבלות ה'קליפות' לא מתחברת אליהן היטב

אמרנו שהקליפות מקבלות חיות משאריות החיות של הקדושה.

אבל לחיות הזו אין 'קליק' עם הקליפות. וכך יוצא שהחיות לא 'מתיישבת' בקליפות עד הסוף.

זה בערך כמו שנשמה מחייה גוף שבור. כשהאיברים שבורים החיבור בין הנשמה לגוף לא חלק לגמרי. הכאב של הגוף מאפיל על היכולות של הנשמה, והאדם מרגיש שנשמתו "כלואה" בתוך גוף שלא מאפשר לה להביא את עצמה לידי ביטוי באופן מושלם.

כך הרגישו המטופלים במחלקת הטראומה. שהשברים שלהם מונעים מהם לתפקד.

גם הדימוי שבחר אבי, של נשמה שנכנסת בגוף של פרה, מבטא את אותו רעיון אבל בדרך אחרת. כי נשמה של אדם בתוך גוף של בהמה גם כן מרגישה שהיא ב"כלא" בלי יכולת לבטא בכלל את מעלותיה.

כך מרגישות שאריות החיות של הקדושה כשהן נאלצות להחיות את הקליפות. כמו נשמה שכלואה בגוף הלא נכון. אין 'קליק' טוב ביניהם.

 

ומה זה קשור לבחירה של עם ישראל בקדוש ברוך הוא?

עם ישראל יודעים, שלקבל שפע מכוכבים ומזלות זה אומר לקבל שפע מהטומאה, מהקליפות. שכפי שהבנו, מקבלות חיות באופן לקוי.

ולכן הם מעדיפים לקבל שפע מאת הבורא יתברך ישירות, שפע טהור מושלם ואמיתי. וגם כאשר נדמה שמקורות של טומאה יכולים לספק שפע הרבה יותר גדול מאשר מקורות של קדושה, הם לא מתבלבלים.

כי הפיקח (נבוניה) בוחר במלך משום האיכות והאמת שבו, ולא משום שהוא מעריך ריבוי של שפע חומרי וזמני.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
הללו-יה [פירוש הת-הילי-ם] /17
39
ושוב הותרו לפרסום, ושוב משפחות קרועות, ואנחנו בבית ישבות, זה כבר לא מזיז לנו,...
התחפושת החדשה שלי
icon_66
-"אני יצור רע מעללים" טפח על בטנו -"נכון" פיהקתי, "ת...
הללו-יה [פירוש הת-הילי-ם] /16
icon_66
היום בבוקר קמתי, נטלתי ידים, התארגנתי, יצאתי מהבית, התפללתי, הגעתי ללימודים, ...
המזכיר של המשיח
icon_68
הוא ישב מול המסך והיכה עם העכבר על הדסק. לא מצאה חן בעיניו עריכת התמונה של הש...
תווי מכחול /8 - סיום!
86
פרק ח': היא תכננה ציור יפיפה. אבל היא ידעה. ידעה שלא תצליח לצייר אותו. עד לפנ...
הללו-יה [פירוש הת-הילי-ם] /15
16
כ"כ הרבה חיפשתי עליו, כ"כ חשפתי עליו, כ"כ הרבה דרשתי עליו, כ&q...
תווי מכחול /7
newEmotionIcon_03_44
פרק ז': הקנבס שעל כן הציור בחדר מתמלא בצבעים. רק בצבעים. לא בתווים. לא במנגינ...
תווי מכחול /6
23
פרק ו': "אמא, אני רעבה", אופיר רצה מן החדר בדילוגים קבועים. "מ...
פוסטים חדשים
פורסם לראשונה: י״ח בכסלו תשפ״א גוט יום טוב בואו נפתח בצורה דרמטית את הפוסט. י...

הילי

י"ט כסליו הוא שלי
פורסם לראשונה: כ״ט בכסלו תשע״ט אמנם גיליתי עם הזמן, ככל שאני עמוק בתוך החסידו...

גיתית

מה שחשוב יותר
מה שאת חושבת – מאוד חשוב. מה שאת אומרת – חשוב יותר.

שירבוטית

מה שהחסידות עשתה לי
פורסם לראשונה: י״ט בכסלו תשפ״ב גפרורים ורוח זה בכלל התחיל מקבוצת הנגאוט של בנ...

לונדון

פשוט לשתוק
גלים שוחים ת'עצמם ביחד. ואם שקט אז שקט. ואם סערה אז כולם זזים. שותקים טירוף ש...

מאטי

7.10-מילה של ילדים/3/מיטה שעוד חמה
מישהו ממכם אולי ראה במקרה את איתמר אח'שלי? אני קצת ומפחד ונראה לי שהוא נאבד&#...

סתיו

שילוב הפכים
פורסם לראשונה: י״ח בכסלו תשפ״ב י"ט כסליו. אדמוה"ז יצא ממאסר. מה עני...

חב"דניקית שליחה

חוגגת י"ט כסלו /2
פוסט נוסטלגיה – פורסם לראשונה בי"ט כסלו תש"פ 10 דברים שהחסידו...

איטי

6 תגובות

  1. אבל לכוחות הטומאה כן יש כוח, אם אני לא טועה.
    ז"א, נשמה יכולה להרגיש שהיא 'מסופקת' בגלל כוחות הטומאה שממלאים אותה, לא?

    1. נכון, לכוחות הטומאה יש כח. זו לא הצגה. אבל הם מקבלים את הכח מהקדושה, כי אין להם כח מצד עצמם כלל.
      זאת אומרת שהדרך שלנו להתמודד מול היפך הקדושה זה לזכור שאין בה מצד עצמה כלום, וזו הנוסחה לבטל אותה ולנצח אותה.
      זאת אומרת שנשמה יכולה לטעות ולמצוא סיפוק מדומה מכוחות הטומאה, והם ישתדלו מאוד לספק אותה ובשפע. אבל מכיוון ששום דבר שם לא אמיתי, הריקנות שבזה תישאב את הנשמה והיא לא תמצא שם סיפוק מלא לאורך זמן. וממילא תגלה בסוף שהקדושה היא זו שממלאת אותה, על אף שאין לה צלופנים מבריקים ומושכים.

      1. תודה גדולה על הנגשת הדבר האדיר הזה אלינו.

        איך זה קורה שהטומאה מקבלת כוח מהקדושה? (הא גלות?)
        בעצם, הסיפוק שנגרם מכוחות הטומאה הוא מספק את הנשמה אבל לא מספיק ולא לאורך זמן, ובאיזה שהוא שלב היא תמצא את עצמה ריקנית?
        אז איך זה קורה שיותר מרוב העולם חי כל כך הרבה זמן חיים בלי להבין שמשהו ריק בתוכם?

        תמיד ידעתי שאני מוכשרת בלבלבל לאנשים במוח.

        1. התהליך עצמו מתואר בדיוק בפרק של היום. שלקוח מאות ז':
          https://shutafotbaderech.co.il/blogim/%d7%97%d7%92%d7%99%d7%92%d7%94-%d7%91%d7%97%d7%a6%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-5/

          לא בטוחה שאני יודעת לענות באופן הכי טוב, אבל בתקופה שלנו השילוב של עולם הזה וההסתר שבו, יחד עם החושך שלפני הגאולה, וכמות הפיתויים שיש בתקופה הזו – יכולה ליצור מצב של חיים שלמים בלי להרגיש את הריקנות ח"ו.

          בנוסף, גם מי שמרגיש ריק בתוכו, והרבה אנשים כן מרגישים את הריק, יכול בטעות למצוא לריק הזה הסברים אחרים (כמו מחלות נפש או סיבות גשמיות אחרות). וממילא יהיה עסוק בלנסות לפתור את הבעיה במקומות הלא נכונים. על זה הרבי אמר תמיד "תינוק שנשבה". כל מי שאין לו גישה לתשובות הנכונות, לא יודע היכן לחפש אותן. ומי שמצא – מאושר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *