ערבוב חושים

תארי לך שכשהיית רואה צבע מסויים היה עולה לך טעם קבוע בפה. איך היית קוראת לזה?

ואיך היית מרגישה אם כולם סביבך לא היו מבינים על מה את מדברת?

טוב, אז יש אנשים כאלו בעולם. שיכולים להרגיש בו זמנית שני חושים (אולי יותר?)

ושתיים מתוכם הסכימו להתראיין ולשתף אותנו, לפי השאלות שהשארתן באתר.

תודה לכולכן!

*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il

את יכולה בבקשה להסביר מה התופעה הזו? מה זה אומר? איך זה עובד? במה זה מתבטא בחיי היומיום?
סינסתזיוש:): בעיקרון, מה שקורה הוא שהקורפוס קולאסום שלי (החלק שמחבר בין שתי האונות במוח) מחבר חזק מידי את האונות, ולכן כל המגעים ביניהם יותר חזקים מאנשים רגילים, שזה אומר שכל חוויה חושית שהיא אני ארגיש בכמה חושים ביחד.

לדוגמא: אני רואה צבעים מסוימים בטעמים מסוימים – כמו טעם של סוכרית יוניקורן במרקם של משחת שינים כשאני רואה את הסמל של תיבת המייל על שלחן העבודה. כל צבע מכיל שלוש ממדים – טעם, צבע ומרקם.  זה מתבטא בכל דבר כמעט – כשאני קוראת – אני קוראת את האותיות בצבעים, כשאני שומעת מוזיקה אני רואה אותה בצבעים (מין המחשה מסתורית כזו של רואים את הקולות:), כשמישהו לידי חווה מגע כלשהו ואני אראה אותו בזמן המגע – אני אחווה את אותו המגע בדיוק. אם נגדיר את זה, אני מעורבבת בהכל. או שבעצם, לא מעורבבת בכלל, פשוט הכל חד יותר:)

מעיין: סינסתזיה זה ערוב חושים, כלומר מצב שבו חוש אחד מפעיל חושים אחרים (בנאדם ששומע מוזיקה ועולה לו בפה טעם מסויים, מישהו שרואה מספרים בצבעים וכזה). אצל כל אדם שיש לו סינסתזיה זה יהיה ברמה שונה ועם חושים אחרים. אצלי למשל כשאני מריחה או טועמת משהו יעלה לי צבע, וכשאני אראה צבע יעלה לי טעם (לכל צבע יש טעם אחר, לכל ריח יש צבע אחר וכד')

מתי גילית את זה?
סינסתזיוש:): בצורה דיי מעניינת… פעם חשבתי שכולם ככה חווים את העולם, עד באחד הימים בכיתה א', חזרתי הביתה מביה"ס וסיפרתי לאבא שלי שלמדנו בכיתה מילה חדשה. אממה, אני לא זוכרת אותה, אבל היא משהו בין תכלת לסגול אפרפר כזה… אבא שלי ניסה לזרוק מילים בין סגול לתכלת (כחול ככה? בהיר? אינדיגו? אולטרה סגול?) ואף אחד מהם לא התאים למה שזכרתי, כשבכל אחד מהם אני מנסה להסביר לו שזה לא צבע אלא מילה…:) שם תפסנו שיש כאן ראיה לא שגרתית, והלכנו לבדוק את זה.

מעיין: לפני כמה שנים. יצא לי לשמוע על סינסתזיה בתור "תופעה ייחודית ומרתקת" ופתאום הבנתי שמה שהיה לי מובן מאליו לא קיים אצל אנשים אחרים.

זה תורשתי?
סינסתזיוש:): ככל הידוע לי לא, לא ממש בדקתי את זה… מעניין אם זה יעבור לילדים שלי.

מעיין: כן.

בת כמה את היום? איך את מרגישה עם זה, והאם היחס שלך לזה השתנה ככל שגדלת?
סינסתזיוש:): בת שש עשרה… מרגישה עם זה מצוין. לפעמים קצת אובר רגשות, אבל בכללי זה כיף.

מעיין: בת 20. זה לא משהו שאני חושבת עליו בד"כ… אני לא מכירה בכלל חיים אחרים, ומוזר לי לחשוב שיש אנשים שאצלם זה לא ככה.

את מרגישה שאנשים מצליחים להבין אותך?
סינסתזיוש:): כמו בכל דבר יוצא דופן, יש את אלו שכן ויש את אלו שלא:)

מעיין: חד משמעית – לא. מי שאין לו את זה לא יכול להבין מה זה "בושם עם ריח ורוד בהיר" ואיך אפשר להגיד על עציץ שיש לו צבע טעים.

זה עוזר לך בדברים מסוימים? מה הפלוסים והמינוסים…
סינסתזיוש:): בהחלט! בגלל שיש הקשרים חזקים בין דברים, אז יותר קל לי למשל ללמוד דברים בעל פה, כי יותר קל לזכור דף צבעוני מאשר דף שחור לבן, נכון?, או לפעמים כשצריך לדייק תחושה מסוימת בהקשר חושי, כמו למשל גימור של תמונה או עיצוב, גימור של שמע, החדות של החושים מדייקת את זה יותר ונותנת פרספקטיבה רחבה יותר על התמונה או השמע.

גם בתחומים כמו שפות ומשלב לשון יותר קל לי, כי המשקל ההרמוני של המילה בשפה מסוימת, שווה ערך למשקל ההרמוני שלה בשפה אחרת.

לפעמים קל לי יותר להבין הרגשה של אחרים כשהם חווים מגע כלשהו, כי אני הרגשתי את אותה התחושה בדיוק. אני דיי משתדלת להסתכל בעיקר על הפלוסים, ובמינוסים לרוב יש איך לטפל… מינוסים יכולים להיות דברים כמו כאב (מישהו היכה מישהו אחר, למה אני צריכה להרגיש את זה?) או סתם בלגן בעיניים וטעם לא נוח…

מעיין: המעלה הממש גדולה היא שיש לי זיכרון ממש טוב ב"ה. כי הרבה יותר קל לזכור טעמים מאשר צבעים או טקסטים (את תזכרי איזה טעם יש לפרי שלא אכלת כבר שנה וחצי, אבל לא תזכרי מה היה כתוב במאמר שקראת לפני שבוע), וכשהחושים מתערבבים אז זוכרים הרבה יותר טוב.

חסרונות? האמת שזה גורם לי להיות בררנית באוכל. כי יש מאכלים שהצבע שלהם לא טעים לי. אבל נראלי שזהו.

יש לזה טיפול כלשהו?
סינסתזיוש:): היות וזה לא אמור לפגוע במערכת החיים התקינה שלנו, אז לא ממש דחוף לנו להוציא טיפול, אבל יש טיפול בדברים נקודתיים. לדוגמא, היתה תקופה שהמשלב של הצבעים והקולות התחילו להכאיב לי ממש חזק, כך שכל פעם שמישהו עבר טון מסוים או לא מילא את חלל הקול שלו עד הסוף (שזה קורה די הרבה) הייתי מרגישה כאבים חזקים ממש במוח, כאילו מישהו מבקע לי אטומים בראש, ושיטת הטיפול היתה די פשוטה, להכהות לי את התגובה להרגשה. פשוט הסביבה הקרובה שלי התחילה להשמיע את הקולות בצורה מוגברת יותר ומבוקרת, ואז לאט לאט הגוף שלי התרגל לחריגות שמע האלו ופחות כאב. אמנם הרגישות והחדות נשארה, אבל תגובת הכאב אליהם לא היתה כל כך חזקה.

מעיין: אני חושבת שלא. אבל גם לגמרי לא מחפשת להיות "נורמלית". יש משהו נורא כיף בלחוות את העולם בצורה שאנשים אחרים לא יכולים לדמיין בכלל.

יש דרך לנסות בעצמי את ההרגשה הזו?
סינסתזיוש:): אממ.. לדברים מסוימים אולי…תנסי להסתכל בציור של תלת מימד בלי המשקפים של התלת מימד. את רואה מין הקרנה אדומה כחולה בצדדים? תדמייני את זה על אותיות עצמן, ובצבעים אחרים, וקצת יותר טבוע על האותיות… זה בערך המראה.

מעיין: וואי שאלה קשה.

יכול להיות שחוש אחד מבלבל את החוש השני? למשל, אם את אוכלת המבורגר בצבע חום. מה משפיע יותר, הטעם או הצבע?
סינסתזיוש:): לא ממש… ברור שמה שיותר ממשי יותר ישפיע, כן? אחרי הכל מדובר בתחושה שהיא רק במרכז העצבי שלי, כלומר במוח ולא במציאות (זה מוחשי, לא מציאותי, זה הבדל.), אז אם ההמבורגר חום אני אטעם את ההמבורגר, ותהיה לו תוספת לוואי של חום…

מעיין: ת'אמת שהצבע:)

יש גם טעמים לצלילים למשל? שירים יכולים להיות טעימים? יש הבדל בין טעם של צליל גבוה לטעם של צליל נמוך?
סינסתזיוש:): בהחלט. יש הבדל משמעותי. זה כמו ההבדל בין צבע זורח לצבע רגיל.

מעיין: בסוג הספציפי של הסינסתזיה שיש לי אין טעמים לצלילים, אבל אני יודעת על אנשים אחרים שיש להם את זה ואז יש טעםריחצבע לקולות וצלילים.

מוכנה לספר איזו סיטואציה מעניינת שקרתה לך בעקבות הערבוב חושים?
סינסתזיוש:): התגובות של אנשים ששומעים על זה או קולטים את זה. זה מתחיל בסקרנות (רגע, אז בעצם יש לך באג במוח? זה יכול להיות לכל אחד?) ממשיך בחוסר אמון (רגע, לא נראה לי, את בטוחה? מה הצבע שלי? כמה חמש יש בדף הזה מתוך שתים?) פחד( אמא'לה, יש לך כוחות על? את כמו ספיידר מן??) היסטריה (הרגע פסיכיאטר, מה למען ה' הולך לך בראש?) מין צפה למד כזה.

סיטואציה ספציפית? לא זכור לי משהו מיוחד…

מעיין: וואי יש מלאא.
אני זוכרת שבתור ילדה קטנה לא הבנתי מה הבעיה בלהגיד שלארון יש טעם חום או סתם פעם שאמרתי לחברה שהסבון כלים ממש טעים והיא לא הבינה מה נסגר איתי.