תפריט
בכל מצב:-(
אבא, אתה חסר, אני כאן, בצפון, נופש.
ואיפה אתה?
כל דבר שעושים נזכרים בך.
אם בא היה כאן הוא היה עושה ככה.
היינו כאן עם אבא לפני שנתיים
אתם זוכרים שאבא אמר על זה ש..
למה אי אפשר לחיות איתך,
למה חייב לחיות אותך.
אני יודעת שאתה כאן, קרוב, איתנו, שומר ומתפלל.
אבל נמאס לדמיין שאתה מחבק אותי, נמאס לדבר בלי לשמוע את התגובה שלך.
וכן, אני יודעת שאתה מקשיב ומחבק בלי הפסקה.
פשוט (לא פשוט בכלל) באלי להרגיש את זה במוחש.
אוף אבא, עבר כל כך הרבה זמן מאז שזה קרה.
וזה כל כך קשה לי.
אני מתגעגעת לדמות שהייתה כל כך קרובה אליי,
שיכולתי להניח את הראש בחיקה.
שחיבקתי בלי הפסקה.
אני אוהבת את החיים איתך.
אבל מה לעשות שלא כל מה שאוהבים מקבלים…
תסכים איתי שזה הזוי שרק אתה, אבא שלי עלית לשמיים?
למה אני לא יכולה להתפאר בזה שיש לי משפחה רגילה?
למה אני הולכת בסופר ואישה ניגשת אליי ושואלת אותי אם אנחנו צריכים לחמניות?
תודה רבה, אבל אין צורך.
אוף למה אני צריכה לפחד מהמבטים המרחמים, למה?
למה אי אפשר שתעבור שבת אחת בלי צביטות של געגוע בלב?
למה נהייתי מיומנת בלעצור את הדמעות?
למה כבר הפסקתי לחשוב שבכי משחרר?
הוא רק מכביד ועושה צינון.
דיי אבא, תבקש מה' שיביא גאולה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
29 תגובות
יאוו,
צימררת אותי.
באמת.
את נשמעת כל כך חמודה.
מאחלת לך הצלחה.
ותזכרי שאת ענקית!
אוהבת אותך.?
תודה אהובה
הללוש. אין מילים להסביר מה הולך לי עכשיו בלב❤️.
אני, יש לי דמעות.
את כלכך צודקת.
דיי, טעטע תביא כבר גאולה.
שולחת לך חיבוק גדול ולב?.
❤️
הללוש אני בוכה.
זה–
אין לי מה להגיד
זה עצוב וכואב
אני שולחת לך את החיבוק הכי גדול שאני יכולה לתת
אני מקווה שאת מרגישה אותו
ותדעי שאני איתך
ואני אוהבת אותך
את מהממת
הללוש.
?
❤️
צמרמורת……
באמת….
לו רק יכולתי לעזור לך במשהו…..
משיח נאו. הברירה היחידה….
ההלוש!! מהממת אחת!!!
אי אפשר להסביר למה המילים שלך גורמות לקוראות להרגיש בלב!!!
את מרגשת!!
ולמה אני צריכה לבכות ולרעוד מרוב הזדהות. ה', למה?
מרשה לי לתת לך חיבוק חזק מזדהה? גם אם החולצה שלי קצת רטובה עכשיו?
אני אוהבת אותך גיבורה שאת ❤ תביאי לי את הגאולה, טוב?
מרשה:)
תביאי גם את? גם לך יש פרוטקציה לא פחות ממני:)
כבר נגמר לי הכוח להאמין.
גם לי נגמר הכח להאמין, אז אני פשוט רוצה גאולה בלי להאמין, עם האוכל יבוא התאבון…
אני מבינה אותך, זה כל כך קשה לחיות כך, כשכולם מסביב חיים אחרת..
לא פשוט בכלל!
אתמול קראתי באיזה אתר מכתב שמישהי כתבה לאבא שלה שנפטר, אני אשלח את זה בתגובה. זה עצוב אבל זה כל כך מרגיש מה שאנחנו מרגישות..
קודם כל בא ההלם.
הרי ידעת.. אמרו כולם.
כן, אבל אף פעם אי אפשר להיות באמת מוכנים.
אז נכון שהוא היה חולה הרבה זמן.
ונכון שהמחלה הלכה והתפשטה.
ונכון שאמרו לנו שאין סיכוי וזה רק ילך ויתדרדר.
הכל נכון.
אבל… תמיד חושבים אולי בכל זאת,
ותמיד מקווים שיקרה איזה נס,
ותמיד מאמינים שיש זמן… שלנו זה לא יקרה…
במיוחד אם לא נחשוב על זה… לא ניתן לו פתח…
ואז הוא בא. פתאום.
אז עושים מה שאומרים לך. לא חושבים. נגררים.
בראש הטור בין התלוליות.
מול הבור שנדמה כה צר.
לא יהיה לו מקום…
והנה הוא כזה קטן…
איך ייתכן?
אבא שלי… הכי בעולם…
אנשים באים… ים של אנשים…
לוחצים ידיים… מזילים דמעה… מלטפים… מדברים…
אפילו צוחקים…
כל כך נעים.
אין זמן לחשוב, אין כמעט זמן לישון,
ובמעט שיש, לא מספיקים לחלום…
ואז כולם הולכים.
הבית מתרוקן.
השמש מסנוורת את העיניים.
הרחוב מלא, מכוניות צופרות, אנשים רצים, נמלים…
לאן כולם ממהרים?
הם לא יודעים?
אבא נפטר.
ההבנה מחלחלת לאט…
בבוקר מעיר השעון, לא הוא בטלפון.
"בוקר טוב… שיהיה לך יום נפלא ילדתי…"
הקפה מר…
השמים לא מחייכים.
אז קבלתי תעודת הצטיינות,
ורצתי לטלפון הציבורי… וחייגתי את המספר…
והוא לא ענה.
ופתאום זה לא היה חשוב. כי אין למי לספר.
פתאום הבנתי
שלעולם שוב לא אשמע כמה הוא גאה בי…
הילדה שלו…
יותר לא ילדה של אף אחד…
בכלל לא ילדה.
ורק בלילה, מאוחר, לבד במיטה.
אני שוכבת וחושבת, מנסה לגרום לו לבוא אלי בחלום.
לעזור לי כמו פעם. לתת לי את התשובות.
ואני נזכרת איך בנה בשבילי משחקים מיוחדים
ללמד אותי את האותיות והניקוד.
הכל אצלו היה כל כך מדויק.
זה לכל החיים, הוא אמר, וכמה הוא צדק…
ואיך צייר לי את המבדוק הצף כשלמדנו על הנמל.
לאף אחד בכיתה לא היה ציור כזה.
כל פעם שאני מחפשת עט לכתוב משהו,
אני נזכרת בתיק שלו, זה עם התאים המיוחדים לעטים,
מסודרים על פי הגדלים ובכל הצבעים.
כמה אהבתי לשבת ליד השולחן שלו,
על הכסא השחור הגדול.
לבדוק אם המכונה לא טעתה בחשבון.
לדעת שהוא סומך עלי.
ואז הוא חלה.
את השנים האלה אני זוכרת פחות ופחות.
לא אוהבת לזכור דברים כואבים. וזה כאב.
אבל בין לבין הוא היה חוזר.
אבא שלי.
ועכשיו, לפני השינה, אני חושבת עליו בכל הכוח,
מבקשת שיבוא, רק לראות אותו,
רק להגיד שלום.
אני לא הספקתי להגיד לו שלום.
עד שהגעתי הוא כבר לא היה.
ככה פתאום.
רגע יש הכל, ורגע אחר כך, אין.
והלב ממאן לקבל…
אבא…
בוא בבקשה…
ולו לרגע אחד…
רק חיבוק קטן…
אני מתגעגעת כל כך…
אבל אז אין שום דבר שמחזיק אותי.
תודה על השיתוף של המכתב.. הצטמררתי. הוא כל כך כנה ומדויק שזה מפחיד. אף פעם לא ראיתי שכותבים את כל הדברים האלו בפירוש, מילה במילה.
תמיד חשבתי אותם ופחדתי לומר במילים.
אחרי המעשים נמשכים הלבבות..
תדברי אמונה וגאולה גם אם את מרגישה כל כך רחוקה מיזה וזה יבוא לך, מבטיחה!
אני יודעת מה זו ההרגשה הזו..
אני אתפלל עלייך (ישלי פרוטקציה:)
ותעלי לנו פוסטים, תשתפי אותנו..
צרת רבים חצי נחמה:)
אני לא יודעת להסביר למה אבל אני מאוד פוחדת לדבר על זה.
אף אחד לא יודע איך אני מרגישה בקשר לזה.
אני ילדה שמאוד משתפת בדרך כלל אבל בקושי הזה קשה לי מאוד לשתף. כאילו יש לי מין חסימה כזו.
אני איפשהו יכולה להבין אותך,
גם לי זה ככה בתקופה האחרונה אני לא מסוגלת לדבר ולהיזכר בתקופה שאבא שלי חלה.. זה פתאום מפחיד אותי כזה… אפילו שעבר מלא זמןן, משו מוזר..
אבל זה מאוד יעזור לך לדבר על זה, אחרי שאבא שלי נפטר לקחתי שתי מחברות- אחת מכתבים לאבא והשניה לכתוב בה על הגעגוע וזה..
זה פשוט טובב, כי את מרוקנת את מה שיש לך בלב אבל זה בעצם לאף אחד… תעשי את זה, זה ממש יעזור לך!!
ואם את צריכה משהו אני פה..
כן.. אני כותבת המון. אם לא הכתיבה אני לא יודעת מה היה ממני. הכל נשפך לי בכתיבה כמו מים.
אין לי מושג מה קרה לי שהשתפכתי פה ככה. תודה יקרה שאת כאן!! ובהצלחה המון המון❤❤
אהובה!
הללוש,
את חזקה.
אני כולי צמרמורות אמלה.
הקב"ה איתך!!!
והוא בחיים לא יעזוב אותך!
באמת אל תדאגי תבוא הגאולה .אני מאמינה בזה.
יבוא יבוא יבוא יבוא.
ריגשת אותי קשות.
את מיוחדת ,באמת!
שולחת לך חיבוק ענקיסטי?????❤❤❤❤???
כולי דמעות.
לא מוצאת מה להגיב.
כאב חשוף מדיי בשבילי, ולא באלי להתחיל בדמיונות מלחיצים.
אוףף
דמעות.
הללוש, אני לא יכולה לדמיין את זה אפילו. רק מעריצה אותך על מה שאת.
ומתפללת בשבילך.
חיבוק ענק.
וואי הללוש..
את ענקית!!
את גורמת לי כל כך להודות שיש לי אבא.
תודה לך.
באמת יש הרבה על מה להודות, זה בכלל לא ברור מאליו.
כמה הייתי משלמת ומה לא הייתי עושה בשביל לקרוא לאבא שלי ולשמוע אותו עונה לי מה.
באמת תעריכו ותכבדו גם אם קשה ולא נראה, כי שתי הורים זה לא משהו שכל אחת זוכה בו בכל גיל.
ואוווווווווו תקשיבי באמת שאין לי מה לומר לך חוץ משאת גיבורה אמיתית ואלופה שאין כמוה ובאמת אני מקווה שיגיע כבר המשיח תמשיכי להיות חזקה שולחת לך חיבוק גדול בהצלחה נשמה ??? ואני באמת גאה בך היה לי חשוב לציין את זה
את גדולה מהחיים?
מי אני שאגיב בכלל…
אבל שתדעי שאת מהממת
וגיבורה
ודי, בבקשה השם כבר גאולה!!