הרבי ואני.

.
אני לא רגילה לכתוב פוסטים כאלה, אבל השבוע למדתי פרושים של הרבי על הפסוק מסוים של הפרשה, שהשאירו אותי הלומה, (כנראה מרוב הזדהות) תפסו אותי חזק בזמן. ולא יכולתי לא לשתף.
שמעתן את הפסוק ‎המוכר ״המדבר הגדול והנורא נחש, שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים״?
אז הרבי מסביר, שפרטי המדבר רומזים לשלבים של ירידה רוחנית.
גדול- האדם מחשיב את העולם כ׳גדול׳ ואת העולם של היהודים והיהדות כקטן, וזה משפיע עליו כאשר הוא בא במגע עם העולם.
נורא- גם כאשר הוא שרוי בד׳ אמותיו, הוא חושש ממה ייאמרו הגויים.
נחש- ארסו חם, הוא נהיה חם לענייני העולם, ולכן הולכת ומתמעטת החמימות בקדושה.
שרף- החמימות בענייני העולם שורפת ומכלה לגמרי את החמימות בקדושה.
עקרב- ארסו קר, הוא נהיה קר ואדיש לגמרי, אפילו חמימות זרה כבר אין לו.
צמאון- גם כאשר מתעורר בתשובה וחש צימאון להקב״ה,
אין מים- זו התורה, הוא צמא ולא יודע אל מה.
פירושים מדוייקים כאלה הקשורים לנו, שיכולים לקרוא לכל אחד- לא שמעתי מעולם.
הרגשתי שהרבי מדבר אליי, תופס אותי חזק ומנער אותי.
מקווה שזה יעזור לכל מי שהייתה צריכה לשמוע את המילים האלה. תתפללו על עצמיכן, ותתפללו גם עליי.
כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.
תמיד.