ספר תורה כללי-פרטי
השאלה
בשיחה, שהזכרתי אי אז בשנה שעברה (וואו זה נשמע מזמן חח) הרבי מביא הרבה מאוד מפרשים שדיברו על המצווה של כתיבת ספר תורה, חלקם – וזו גם ההלכה היום – אומרים שבעצם המצווה היא שנכתוב ונקנה ספרי תורה במובן של ספרים שמהם נלמד תורה.
בתקופת המדבר זה באמת היה הספר תורה המקורי, אבל היום זה פשוט לקנות ספרי קודש (ולכן אגב בד"כ מביאים ספרי קודש מתנה לברמצווה – כדי שהילד יוכל לקיים את המצווה הזו מיד כשהוא חייב בה).
אבל, הרבי מוכיח שהמצווה לא נגמרת פה.
מכירות את כל הסיפורים מפעם על האתרוג הבודד שכל העירה השיגה במאמצים? מסתבר שגם במקרה של ספר תורה – שצריך להיות שייך לאדם לגמרי ולא לשותפים – וגם במקרה של אתרוג (שכנ"ל צריך להיות שייך לאדם לגמרי), ההלכה היא שספר תורה של כל הציבור או אתרוג שכל הקהילה קנתה, הם נחשבים שייכים לכל אחד באופן פרטי.
ולכן, בעצם, מספיק ספר התורה שיש בבית הכנסת הקרוב, כי הוא של כל הקהילה.
ולנו יש עוד בונוס:)
לא רק ספר תורה שאי מי קנה ותרם לקהילה, אלא ספר התורה הכללי שבו אנחנו יכולות להשתתף בעצמנו, ולממן אותו.
נשמע שווה, לא?
2 תגובות
תודה גדולה מאד.
הצטרפה לך עוקבת?