אוקי.
אז הכל לטובה…
ובואי, לא נשלה את עצמינו עכשיו לראות בכל דבר את הטוב כי לא תמיד רואים.
אבל שואפים לראות.
אז… לפחות נתחיל בצעד אחד – – –
איזה דבר בחייך היית רוצה לגלות מה (למען ה') טוב בו?
(פרק 2/3)
פרצל?
אמממ…. אוהה איזו שאלההה
אממממ
להיות נמוכה!!
שכשאני הולכת עם חברה שנה מתחתיי בטוחים שהיא גדולה ממני בשנה לפחותת!!
{אהמ אהממממ הזאת שקוראתאתזההה}
כוכבה⭐
גלות.
מה טוב בה למען ה'??
#פרקתי.
תודה על המקום.
פנקס עם נקודות
אסון מירון.
כן, הקדמתי בזכותו, וכולם.
אבל די. אני מבטיחה, מבטיחה, מבטיחה שאפשר להתקדם גם בלי אסון כזה.
אז די, די כבר.
עד מתי???
אחת שיודעת
העובדה שנסעתי למירון, בלג בעומר בלילה.
עצם זה שהייתי שם. כן, אני יודעת, השגחה פרטית, הכל מלמעלה והכל מכוון בדיוק. אבל— למה? למה הייתי חיבת להיות שם??
אני לא שואלת "למה?" על מה שקרה שם. לא שאלתי. פוחדת לשאול, פוחדת להעיר בי רגשות ושאלות ודברים ש… שאני לא ידע אחר כך איך להתמודד איתם, בוא נאמר ככה.
אבל למה נסעתי????? למה?
למה?????????????????
Soo
מה טוב בגלות?
שום דבר.
מיליאנו את מכסת הסבל די והותר
נופת צופים
מוות.
וכל מילה מיותרת.
מסטיק
התאווה. הרצון לעוד ועוד.
למה היא אפשר בלי זה???
או אולי, למה הניסיון הזה, מה זה ייתן לי שאני אתגבר ממש ממש שלא לעשות משהו, לא עדיף שפשוט לא יהיה את הנסיון הזה??? שאני לא א ח ש ו ב על האפשרות הזו???
שלא יביאנו לידי נסיון… ובדורנו, יותר מתמיד.
דיאן
המוות.
ברגעים שזה קורה, רח"ל, ישר חושבים- למה??? הוא היה כל כל טוב! איך זה שדווקא הוא? ולמה, למה היא אפשר חיי נצח?
ותחושת אשמה… על מה שלא הספקנו איתוה…
אם רק היינו יודעים למה, כל השאלות האלה פשוט לא היו!
או אולי כן, אבל במידה שונה, ממקום מפוכח יותר…
הלוואי.
פנרס
שנאה עצמית.
לב סגול
מה למען ה'
טוב
ברגישות הזו
המוגזמת
שגורמת לי
לקחת הכל ללב
הקטן
הפגיע
לבכות בכח
להישבר מכל קש
לצרוח
בדחף לא נשלט
שפורץ לי מהלב
השבריר
הוא לא עומד
מול הרוח
הקרה
שמקפיאה
אותי
האש שבליבי
רועדת
גוססת
מתאמצת לחיות
לא להיות
אני
האמיתית
להתחבא תחת חיוכים
ואנרגיות
מזויפות
לנסות למצוא
את עצמי
במקום
עליו אני ניצבת
כמו בובת שעווה
פוזלת
לדשא של השכן
לא מרוצה
דורשת יותר
חום
אהבה
שכמעט חונקת
ואני
רוצה יותר.
NoName
אסון מירון, ובכלל כל האסונות שקרו בזמן האחרון.
ים סוער
אנשים שנפטרים.
הללוש
טוב, בטח אתן יודעת מה התשובה שלי:)
מזועזעת
למה, למה למען ה' היה את אסון מירון ??!!! והאסון בירושלים??
ברכי
המשיכה למין השני
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
לב סגול.
הרגישות המוגזמת הזאת, היא זו שיכולה להרים אותנו לגבהים שאחרים לא חווים, להיות במקומות שאחרים לא יודעים. רגישות גבוהה היא תכונה מדהימה מדהימה מדהימה, והמון פעמים מעצבנת, נכון, אבל זה שווה תאמיני לי. מאחלת לך שתראי עוד היום את הטוב בזה!
(ומאחלת גם לעצמי.. נעים להכיר, רגישה אובר++++.)
וברכי, את באמת רוצה לדעת מה טוב בזה? קשה לי להאמין שאת לא יודעת.
תודה חישוק יקרה, חיזקת אותי..
קבלי חיבוק ממני:)
דיאן ונופת צופים- מוות הוא אינו דבר טוב אבל אולי דווקא בגלל זה הוא מעניק משמעות לחיים. כל יום הוא לא רצף מתוך אינסוף חיים אלא לכל יום יש מטרה וכל יום צריך להיות מנוצל.
וברכי- זה דבר טוב. החיים האמיתיים הם חיי נישואין. וכל החיים שלפני כן הם רק הכנה לכך.
פנרס- אהבתי את מה שכתבת. מי צריך את זה באמת? הלוואי וכולם היו אוהבים את עצמם באמת.
אהבתי את כולכן 🙂
ברכי, מעצבן לומר זאת, אבל כשתגדלי תביני. הקשר בין איש ואישה נשואים לפי ההלכה זה הדבר הכי קדוש שיש! וכל ההמשכיות של העולם תלויה בזה שאנשים ונשים ירצו להתחתן וללדת ילדים… בלי המשיכה הטבעית שיש בנו זה לא כל כך היה מתאפשר…
אבל מסכימה איתך שזה מתסכל מתי שזה מגיע בזמן ובמקום הלא נכונים, וקשה להתגבר על זה וזה מציק ברמות.
לב סגול, את מתוקה.
ו..אני לא יודעת מה להגיב לך. באמת.
רק אולי שלמרות שזה קשה ממש ממש, אבל ממש ממש-
אני חושבת שזה כן עדיף, אולי, מלהיות בנאדם אטום שלא מרגיש כלום ולא לוקח ללב כלום ולא מצליח לבכות וכמעט שום דבר לא מרגש אותו.
בעצם בטוח.
אם היו נותנים לך לבחור, לב סגול, נכון שלא היית רוצה לבחור באופציה השניה?
גם רגישות זו מתנה.
ואת מותק.
אני מסכימה איתך למחצה. אכן, רגישות זו מתנה.
אבל אבן דרך, בעולם אין רק שתי דרכים- קיצוניות.
יש גם אמצע..
וזה קצת קשה להיות צמודים לקצה אחד- גם אם יש בו מעלות כמו רגישות לזולת, והכלה..
כל הסיטואציות של ההתבגרות מבחינתי הן יותר מורכבות כשהרגשות שלי מועצמים..
אני מניחה שאת מבינה כי את בעצמך בנאדם רגיש לזולת,
ומתוקה ברמות..?
לאב יו
אחת שיודעת- אני מזדהה איתך לגמרי.
פרצללל