את שפויה!!

לך יקרה, את שחטאת, את שפויה!
"וואו. איזה כיף לה! אני גם רוצה חופש כזה, אבל מצד שני- אני רוצה להיות חסידית, שכל בוקר מתפללת, שמתלבשת בצניעות…
מה. זה פיצול אישיות? אני לא שפויה???"
את בטח מחייכת עכשיו, ומזדהה. או רק מזדהה??
נכון שזה מה שאת חושבת?
אז אגלה לך- את בסדר גמור! ויותר מבסדר!
כי בתוכך יש לך 2 נפשות, את בוודאי יודעת, יותר ממני:
אחת נפש אלוקית.
ואחת נפש בהמית.
הנפש האלוקית רוצה רק תורה ומצוות, קדושה!
והנפש הבהמית רוצה רק את התענוגות של העולם הזה, והיא גוררת אותנו לחטאים ולעבירות.
ומבין שתי הקיצוניות את נקרעת.
ובגלל שתי היצרים, אנחנו לא מאוזנים.

ואם אנחנו חוטאים, זה לא בגלל שחס ושלום אנחנו לא בריאים בנפשינו,
אלא כי יש לנו יצר הרע כזה, שלוקח אותנו לשם.

פעם שמעתי שהרמב"ם שהיה מומחה לרפואת הגוף והנפש, במקום לרפאות את הנפש כמו שעושים היום שקוראים להם "משוגע", אז במקום זה הוא היה גורם לאדם לתקן את המידות.

כי למה האדם כזה?
כי יש לו יצרים!

והוא מסביר דבר נוסף, לפעמים היצר לוקח אותנו לדברים לא טובים שאנחנו עושים, ואז אנחנו יכולים לחשוב בטעות שיש לנו בעיה חס ושלום בנפש, ועל ידי זה אנחנו "קונים" לעצמינו את אותה המידה.
לדוגמא, אדם שכולם יגידו עליו שהוא כעסן, על אף שהוא לא כזה. ויום אחד לא עלינו, הוא עובר איזה משהו, והוא מתחיל לכעוס. ופתאום, הוא תופס את עצמו, ורואה שהנה, הוא כועס! ואז הוא מאמין באמונה שלימה שהוא "כעסן", ואז… הוא באמת נהיה כזה, וקונה לעצמו את מידת הכעס.
לא חבל?

עכשיו בדיוק שאני כותבת, עולה לי משהו נוסף לומר לכן.
אל תגידו לבנאדם שהוא כזה, גם אם עשה משהו לא טוב, כי עם המילים האלו הוא קונה לעצמו את המידות האלו, על אף שהוא לא כזה.
כדאי לדון לכף זכות.
אולי הוא כועס או מרביץ בגלל שקשה לו?
הלב שלו בפנים מיוסר?
ורק לקרא "כעסן", או "מזיק", או "אלים" "חולה נפש…." גורמים לו להיות ככה.
וגם, יש לו יצר, שגורמת לו להיות ככה, אז אל תשפטו.
מה שרציתי להגיד בפוסט הזה,
שגם אם חטאת, נפלת,
זה לא אומר עלייך חלילה כלום…
להפך, יש לך יצרים!
וזה רק אומר כמה את חזקה!