לו הייתי

נדוש, אך רלוונטי
כולנו מכירות את המשחק 'לו הייתי'.

לו הייתי– הייתי שמחה.
לו הייתי– הייתי מושלמת.
לו הייתי– הייתי חרוצה.
לו הייתי– הייתי מאושרת.

אמנם משחק ישן וחרוש אבל ככה אהוב.
משחק שבו אנחנו יכולים לכתוב בלי חשבון את חלומינו הזהוב…
לא להתעמת עם המצב שמזכיר לנו את המציאות,
רק לדמיין את העבר והעתיד עם קצת פראות…
להנות מהמחשבה הנוצצת על מה שיכלנו להיות.
ולהדחיק את הייאוש שלא נותן לנו להשתנות.

אבל הפעם,
הפעם זה נכון אני אומרת לעצמי, אם הייתי– הייתי ב-א-מ-ת מאושרת!
לא נכון,
אומר לי קול אחר,
"האושר לא נמדד במה ש'לו היינו',
האושר נמדד רק על ידינו "
ואז הוא מסביר לי בסבלנות:
לדמיין את העתיד זה טוב ואפילו רצוי
אבל תמיד תשמחי עם מה שמצוי!
מה שיש לך זה בדיוק מה שאת צריכה כדי להיות מאושרת!
אמנם, תמיד יהיה לך חלום שהוא לא בר ביצוע או נסיון
שמקשה על הדרך,
אבל בסוף הוא יחלוף.
אז אל תתני לאושר שלך להסדק.
ואיך שהוא הקול האחר תמיד צודק.