יש לך דימיון?
איזו מצחיקה אני.. ברור שיש לך דימיון.
אני מתכוונת האם יש לך דימיון מה יקרה כשכל המצב ההזוי הזה ייגמר? איך? מה יקרה שם?
העולם ישתנה? ייגאל? ימשיך כרגיל?
תרגישי בנוח להתרווח (עד כמה שאפשר) ופשוט לדמיין.
מה את רואה שם?
מרוסקת קליל!!
זהו.
נגמר הכל.
אני רצה ל770. חוזרת לנשום את הריח של הספסלים. של הצפיפות.
אבל ריק שם.
דמויות ההוד כבר לא איתנו.
האנשים שהחזיקו את 770 כבר אינם.
הרב גרונר, הרב שווי, עשרות אנשים מהשכונה.
אני חוזרת הביתה.
מחכה למשיח.
מחכה לרבי, שיימלא את כל החלל הפעור ב770
אולה מקאן
וואו כשהמצב הזה יגמר אבל לגמרי?
יהיו חיבוקים ונשיקות מכלל הנשים של הקהילה ישר על הפרצוף שלי עם האודם המקסים שלהן
ראשלצית
האדם הוא עולם קטן.
אז אחרוג מהכללים קצת ואדמיין איך זה יהיה אצלי.
'ביום שאחרי',
אני רואה את עצמי נשרכת לבית הספר. חיבוקים, נשיקות עניינים.
יאוו התגעגעתי לראות אנשים!!!
נכנסת לכיתה.
תפילה, נוכחות, והנה זה מתחיל.
אטרף של לימודים, מרגישה שאני טובעת.
מאבדת גם את טיפת השפיות האחרונה שעוד נותרה בי בחופש.
מתוסכלת מחוסר ההצלחה שלי וההספקים העגומים.
ופשוט לא עושה כלום מתוך התסכול הזה.
בעצם, ממשיכה לחפור בו.
חוזרת הביתה,
מנסה לעשות עבודות, להשלים חסכים ופער בלימודים, ללא הצלחה.
ובאופן לא מפתיע בכלל- אני גם יורדת רוחנית עד בלי היכר.
פורקת הכל.
לא כי אני רוצה. פשוט כי אני לא מצליחה אחרת…
פחד אלוקים מזה שתגמר הקורונה.
ואני לא צריכה להסביר למה אחרי שקראת.
כבר אמרתי.
'היום שאחרי'.
זו פשוט הגדרה ליום קשה.
מאד קשה.
קשה שלא נשאר רק בסנדוויץ לבית ספר.
הוא רק מגיע איתו, ובגללו.
הרוצה בטוב
(אם ח"ו ח"ו לא יבוא משיח)
איי, התיישבתי ביעף על הספה והבטתי על מושקי שישבה מיואשת מול החוברת של ספר החינוך.
"מושקי, בגרות זה לא סוף העולם" ניסיתי לנחם את בכורתי המתוסכלת במשפט שבו ניסו לנחם אותי. אני זוכרת שזה לא הצליח אז למה אמרתי אותו למושקי?
מושקי נעצה בי מבט מאשים. "זו לא חוכמה בשבילך להגיד את זה" התיזה לעברי בכעס מהול בדיכאון.
הייתי בהלם. מושקי לא מדברת ככה בדרך כלל. ידעתי שמשהו עמוק יותר מתחבא מעבר לכעס הזה.
דלת הבית נפתחה וצבי בני בן ה13 נכנס בהליכה קופצנית כיאה לבן של אבא אנרגטי.
"אמא," הוא קרא בקולי קולות, "כפר חב"ד הגיע" ומיד אחר כך שמעתי את העיתון ניתח על השולחן.
"עשרים שנה לסיום מגפת הקורונה" שמעתי את צבי מכריז מהמטבח.
איי, כמה זמן עבר מאז, וואו, זו הייתה תקופה הזויה. כל תקופה והנסיונות שלה, "אלוקים חייבים גאולה". חשבתי לעצמי.
מושקי קמה ממושבה ליד השולחן והלכה להכין לעצמה קפה וכשהיא חזרה עם כוס מעלה אדים ביד, היא הייתה נראית יותר גרועה ממקודם. היא התיישבה בדרמטיות ואז אמרה לי:" אמא, את עשית בגרויות קורונה," והמשיכה בלחישה " זה לא נקרא בגרויות".
מיד ראיתי שהוקל לה. זהו היא אמרה את מה שהציק לה ותאמת מציק גם לי. "באמת עשיתי בגרויות קורונה מושקי" הודתי. "אבל לי זה גם היה קשה באותו זמן, מאוד." שתקתי. לא יכולתי להמשיך נזכרתי שמחר יום הזיכרון לקורבנות הקורונה ואני צריכה להכין על זה שיעור לכיתה שלי.
"אמא," שמעתי אותה. " אני מתנצלת" אמרה בראש מושפל.
ליבי נמס מאהבה."הכל בסדר מושקילה, הכל בסדר גמור".
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
מרוסקת כליל – את מדהימה!! צודקת לכולנו קשה!!
אני איתך בצפייה לגאולה?
אולה מקאן – חחח הצלחת לגרום לי לצחוק!! וואי את מותק!!
שמחת החיים שלך שופעת!!?
הרוצה בטוב – את פשוט וואוווו!!
אימאלה מזו הכתיבה המהממת הזו??
איך חשבת על הרעיון החמוד הזה??
מתוקה אחת!! וואי 20 שנההה, ככ רחוק!!?
חחחח שאלה טובה? תאמת שזה עלה לי לפני ואז ראיתי את האתגר אז כתבתי ?
מרוסקת קליל- אני חייבת כבר להגיע לשבע מאות שבעים ולראות את הרבי! חייבת!!!
אולה מקאן- ?? כמה נשים כבר יש בקהילה??
ראשלצית- את יכולה לנצח את זה! אם תחשבי שיהיה טוב יהיה בעזרת ה' יהיה טוב! אל תחשבי שהולך להיות רע כי זה משפיע עלייך וחבל…
הרוצה בטוב- מחכה ממש כבר לרגע שהקורונה הזאת תעוף מכאן לחלל החיצון אין לה שם את מי להדביק… בעצם אולי חיזריים? אבל לא מוכח שיש כאלו?
מרוסקת קליל – קצת פסימית כי עד אז תבוא הגאולה..
אולה מקאן – חחח?
אוהבת אותך ואת השם שלך!
את חמודה! ❤️
ראשלצית – הכתיבה יפה אבל למה כזה עצוב? אולי יהיה לך יותר טוב?
הרוצה בטוב – את כותבת מהמם!
תכתבי לנו עוד אתגרים וגם פוסטים ?
אהבתי את הרעיון!
מקורי ?
האמת האמת קצת אני בשוק שבנות לא חושבות שהסוף של הקורונה זה המשיח…
הרוצה בטוב- אהבתי אהבתי אהבתי אהבתיייי. יואו מקוריייי..
החיים יגידו, זה עוד יקרהה
תודה חושבת בקול?
עודדת אותי מאוד?
מרוסקת קליל- כולנו מחכים בכליון עיינים. מזדהה איתך יקרה?
אולה מקאן- העלת לי חיוך על הפנים, מקווה שהן יבינו שזה לא משהו…
ראשלצית- ממש מזדהה. מלחיץ מאוד הלימודים? נעבור את זה יחד?
תודה לכל המגיבות היקרות, במבי, צחוקית ,מקושרת וסליחה אם החסרתי משהיא.
חיממתם את ליבי יקרות♥️♥️♥️
אולה מקאן – מזמן לא כתבת פה!. התגעגעתי. תמשיכי לכתוב לנו, סבבה?
הרוצה בטוב – מושלםםםםם! באמת אמרו שכנראה יהיו המון הקלות בבגרויות
הכל יפה!
אף אחת לא חושבת שאחרי זה מגיע המשיח?????????????? מההההההההה????????
תאמת שאני בדיוק מוצפת רגשית בגלל משהו אחר וביחד עם הפוסט הזה אני עוד שניה בוכה!!!!!
מה? נמשיך כרגיל? אני לא סבלתי את כל זה בשביל שהגלות הרעה הזאת תמשיך!!!
בנותתתת בוא נאמין! אם נאמין המשיח בטוח יבוא! ועכשיו!
צודקת לגמרי!!
במביי אני חייבת אבל חייבת להכיר אותך!!
את פשוט מותק (סתם אמרתי את זה עכשיו בלי שום קשר לכלום)
ואי לכל מי ששואלת אז סתם שתדעו שחיבוקים ונשיקות מנשים בקהילה זה אחד הדברים החונקים(באמת) גם אם יש עשרים שלושים תעשו אתזה כפול שתיים שלוש