אני לא רוצה ליפול
והיא אמרה את זה..
כמה מפתיע..
ידעתי שתגיד..
גם ידעתי שעכשיו ברגע שאני מורידה את העיניים,
כל העיניים כאן עולות ומסתכלות עלי חזק חזק..
כל כך חזק שרציתי לרוץ ולרוץ ולרוץ עד לשום מקום
לעצור באיפשהו ולצעוק שום דבר ולהרגיש כלום..
רציתי לעלות הכי הכי גבוה, למעלה..
לעמוד על הגג ולצעוק..
לצעוק כל כך חזק שכולם ישמעו, שכולם יראו..
רציתי שכל העולם יתעורר, אפילו שמאוחר..
שכל העולם ירים את העיניים וישים לב אלי ויסתכל חזק חזק,
אפילו שקשה..
כי לא רואים כמעט כלום..
חוץ מהגוף..
לא רואים את מה שמעבר..
את מה שעמוק עמוק בפנים..
כל כך רציתי..
אבל לא, שום דבר לא קרה..
אז פשוט לקחתי את עצמי
והחלטתי לרדת מהמקום הרוחני שלי
הכי הכי גבוה שהייתי..
על הגג..
להכי הכי נמוך..
מאיפה שכמעט לא רואים כלום..
ושם למטה רציתי רק לסגור את העיניים..
לסגור חזק חזק..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
גרעין קטן
וואו
כתבת כל כך יפה
אבל תפתחי את העיינים11
אל תתיאשי..
עצוב?
את כל כך מתוקה!!!
אבל אני רק רוצה להפנות את תשומת ליבך לדבר חשוב כתבת שירדת ממקום רוחני גבוה למקום רוחני נמוך…
תראי המקום הרוחני שלך הוא רק בשבילך! רק בשביל שתתחברי יותר לה' שיהיה לך יותר קל לעבור את הניסיונות הוא לא בשביל שהסביבה שלך תראה אותו! נכון שכשהסביבה נותנת פידבקים הרבה יותר קל להתקדם. אבל בסופו של דבר המקום הרוחני שלך מגיע מעצם הנפש שלך מהמקום הכי עמוק בתוכך והוא רק בשבילך!!
אל תתיאשי את עוד יכולה לעלות!!
בהצלחה ענקית!! אני אוהבת אותך ומאמינה בך!❤
עולות לי דמעות.
את כותבת חזק!
ואוו זה מאוד עצוב..
אני מאחלת לך שרק תעלי למעלה
שולחת לך חיבוק!!
וואוו תודה!! אתן מדהימות!!
ואווו אין מילים?
את כותבת כול כך יפהה!!!
ומדיוק!!
תמשיכי לכתוב פוסטים
כיף לדעת שיש עוד משהי שמרגישה כמוני
בהצלחה בהמשך!!!
גרעין יקרה ואהובה!
אני בקושי מגיבה כאן, אבל עכשיו לא יכולתי להתעלם. אני מכינה אותך מראש שזה לא הולך להיות קצר.. 😉
נכון, את צודקת שהרבה פעמים אנשים רק מסתכלים על החיצוניות שלנו ושופטים מהר.
הרבה פעמים הם לא מסתכלים מעבר.
וזה קשה. ולרוב גם מתסכל. את צודקת. אני מסכימה אתך לגמרי!!
את גם צודקת שכיף לקבל הרבה מחמאות מהסביבה. הרבה תגובות והרבה הערכה. וכן, זה בפרוש נכון ונותן כח להמשך!
וכשאנחנו לא מקבלים אותן, זה קשה. זה באמת קשה להמשיך הכל.
אבל אני רוצה לומר לך שתי דברים מהניסיון שלי;
א. תזכרי תמיד תמיד שכל דבר טוב שאת עושה, גם אם החברה לא יודעת או לא מעריכה, יש מישהו אחד שיודע הכל. מישהו אחד שמעריך אותך, שמכוון אותך, שנותן לך את כל הכוחות להתמודד ולהתגבר. זה הרבי שלנו.
הקב"ה שלח לדור שלנו, דור שמכוסה בטוב, ורוב הרע נגלה אלינו- צדיק. רעבע. נשיא. הקב"ה שלח אותו כדי שנפנה אליו והוא יפנה בשבילנו לקב"ה. כדי שנבקש ממנו, שנכתוב לו מה המצב ברוחני שלנו, שנלמד מתורתו ושיחותיו, שנצא למבצעים ושנביא את הגאולה על ידו! וכן על כל זה אנחנו צריכות לזכור שהרעבע הוא גם אבא שלנו! הוא אבא שלך!! והוא מחכה לשמוע ממך, הוא דואג לך!
לפעמים אנחנו רוצים רק את הערכה של החברה, של הסביבה. את המחמאות. ושוכחים מהרעבע. שוכחים שיש לנו למי לפנות.
הרבי יודע עלי ועליך הכל! הוא יודע כמה את משתדלת וכמה את מתאמצת וכמה את מתגברת!
תזכרי שאת לא עושה את כל הדברים הטובים והחסידיים שעשית עד היום בשביל החברה, אלא בשביל עצמך! בשביל הרעבע! בשביל השלווה הפנימית שיש לנשמה של. בפרוש כך! אני מבטיחה לך שאת הרווחת לעצמך כל כך הרבה דברים טובים בזכות הפעולות שלך עד היום. גם אם עכשיו זה בכלל לא נראה לך, זה קיים! זה אמיתי!
ואולי נראה לך כיף להיות למטה, במקום רוחני נמוך בלי שיצפו ממני כלום ובלי שאהיה דוגמה ובלי ובלי ובלי.. אבל תאמיני לי שזה לא נכון! זה לא באמת כיף!
אנחנו נבראנו בשביל מטרה בעולם- לעשות לה' דירה פה למטה. בשביל התגברות קטנה כמו שלך זה שווה עולם ומלואו! והמעשה הקטן של ההתגברות שלך יכול לשנות את העולם ולהשפיע! להכריע לגאולה.
ועוד משהו..
תמיד יש את האנשים הטובים האלה שנמצאים. צריך פשוט לחפש אותם. אבל הם קיימים! זה יכול להיות מורה מדהימה מלפני כמה שנים, אולי משפיעה או חברה טובה (לאו דווקא מהעיר). התפקיד שלך זה לפקוח את העיניים ולראות מי עוד יכול לעזור לי, לראות את ה'אני האמיתי' שלי.
והכי חשוב- לרצות באמת!!
תדעי שאני מאמינה בך מאוד וגאה בך על השיתוף!
אוהבת, שותפה אתך בדרך..
אימאלה איזה מושלםם זההה..
יש לך כתיבה מדהימההה. חזקק
יאווו!!
אייזה פוסט יפה וחזקק!!
את כותבת כזה מרגששששש
יואוו מזדהה עם מה שאת מרגישה ממש.
גרעין קטן ומתוק שלי,
אני מבינה אותך מאוד.. מבינה ומזדהה..
אנחנו נולדנו בפסגה, במקום רוחני ונשגב.. קשה מאוד ליפול.. כי הנפילה קשה.. וכואבת..
אבל יש לנו תקווה!
כבר היינו שם, למעלה, אנחנו מכירות את התחושה..
את הטוהר של התפילה..
את המתיקות בלימוד שיחות של הרבי..
יש לנו אפשרות לחזור.
אבל מה, זה קשה.. כל כך קשה..
אנחנו מסתכלות על הסולם מלמטה, רואות כמה שלבים יש שם.. כמה מאמצים, התגברויות, נפילות.. למי יש כוח להתחיל?
ועוד לנצח..
אבל תמיד תזכרי אהובה שלי, את העובדה שאת יכולה להגיע ללמעלה (אני אשתדל להגיד את זה גם לעצמי ?)
אני בטוחה שיש לך את כל הכוחות כדי לטפס בסולם ולהגיע שוב למעלה..
אוהבת אותך מלא מלא מלא
חמנייה.
וואלה נכון,
אומרים (ורואים) שהחבדניקים שיורדים מהדרך תמיד הם יישארו חבדניקים בלב ובנשמה, יש להם את הטוב הזה שיש (רק) לחבדניקים שזה מדהים בטירוף.
תשמרי על עצמך נשמה!!
את כותבת פשוט, פשוט-אומייגד כאילו.