איך זה מצטלצל
תחושה נעלית. אווירה מרוממת. קיטל לבן מעל הסירטוקים ונעליים פשוטים במקום העקבים. תפילת כל נדרי מתוך צום ותענית שממשיך עד לתפילת הנעילה…. ותכלס, אין מילים שיתארו את התחושה.
יום כיפור אצל הרבי. מאות חסידים מצטופפים במקום הקדוש, מנצלים כל רגע של שערי השמים הפתוחים.
כל זה בדמיוני…
אני פותחת את עיניי. חוזרת למציאות. לא חסידים וכן נעליים. סביבי נשים שחלקן הגדול מגיעות לבית הכנסת רק פעם בשנה. בעיצומו של אמירת המילים "אנו מתירים להתפלל עם העברינים" נשמע צלצול טלפון מכיוון אחד המתפללים. צלצול שלא פוסק גם בהמשך היום הקדוש (עם הפסקות מדי פעם) בכל פעם מכיוון אחר של בית הכנסת. ממתפלל אחר ששכח לכבות…
עוצמת שוב את עיני. איזה מין יום כיפור זה?
מרגש!
הצלצול שצורם באוזני יכול להפוך למנגינה מתוקה אם רק נאמץ את השיטה של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב..
הן מגיעות במכנסיים. נכון. מטלטלות איתן טלפונים. אכן. בעיצומו של יום כיפור!!!!
אבל… הן באות לבית הכנסת! הן ממלמלות כמה מילות תפילה! הן מתרגשות בקריאת "ה' הוא האלוקים" בסוף התפילה!
מסתכלת שוב סביבי. כמה נשמות שנשבו. כמה נשמות שמאימת הקומוניסטים לא זכו לגדול על ברכי היהדות.
אך נשמתם צמאה. היא מושכת אותן לבוא לכאן. למרות הכל. למרות ניתוק של עשרות שנים. למרות חוסר ידע והבנה. הנה הן כאן, לצידי, מנסות לפחות קצת להתחבר לאביהן שבשמיים.
ואיך? איך הן היו זוכות לכך אם לא הזכות שלנו להיות שלוחי הרבי?
עכשו תגידו לי אתן,
אם לזה לא יקרא – יום כיפור אצל הרבי…?
10 תגובות
וואו כתבת את זה מדהיםם!!! נכון כל כךך ואהבתי תסוףף ?
תודה עכשיו אני אסתכל על זה אחרת.
מזכיר לי שבשבת שעברה פגשתי את השליחה היא אמרה לי את זוכרת אך האישה עם הילד הקטן שהפריע בראש השנה?
את אמרת להם כנראה להיות בשקט…
והאמא לא הרגישה בנוח לבוא ביום השני של ראש השנה והם לא שמעו תקיעת שופר!
אמרתי לה אבל הבן שלה באמת הפריע עם המכונית שלו…
היא אמרה לי נכון.
אבל האישה הזאת לא באה לבית כנסת חוץ מיום כיפור.
זה הקשר היחיד שלה עם היהדות.
ואם תכירי עוד יותר את הסיפור אז הילד הזה הוא באמנה. הוא לא ילד שלהם בכלל. הם רוצים לתת לו את כל האהבה שבעולם.
וגם שיהיה בבית הכנסת.
בתור שלוחים אנחנו חייבים לוותר קצת על הנוחיות שלנו.
עדיף שנשמע פחות טוב את התפילה,
ושעוד יהודי ישמע תקיעת שופר.
הצטערתי. בגללי מישהי לא שמעה תקיעת שופר?
אני צריכה להיות יותר רגישה.
אני לא בקהילה חב"דית או חרדית או דתית. זה מקום של שליחות.
אני צריכה להיזהר שלא לפגוע.
תודה לשליחה שהאירה את עיני בצורה כה חכמה ורגישה..
מזכירה לי שיצא לי ללמד שליחות על הלכות כפרות, ושמענו איך שלא אצל כולם עושים על תרנגולים… ולא כולן ממש בערב יום הכיפורים…
בשבילי זאת הייתה הזדמנות להחדיר באמת את העניין, שבהחלט, אנחנו מוותרים על הידורים בשביל יהדות בסיסית ליהודים אחרים.
זוהי מסירות הנפש האמיתית של שלוחים!
וואווווו! ממש!
כל כך נכון!!!
כתבת מדהיייים!
את כל מקסימה עם הסינגור שלך!
פשוט ללמוד ממך!
וואוו את כלכך צודקת!! פשוט להסתכל בראיה של ר' לוי יצחק מברדיטשוב! מאמצת לעצמי ולבית כנסת שלנו:)
מושלם!!! וואו:)
הצלחת לתאר במדויק את ההרגשה שלי ביומיים האחרונים.
זה יום שאני לא אוותר עליו בחיים בשליחות, ולו כדי לראות רק יהודי/ה אחד/ת שמגיעים ביום הזה. יהודים שלא הגיעו שנה שלימה. אבל ביום הזה יבואו, יבואו להתקשר, יבואו להתחבר מעצם הנפש.
אווחח זה מטורף , אוהבת אתכם יהודים מיוחדים ♥♥♥
ייוואו מזדהה בטירוף!!
גם אני מצאתי את עצמי בבית כנסת בעזרת נשים היחידה מתחת לגיל 70 ( נשים שבעצם באו ליזכור)
בעזה אכתוב על זה פוסט!!
וואוו הפשוט וואווו!!!!
את ממש מדהימה מושקיי!!!
כמה בגרוותתת..
איזה מהממת..
נורא אהבתי את הפוסט!
נכון נכון נכון נכון!!!!
צודקת 100 אחוז!
גם אני עוצמת עיניים בתפילות בביכנס ומנסה לדמיין שאני עכשיו בסעוון סעוונטי:) זה ככ עוזר! תנסו!
וואו. איזה זרקור אדיר את נותנת על האמת
כל כך נכון
וכל כך קשה לפעמים…
הגעגועים לבית משיח צורבים!