לזכור, ולא רק היום
לזכור ולא לשכוח
לשמור ולא לסלוח
לדמום.
כשהשלהבת עולה מאליה
ואותיות נשמה מתפזרות
לחשוב.
מזוודה עם טלאים לרגליה
ותמימות נדירה בעורקיה
מודאגת.
מנערת היד הפצועה
הכואבת שטרם החלימה
מאמש.
היא עוד מחפשת את אמא נואשת
מחפשת שביבים של ילדות
כי עוד לא חזרה אמא
שהלכה לחפש לה קליפות.
היא ממששת ידה הפצועה
ונתקלת בסרט צהוב
מרגישה את הטעם המלוח
והעלבון זולג בגרון.
הצפיפות אינה כבר נושא
ואין לה למי להתלונן
מביטה בין חריצי הקרון
המוביל לברגן בלזן
הפסים כבר לא באופנה
וקעקוע אסור בתורה
מתמרדת.
האגודל מצביע ימינה
והיא אדישה מצייתת.
היא רוצה רק כרית ושמיכה
תחת זאת מקבלת דרגש
ולישון.
לעצום העיניים חזק
ולהתפלל שכל זה רק
חלום.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
30 תגובות
ואאוו את כותב מושלםםם הכנסת לאווירה
עצוב
ואוו איזה פוסט!! פשוט מרגש שנכנס ישר ללב..למקומות הכי כואבים שלנו בתור יהודים..
את כותבת כל כך נוגע! שפשוט היה לי כיף.
תמשיכי לכתוב באתר! יש לך את הכישרון הזה בגדול!!
אפילו אי אפשר לכתוב כלום… גמרת לי את המילים.
וואו איזה מרגששש
יפה ועוצמתי, אלופה
וואווווו!!! פשוט להרגיש את השואה במלא העוצמה!!! איך כותבים שיר כזה יפה ומרגש????
מצמרר!!!
אחחח כואב… ?
לבכות… את כותבת מהמם
נשארתי בלי נשימה.
אין לי מילים.
יואוו קשה.. קשה לקרוא..
איתך❤
והכתיבה מהממת!!
וואו נגעת.. כואב. מציאות נוראית שלא הגיוני שקרה בדיוק לבנות בגיל שלנו ואנחנו לעומתם גם עם כל הקשיים שלנו בנות תפנוקים ממש! (בלי זלזול כמובן בקשיים של כל אחת)
מצמרררר
לחשוב על זה ורק להגיד תודה לקב"ה על כל מה שיש!!! וגם על מה שאין…
יאאאא מוכשרתת
אמאלה כמה נוגע! את נדירה! ושתי הפסקאות האחרונות בכללללל
ווואווו פשוט מושלם!!!!!
דמעות..
אף פעם לא בכיתי משיר
אין לי מה להגיד.. כל מילה תוריד.
וואו את מדהימה, כל כך הרגשתי את זה קורה עכשיו
בבקשה תעלי עוד שירים שלך..!!
אהבתי .??
מהמם ביותר .
שנייה, שקט.
תתנו לי לקרוא את זה שוב.
ושוב.
את מוכשרת,
אבל בטירוף!
ווואווו את כותבת מדהים…כמעט הוזלת לי דמעות….:(
וואו וואו וואו. כישרון מטורף! אהבתי ממש.
קראתי כמה פעמים
חוזרת לפה בפעם הלא יודעת איזו לקרוא שוב
זה פשוט מדהים.. עצם העניין לכתוב על כזה דבר ובכזאת צורה
וואו זה פשוט ענק..!
וואו איך כתבת את זה! צמרמורתת
ואהבתי את זה שביטאת את המרד השקט-"פסים זה כבר לא באופנה"
כי גם זה חלק מהדיכוי שביטלו את ה"אני" שלהם והפכו אותם למספר??
בשמחה תמיד-
זה התואר של אבא שלי חחחח
למרות שאמא שלי אומרת לו שצריך גם לב נשבר (:
(רק אומרת)
חחח חמוד
אהבתי
כמה עצוב
כתבת כל כך יפה
את כותבת נדיר, פשוט נדיר…! את חייבת להעלות עוד פוסטים שלך..
וואווו,
איזה כישרון מדהים
מי אני? מה אני?
אילו מן בעיות יש לי?
כשסבתא שלי, ושל המווון יהודים,
חוותה את הזוועה הזו..
#לזכור_ולא_לשכוח
את כותבת מהמם!
אבל תמיד השאלה שלי זה איך יוצאים מפה וגם בשירים שלי משתדלת להכניס את זה אז מה תשובתך בנידון?
דיי קראתי רק את ההתחלה והסוף לא מסוגלת
זה פשוט נושא מזעזע וכאוב
יאללה כבר שהגאולה תבוא ונזכה לראות את כל אלו שאיבדו את יקירהם בשואה נפגשים ומתחבקים שוב.
משיח נאו