לא יודעת למה, אבל בתקופה האחרונה כאילו נבלתי

אני יודעת שאני מתאמצת למרות שזה לא נראה

לפעמים זה נח לי לשהות בתוך הכאוס הגדול…

השמיים נצבעו שוב בכחול, אני אשנה אותם, תביאו מכחול

בכיתי המון. חשתי חור ענק בלב.

להתנקם בי, להתנקם בעולם, כאילו זה מפריע לו בכלל…

לדעת- שאני מפורקת מבפנים. להתפרק- בלי שאף אחד יראה.

בגלל הרמדאן הם עושים חיים, ואנחנו בבתים חצי מתים

תבין שאני רוצה להיות שלך הכי בעולם

רוצה לשמוח בי כי אין לי אף אחד שיעשה זאת

לברר בעדינות – את מרגישה טוב? כשאני עצמי. הולכת להתפקע.

מסבירים לך שצריך להלחם בשביל לחיות

אי אפשר להגיע לגבהים בלי לחייך

כי המכות של הלב, משאירות צלקת שלפעמים מונעת להתקדם

אני מחפשת אנשים טובים שאוהבים אותי

כותבת לך… כדי לשמח…

בטוח הוא בונה בי משהו

כבר לא יכולה. מחשבות שרודפות, מטריפות עד אימה

לא מכייפת לא שמחה לא מצטלמת כמו כל חוה"מ…..

מעניין אם הם היו יודעים כמה הם לא יודעים

כלכך אוהב מכיל ורגיש אבל מקשה עלי כלכך

אנלא מצליחה להיפתח ולדבר על מה שקורה איתי

עצוב לחשוב על מה אנשים מאבדים את החיים שלהם

אני יודעת שלא תקשיבו לי. אבל-