אין לי חברה באמת שאני יכול לספר לה

את אוהבת אותי כל כך כל כך. אבל הידיים שלך קצרות. שלי גם.

רוצה להרגיש את העצב, להבין את החסר.

שכבתי במיטה, וראיתי שוחות מלאות בקדושה מתה.

רק משהו אחד, אל תגידו שאני מכורה. למרות שאולי אני כן. או בטוח. בטוח.

פתחתי טיפה את הבפנים, שברתי מהחומות כמה אבנים

אי אפשר לשתוק על דבר כזה מתוק

זה לא נגמר באחד שתייים או שלוש וגם לא בעשר וגם לא במאה

רוצה לחפש שירים דיכיים בכמויות, משו שיבטא את הרגע

אל תבכי. שימי את הראש שלך על הכתף שלי

אני יכולה לעשות כאן דייסה שלמה של כל ההיתבגרותיות שלי במגוון נושאים

אין לי זמן לכאוב את מה שנושם מבין השורות.

אני מהר משתדלת לא לנשום כדי להיראות פחות שמנה

למה היא מזלזלת בי, ואומרת שאני הזויה?

דמעותיי מורשות רק להרטיב ת'כרית, בזהירות. את השקט לא להכרית

מבינה ת'משמעות, מבינה ת'חשיבות, מנסה ומנסה אבל שוב נופלת

רציתי אחרת… לחיות קצת שונה…
המציאות מדברת, זה לא משתנה.

הַשְׁמַעְתֶּם עַל צַלָּקוֹת מְעֻטָּרוֹת, מְשֻׂרְטָטוֹת בִּפְנֵי חַיָּה?

מה אתה רוצה ממני איפה הלב ששברת

מסנוור הוא. משתיק אותי שוב.

מי זה שהעיז שוב לעשות לך עצוב?

בימים של כאב כשאין מי שיחזיק לי את הלב אני במצב רוח מבכי. ואין מי שבא נותן לי את היד מבטיח לי- את לא לבד. ואין מי שיביט ישתוק לי אהבה יאמר לי רק- את חזקה.

אני כזאתי נשמה, מפזרת חיוכים לכל עבר, ופינה, חשוכה, ואפלה…

לא מצאתי אותי אולי בפעם אחרת.