אז כן אני עוד ילדה שלא אהבה את סדרי העולם

רוצה לישון, לישון לישון בבוקר חדש להתעורר

רוצה להיות כמוה, להיות פופולארית שיש לה מלא חברות

לכל הבנות שמרגישות שהן לא שייכות , לא מוצלחות לא מוצאות את עצמן

ענן אפור באחת נקרע כמהירות הדחפור

חברות, אני נוסעת לארץ. אני לא עומדת בלחץ הזה.

שקיעה היא מה שמגיע לפני זריחה, שקיעה היא ניצוץ של חושך מדהים

לא הולכים לשום מקום, כי "מי אמר שכולם שם ישימו מסכות?"

אז מה יוצא לכם מזה שאתם משמיעים לי את זה שוב ושוב ושוב??!

הלוואי ויכולתי לדבר. לבכות. לצרוח. לשבור קירות, לנתץ חלונות.

חיפשתי אותך בכל מקום. בכל חלום טיפש, בכל ילד מתרגש

שונאת את עצמי, נפרדת. כמובן בלי שלום…

דמיינו שיש עכשיו, כמויות של אנשים… שבוכים.

יש לי בלב הר של שטויות. כמויות של דמעות יבשות מקלשיאות.

חיוך תמרח בפניך המדושנות ואני אצרח בדממות שבוקעות

מכוסה עלים ורוצה שתלך השלכת

למה אני צריכה להיות תמיד נחמדה תמיד לעזור ??

מנסה להשתכנע שזה חלום, כבר נמאס לי לישון.

רוצה כבר לראות שאתה באמת אוהב אותי

שיתמודדו הם, שילחמו הם, עם עצמם.

המנגינה נחלשה, וכדור ה'געגואהבה' מקפץ בלי סדר. משתולל. רוקד קדאצ'קע מגושם.

פתאום הכל רקוב. זה חוזר אליי. מלקקת את דמי, דוחה תהילות.

מה מונע ממני להיות "הילדה הרעה" הזאת וממך לא?

חלום. כחום היום. דם אדום חשוך בדרום. החרטום