פוסטים אחרונים על התמודדות:

הלב הכואב

ההר גבוה כל כך ואני לא מצליחה לראות את הצד השני את הצד המואר. אני יודעת שיגיע

כלום

כמה שהכאב שלנו ממלא ממלא עד שלא נשאר מקום לכלום מדמים אותו כרודף, כשוחט, כנשחט, כאדם, כחיה

עוד על התמודדות:

עברתי יותר ממך…

ילדה עם מועקה גדולה החיים שלה מתחלקים לשתיים, זה מפרך. ילדה שיש לה גם בית וגם פנימייה ורוב החיים שלה ארוזים במזוודה והראש שלה לא פה ולא שם והלב שלה מחולק לאלף רסיסים,

סורי…

הן אומרות שהעולם מוכן, אני אומרת הוא קרס מזמן. הן אומרות שהאור מתחזק, אני רק רואה את החושך מתגבר. הן אומרות שסופה ומגפה אלו רק סימנים שמעידים על בוא הגאולה, ואני רק רואה אנשים שתקועים בארץ

נמאס לי

נמאס לי מהמשפחה שלי מהחברות מהבצפר מהמורות נמאס שאומרים לי מה לעשות מהאוכל מהספרים מהפלאפון והעיקר נמאס לי מעצמי. נמאס לי להתאכזב מעצמי נמאס לי לצעוק על עצמי נמאס לי להפיל את עצמי נמאס לי להכניס

גלגל הצלה

בדידות זאת תחושה שאי אפשר להסביר במילים. זאת התחושה הכי קשה שבן אדם יכול להרגיש בחיים. ובן אדם עושה את ה.כ.ל כדי לא להרגיש את ההרגשה הנוראית הזאת. הוא ניתלה על כל גלגל הצלה, על כל

דיייי!!!

גם את חושבת מחשבות קשות וסובלת מחרדות? גם את בטוחה שכולן, חוץ ממך חיות חיים תותים? גם את רוצה שיבינו אותך שיידעו את מה שעובר עלייך… אבל שלא ירכלו הרכלנים? כי אם כן זה לא כך

קשה. וזהו.

שמחה? ממורמרת? לבד? עם כולם? מתוסבכת. על.. וגם בתוך עצמה. יוצאת מן הכלל. חסידית- מבחוץ. כולם מכירים אותה, ובאמת. מגיע לה? אוהבת את המיטה. ולא רק בלילה. ולא רק בגלל עייפות. פיזית, לא. נפשית, כן. קשה.

לפעמים

לפעמים מידי שמח לפעמים מידי ריקני ולפעמים כולי מתמלאת תחושה שכל זה יעבור והכל זה זמני לפעמים מעונן דיכאוני לפעמים בכי גשום ולפעמים אני כל כך קהת חושים שנראה שכבר לא יזיז אותי כלום

מעט מן החושך

אתן לך לטעום מעט מן החושך שלי, אולי תבין אותי אז… טעמו רע ומר הוא, וכמה שהוא עז. אני שותה שתי כוסות עצב ביום וכפית גדושה דיכאון, ריקנות לארוחת צהריים. אתן לך מעט מן החושך שלי

המציאות הכואבת..

הייתי רוצה להיות שמחה. הייתי רוצה להיות מקבלת. הייתי רוצה להיות מכילה. הייתי רוצה להיות סבלנית. הייתי רוצה להיות אחראית. הייתי רוצה להיות מבינה. הייתי רוצה להיות אוהבת. הייתי רוצה להיות אשה מפורסמת. הייתי רוצה להיות

ייאוש.

אין לי בלב לא אלוקים ולא רבי. אין כבר אף אחד שיבוא יחבק, יעודד. קשה לי בדרך ל-ב-ד. כמה זמן אפשר לסבול, אה? כואב לי בנשמה. נמאס מאנשים שרוצים לעזור ונעלמים. נמאס כבר מכל המחשבות המטלטלות

חיבוק

בעולם מלא אנשים, לפעמים מילים זה לא הכל. מגע הוא קסם.

לבד

הולכת ברחוב הריק השמים שחורים אפילו העננים בוכים אבל רק עיני יבשות הלב אטום הוא כבר רגיל להיות לבד מה שלא יהיה. הערפל מתגבר, מתערבל אנשים מחייכים סביבי כמו מעודדים בחשאי יום יבוא הם לוחשים לי

היא עזבה

לו ידעה שיש שם רק רעש וצלצולים לעולם לא הייתה עוזבת! לו הרגישה שביתה הוא מקום בטוח הייתה אוחזת בו בכל הכוח, ולעולם לא מפנה עורף! לו ידעו כולם שאינה מורדת מבחירה היא בסך הכל ילדה

אשליה

כדור שחור אטום, מתגלגל בגרוני, ממאן לצאת כבר כמה שנים. הנשמה צועקת חזרה, אך ההוא שם למעלה מחזירה בעל כורחה. הנפש השבורה מרסקת את גופי הדאוב. היא כמו אבן שאין ביכולתה לזוז. אדום, מים, ועצב ניבטים

כבר אלף בלילה

העולם שותק כמו נעצר רק אחת עוד יושבת וכותבת שירים לאוסף הכאב הטיפשי שלה בין לבין רואה כל מה שאסור חורטת כל מה שעוד מותר אוהבת את הלילה שונאת את המחר אני מלכת הלילה כי אז

כשכואב- לברוח

אני צריכה לזכור שאלה החיים עליות מורדות כאבים שאלות והתשובות? עמוק בפנים הן אצלנו עמוק בפנים ורק אם נחפור לתוך נשמתנו נגלה לב פצוע נשמה בוכה מחכה שיגאלו אותה אבל מי שם את ליבו מי מסתכל

ימים לא פשוטים

נמאס לי לנסות שוב ושוב להתאמץ על מה שקשה. גמרתי לשקר לעצמי שהכל יסתדר עוד מעט, כי אני בכלל לא יודעת אם זה נכון. והלוואי שהכל היה מסתכם בשיר נחמד שכתוב טוב, אבל זה מעבר. הרבה

מרגישה לא רצויה

בביצפר, יש בנות שמעליבות אותי ופוגעות בי ממש… הייתה לי עד לא מזמן חברה ממש טובה שהיינו בקשר ממש טוב, ולפני כמה זמן היא אמרה לי שהיא ראתה תמונות שלי באיזה שהוא מקום ואז היא אמרה

מה אני יכולה לעשות?!

אילו הייתי יכולה להעביר לכן את מה שהלב שלי מרגיש.. את ההרגשה של הלבד של לבוא לביה"ס עם חיוך ואף אחת לא יודעת מה קרה בלילה. זו הרגשה נ ו ר א י ת פשוט ככה!!!

אני כישלון

באנגלית בחשבון בעיברית-לשון. עם החברה ובכיתה בבית ובפנימיה. העצבים מהר עולים וכאפה או צרחה יוצאים. אז כדאי שממני תשמרו מרחק,

אל ייאוש

סוודר או מעיל כלום לא מועיל הלב עדיין קר אך עוד לא מאוחר כוכב שם מאיר זורח בוהק פזיז ומהיר שממני חומק מושיטה ידי אל על מנסה לגעת חושבת שזה קל אך מיד נכנעת נכנעת לייאוש

אני חייבת פח

העומס בחיים מעמיס עד שיוצא מהגדרת החיים זה החיים החולי והמוות כאילו כל הדבר הזה יקבר איתי. לנצח. האמת מתפוצצת ומקבלת מימדים מפחידים עם מעגלי תיסבוך של רחמים כישלונות וציפיות הכל כמו מקבל טעם מר בפה

הוא ירד

שלפחות היה מודיע!! הייתי נהנית מהרגע שלפני מנצלת אותו היטב. הרגשת מועקה החלה, ממה זה נובע?? אבל הוא החליט שלא לשאול בעצתי הייתי מתווכחת אתו מונעת את צעדיו לאט לאט הוא ירד. המצב רוח. שעד מהרה

אל תדאגי

אני צריכה עכשיו, לבכות, לא רוצה, לראות, את העולם הזה. אני במשבר, נשבר לי, נסדק לי, נהרס לי, השריון, מסך התעתועים על הלב שלי. חשבתי שזה עבר, טעיתי. חשבתי זה נגמר כבר נדפקתי. רוצה להתמודד, להתמוטט.