זהו, חוזרים לשגרה (?!)
שאבנו שמחה לכל השנה ו – איך את מתמודדת כשצריך לשאוב שמחה
כי, היא פשוט לא שם?
הרוצה בטוב
לא יודעת אם זה קשור אבל אני זוכרת שכשהייתי בכיתה ב' היה י' שבט ואמרו לנו שצריך להיות כל הזמן בשמחה כי זה יום ממש שמח.
אחרי צהריים אבא שלי הגיע הבית ובישר לנו שסבתא שלי נפטרה
אבל נחשו מה??
לא מחקתי את החיוך מפני כי היום יום שמח וצריך להיות בשמחה!!! ואז אבא שלי שאל אותי כזה 'הרוצה בטוב, את לא עצובה מזה שסבתא נפטרה?'
אז הסברתי לו את כל העניין של השמחה והוא אמר לי ש… מותר להיות עצובים אם סבתא נפטרה אז פשוט בכיתי.
זה הסוף לגיבובי, המשך יום טוב!!
נחליאלי
שנים זה לא קרה שפשוט התחלתי לרקוד
נראה לי הפסקתי עם זה אי שם בחוג בלט בסוף כיתה ז'
ואחר כך בחתונה כלשהי
וזהו
חשבתי שאני חסרת אנרגיה וכבדה מדי
ראיתם פעם טרקטור רוקד?
אני יותר כבדה מטרקטור.
אז היה מה שהיה והרבה מים זרמו בירדן ובעיניים שלי
ובעצם לא היה כלום.
והקורונה כמו הקורונה שינתה את סדרי העולם
ואני שאף פעם לא רקדתי בחופשיות החלטתי
סוכות הזה – כל יום עשר דקות
ריקודים.
בפעם הראשונה זה היה מוזר
בפעם השניה כבר לא היה איכפת לי מאף אחד
ופעם השלישית רקדתי עם כל האחים שלי.
לבד בחדר עם דלת סגורה, או בסוכה עם כל המשפחה
או הקפות מסביב לשולחן בסלון עם אוזניות, או לקפוץ על המיטה בעיניים עצומות.
כולם צוחקים ואני רוקדת.
"את נראת כמו הדובה ליזי", אח שלי מבליח משפט בלי להוציא את העיניים ממהללאל.
אני עם אוזניות ממשיכה לרקוד עושה תצמי כלא שומעת והלב מתכווץ.
אין לי מושג מה כל כך משך בריקודים שלי שאחי עזב את מהללאל (!) והתחיל לרקוד.
אני בשמיים לא מקשיבה, הרגליים שלי בקושי נוגעות בריצפה,
הלב שלי מנתר
ואני מאושרת כמו שלא הייתי מאושרת מעולם
הללוש
ליל הסדר תשע"ט, היינו עם אבי זצ"ל בבית החולים, אבא בקושי הולך, רזה, חלש.
התחלנו בסדר כולנו, בחסדי ה' נתנו לנו מקום לערוך בו שולחן..
אבא שוכב במיטה לידנו, כולו חלש, והלב שלנו נצבט.
אחי לוחש לי בשקט- אני מקווה בליל הסדר הבא אבא ישאר איתנו, ואני משתיקה אותו- מה יש לך?? איך אתה מדברר???
השולחן שקט, הלחישה של אחי הייתה רמה מדי..
אמא על סף בכי, ואז החלטנו- מיתוך הקושי לצמוחח!!
המשכנו בסדר, שרנו את מיטב השירם, עזרנו לאנשים שנתקעו בלי אוכל, ובלי מקום שינה…
אבא בסופו של דבר נפטר
אבל את ליל הסדר הזה לא אשכח בחיים, הלילה שבו הבנתי מה הפירוש מיתוך הקושי לצמוח..
אפצ'י
אני דווקא זוכרת את הרגע הזה בחג שמחת תורה, שבו שקעתי ושקעתי בעצבות, עד שכשה' הושיט לי יד להרים אותי לא היה לי כח אפילו לתת לו את היד שלי…
Mindy
האמת שלא רציתי לענות על האתגר הזה
בהחלט אתגר אמיתי!!!
לשתף משהו בשמחה…
כל השבוע הזה הרגשתי כאילו אני צמה…
אכלתי!
אבל ההרגשה, האווירה הייתה כ"כ מדוכדכת,
משעממת, יבשה, חסרה וגם עצובה…
אבל! וזה ה"אבל" הגדול!!!
היה לי חיתום יפה, מרגש, עוצמתי ומדהים
לכל החג הזה והחודש בכלל!!!
חגגנו כל הרחוב שלנו ביחד
בגינה שלנו שהפכה לבית הכנסת השכונתי
כבר מתחילת הקורונה
וכל אישה הכינה מאפים, קינוחים, סלטים
והביאו גם שתיה וחד=פעמי מפה עד הודעה חדשה…
והיה כיף!!!
המועצה שלנו מזניחה את הרחוב שלנו- מכל בחינה!!!
מגיזום עד ריקון פחי האשפה…
אז אנשים קמו וגזמו הכל לבד אבל ביחד:)
וב"ה היה חג נפלא!!!
סוף סוף אני מכירה את השכנות שלי באמת!
וישבנו כל החג בגינה הזאת
ודיברנו וקישקשנו…
והיה מעל ומעבר למצופה!!!
ב"ה היה חג שמח!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
אוי ריגשתן אותי..
הללוש אוהבת אותך!!
❤❤❤
ואוו מהממות כולכןן
הללוש ריגשת במיוחד אני פה עם צמרומורותת
אוהבת אותך❤️❤️
❤❤❤
ואוו הרוצה בטוב כ״כ אהבתי את התמימות שלך!!
נחליאלי מהממת באמת שעכשיו עם כל הקורונה (ומה שמשתמע בכך..) זה באמת לא פשוט בכלל להתחיל לרקוד מעצמך!
הלוואי עליי
והללוש אוהבת אותךך ברמה ומעריכה אותך עוד יותר!!
ואפצי׳ ומינדי מהממות גם אתן
לוב לכולכןןן❤️
תודה❤
וואי כואבב!
הללוש את ענקית!!
נחליאלי, זה היה יפה. איפה את, אני רוצה גם
אני פה לא בורחת לשום מקום נשמה, ואם את שואלת אותי פשוט תדליקי מוזיקה ותרקדי.
אולי יש לי את כל הסיבות לקום בבוקר ולרצות לישון לנצח
אבל גם יש לי את כל הסיבות לקום בבוקר ולרקוד.
יש סיבות לשמוח צריך פשוט לרצות
יאוו כמה שריגשתם!!!!!!!!
חולה עליכםםם
חזקות שאתם!!!!!!!!!!!!!!!!!
נחליאלי את פשוט חמודהה
ואוו אתן מהממות!
אוהבתת
הללוש אני מרגישה ננס לידך. את גדולה מהחיים
ממש לא ננס, את ענקית- כל אחד והקושי שלו.
ואת ענקית!!
הרוצה בטוב!!!
אני אוהבת אותך נורא.