בנות, שאלה מוזרה.
לפני כמה זמן היה לנו הרצאה של רב שסיפר סיפר עצוב, וכולן התחילו לבכות (גם הבנות הכי קשוחות וחזקות בשכבה… אמיתי 🙂
כולם יצאו משם מהורהרות, עם עיניים אדומות.
ואני – לא נעים להגיד אבל אני רק ישבתי במשך כל ההרצאה והתאפקתי לא לצחוק.
הצחיק אותי הדרמה בסיפור, (האובר-דרמה של הרב כשהוא דיבר וכו')
הבעיה שזה לא הפעם הראשונה שאני קולטת את עצמי צוחקת מדברים לא מצחיקים.
בזמן האחרון אני מתחילה לשאול את עצמי מה זה אומר עלי?…
אני חושבת שאני כבר מגיעה לתשובה, אבל עניין אותי לשמוע את הדעות שלכן….
מוזמנות להגיב, כל תשובה תתקבל בברכה ??
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
40 תגובות
אני גם כזאת כשמספרים לי את הדברים הכי קשים אני צוחקת
חח דבר ראשון את נורמלית
יכול להיות שיש לך תפיסה קומית על המציאות ולכן את מדגישה במח שלך נקודות פאנץ' והופכת כל דבר לפרודיה…
יכול להיות שאת חסומה מבפנים וזה לא מצליח לרגש אותך?
יכול להיות שאת לא מרגישה בנח לבכות או להפתח ריגשית בסביבה הזאת או עם חברה גדולה?
אממ זה הרעיונות שעלו לי עד עכשיו;)
אני חושבת שזה עניין של אופי, אם יספרו לך את אותו סיפור לא באובר דרמה, זה לגמרי יעבוד אצלך.
אני ממששש כמוך.
ואני אדם כן רגיש (בגדר הנורמה, לדעתי) רק שסיפורים מפונפנים ועם מלאא דרמה מעלים בי מעבר לגיחוך לרוב. (כמובן שלא מראה כלפי חוץ)
לכל אחד הומור אחר
אז יש לך הומור מסוים כזה שהוא פשוט לא נוכח בכיתתך
זה לא בעיה ואל תרגישי שזה בעיה
אבל כן תדעי לא לצחוק מתי שזה לא מתאים למען החברה כי לפעמים סוג הומור יכול לפגוע והומור בכללי
חח לי קרה הפוך.. קרה לי שסיפרו משהו עצוב..ממש.. והיה בא לי פשוט לבכות.. וכולן מסביבי היה נראה שזה לא מזיז להן… וזה היה כזה מוזר..ומביך.. אין אני פשוט רגישה יתר מידי..
וואו הזדהות.
אני נתפסת לכל מיני פרטים קטנים שמצחיקים אותי כמו מילים דרמתיות או הדוגמא בעניבה ומתפלש לי חיוך או צחוק(כמה מביך)
הרבה פעמים רואים בזה זלזול וזה לא נכון! זה אופי.
רק לדמיין את עצמי בוכה מסיפור בהרצאה של רב..??
אולי היית שמה היחידה עם ראש שעדיין עובד ושלא כובשים אותו כל כך מהר.
תסבירי?
אם הבנתי נכון,
שאת כולם הצליחו 'לכבוש' בחצי דקה של מילים דרמתיות וסיפור מופרז (לא מחייב שהסיפור עצמו מופרז, המילים והדרמה שהשתמשו)
ואותה לא, כי היא הנורמלית שלא נכבשה:)
השאלה עכשיו מה עדיף,
להיות הנורמלית היחידה או לפול עם כולם?..
כן על זה גם אני חשבתי, אבל למה כזה ביקורתי? יכול להיות שרף הרגש שלה דורש יותר כדי להתרגש באמת (וזה נורמלי לחלוטין!) אבל לא צריך להוציא את הבנות שכן בכו כאלה רכרוכיות
חחחחח מישל!
לא מסכימה במאה אחוז.
יש דברים שכן צריך רגישות.
וואי קטע! פעם היתה ילדה שדיברה מול כל התיכון ואמרה מלא פעמים "כאילו" כל פעם שהיא אמרה את זה זה גרם לי להתפוצץ מצחוק. וואי זה היה כל כל כך לא נעים!!!
חחחח אמאלה קרה לי בדיוק בדיוק אותו דבר
מכירה את זה אצלי רק בדברים אחרים, את נורמלית לגמרי נשמה, קורה
האמת שגם לי זה קורה מלא?
וזה די הגיוני.
זכית לתגובה ממני, לא קורה בזמן האחרון. אני כמעט ולא נכנסת לאתר?
מממ תאמת, דבר ראשון את בטוח בסדר. אינלך מה לדאוג?
שני, גמני כזאת?
בנות שמשתפות אותי, אני אכאב.
אבל נגיד שיספרו לי סיפורים, ויבקשו תגובה ממני (מול פנים-לא בכתב) אני אצחק.
נגיד יום האחרון של כיתה ח, או בת שעזבה. כולם בכו ואני מתאפקת לא לצחוק.
לקח לי מלא זמן להבין למה זה. חשבתי שאני רעה ואין לי לב.
אבלקיבלתי מודעות עצמית, וראיתי שזה האופי שלי. כנראה ככה אני מתגוננת.
אני לא יודעת לבכות, לבטא מה אני מרגישה. בכתב אולי יותר זורם לי. אם נגיד האתר שותפות היה דרך פנים ולא כתיבה, אני לא הייתי מוציאה מילה חוץ מלצחוק, ולברוח לרוץ לטפס..וכל מה שאני עושה?
קיבלתי מכה אבל השיא? אני צוחקת. כואב לי? אני צוחקת. דיכאון? אני אצחק!!! בכתב אני אהיה הכי אומללה, אבל מול פנים אני אצחק. ובאמת קרה לי…
אני לא יודעת לבכות. אני צוחקת. *לא שמחה* צוחקת?
אז זאת אני. נעים להכיר?
מלחחח תחפשי לך זמן להכנס לאתר את באמת חסרה לי מאד בזמן האחרון
חחחח זמן ישלי. אני משועממת. אבל אינלי כח. לא אישי. אני פשוט פותחת ובוהה על זה. חוסר ריכוז…
וגם כבר סיפרתי שאני לא אהיה?
ו.. ואלה נחמד לדעת שאני חסרה לאנשות?
אני לא יודעת להסתכל בעיניים מול הכאב.
לא נותנת מקום..
לוקחת בהכל קליל?
עכשיו זהו?
זה לא אומר עלייך שום דבר רע
זה אופי
יש לי במשפחה כאלה ממש אבל
אמממ קודם כל סיטואציה מעניינת (אולי לא נעימה כ"כ אבל מעניינת)
לא נתקלתי בזה בעצמי..
אולי זה אומר שקשה לאדם שדברים לא מצחיקים מצחיקים אותו לקבל את הדברים האלו, להכיל אותם. זו סתם השערה.
או שזה סוג של תגובה בסיטואציה מסוימת.
סתם שליפה,
מעניין מה המסקנה שהגעת אליה.
אמאל'ה. למה אני מזדהה איתך?????
קשה לבכותתת. לצחוק הרבה יותר קל לי.
אני לא אחת שבוכה.
חח…בסוף הקעמפ, כל הבנות בכו!! ואני מוצאת את עצמי מסתכל עליהן ומתאפקת לא לצחוק?
למה????? בחייאתתתת!
אומרים שהצחוק והבכי מגיעים מאותו מקום..
הכל בסדר..
יש סוגי אנשים שמתי שעצוב להם מגיבים בצחוק. גם אם זה לא נראה לך…
ידעת שצחוק הוא תגובה להפתעה?
זה למה המון פעמים צוחקים כשקורה משהו מפתיע.
זה לא חייב להגיד עליך כלום.
גם לי זה קורה הרבה פעמים
וזה ממש לא נעים! לפעמים מדובר בדברים רגישים ורציניים ואני צוחקת:-(
זה קורה בעיקר ליד חברות והם לא מבינות מה נסגרר
אוקי, מעולם לא למדתי פסיכולוגיה או משהו כזה אז קחי אותי בערבון מוגבל בסדר?
אולי עברת איזה משהו, זה יכול להיות גם משהו ממש ישן, שבגללו קשה לך להיפתח רגשית? יש תופעה כזאת של הדחקה רגשית או לחלופין, ניתוב הרגש לציניות…
וואי הזדהות!
יש לי חברה כזאת..
בול בדיוק.
מהתגובות אני איכשהו מצליחה להבין אותה…
תודה עלזה:)
חחח לא יודעת.
זה כל כך לא אני
אני רגשנית בקטע אחר.
אני גם כזאת
לא ברמה של צחוק, אבל משו שכולם מסביב בוכות אני עם פנים חתומות..
כאילו מה? איך להוציא תדמעות שלי?
בכללי יש 2 צורות של תגובות לסיטואציות קשות
בכי וצחוק
הם הפכים
ויש כאלה שמרוב שזה קשה הם יצחקו..
זה מה שאני שמעתי
לא יודעת אם זה נכון;)
בהצלחה לנו:)
אימלה אני כל כך כזאת??
אוף אוף אוף אני גם ככה:) יכולה לצחוק בלי שום קשר לוגייייייי. ביום האחרון בקעמפ כולן בכו ואני כזה מה? אני יכולה לצחוק בהיסטריה פשוט מכלום או ממשו קטן שאני היחידה שצוחקת וזה כאילו מעצבן מלא פעמים
פעם שמעתי שהמקום במוח של הצחוק ושל הבכי קרובים ממש, ולפעמים מתבלבל. אמיתי! רובי מתריג אמר???
אם רובי אמר, רובי יודע??
וואי זה מזכיר לי דאני עדיין לא מצאתי תשובה לזה שאני לא יודעת לבכות כשמסםרים לי שמישהו נפטר…
יותר מוזר וכואב אין לי לשתף אותך.
לא שבקשת שיתוף אבל…
בכל אופן מה הרבה הזה סיפר שגרם לבכות???
היי, אני הייתי שואלת השאלה, ואתם פשוט אלופות
לא חשבתי שיהיה כ"כ הרבה תגובות כ"כ קולעות, אין עליכן!!!
מלח פצוע – אני לא יודעת מי את, אבל יודעת שאת אלופה.
קלעת בול.
כן, אני לגמרי הסוג בן אדם שיכול להיפצע, לעבור את הדברים הכי לא מצחיקים (גם בחיים האישיים) להיות בדיכאון, – ולצחוק.
לאנשים בד"כ ממש קשה להבין את זה…
וגם כל מי שכתבה על חסימה רגשית – יש בזה משהו…
אישית הגעתי למסקנה שכן, יכול להיות שפשוט עברתי יותר מדי בשנה האחרונה, הלב שלי הרגיש יותר מדי ומהר מדי, ופשוט אין לי מקום עכשיו לעוד רגשות של סיפורים מרגשים למיניהם 😉
אבל אתם לגמרי נתתם לי מלא נקודות למחשבה, ודי עזרתם לי להבין את כל מה שכתבתי כאן, אז תודה לכל אחת בנפרד שכתבה תגובה על זה ❤
וואי את נשמעת לי בת נורא רגישה ואכפתית…
הייתימחייבת לציין?
תודה נשמה ??