אני פותחת פה משו שמאוד מכאיב לי, כל פעם מחדש, והייתי רוצה לדעת מה דעתכן על זה. אז ככה, כמעט כל פעם שאני אומרת משהו, (ואני מדברת רק על החברה, לא על הבית) או מספרת חוויה, או כותבת פוסט, או אפילו תגובה, אני מוצאת את עצמי אחרי כמה ימים/ שעות/ דקות/ שניות/ אלפית שניה!!!! מתחרטת על מה שאמרתי, או מתעצבנת על עצמי שלא אמרתי כך או אחרת, מתחרטת על הניסוח, ובקיצור- לא שלמה עם עצמי, לא בטוחה בעצמי! אני מודעת לבעיה הזאת אצלי, ומנסה לעבוד על זה, אבל ממש בא לי שיתנו לי עצה טובה!!!! איך להתגבר על החרטות האלה ולהיות יותר בטוחה במה שאני אומרת!!! אשמח לעזרה!!
אוהבת אתכן מלאאא
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
30 תגובות
מה שנקרא.. חכמת חדר המדרגות.. אחרי שהשכנה טרקה עלייך את הדלת עולים לך דברים ממש חכמים וממש טובים שהיית יכולה לענות לה.
נתקלת מלא בבעיה הזו.
זה קורה כי לאחר מעשה את מתחילה לשחזר את החוויה ואז עולות לך כלמיני תובנות. הבעיה היא שהתובנות האלה עולות בגלל החשיבה – משהו שלא היה רלוונטי בשעת מעשה.
אינלי פתרון.. אבל מקווה שבכל זאת עזרתי;)
וואיייייייייייי זאת אנייייי קטעים איתך
וואו נקודה כואבת!!! מאוד! מזדהה כ"כ! אני שלחתי גם שאלה כזאת לאתר, אבל לא עונים על שאלות, אז… משהו שלי אישית עוזר… הדברים שאני אומרת ואח"כ מתחרטת עליהם,, זה הדבר שיצא לי ספונטנית… זה מה שאני אמרתי, זה מה שיצא מימני!!! כשזה אפשרי, אם זה בין חברות, אני שולחת הודעת הבהרה או משהו, אבל למדתי גם להרפות- כשזה לא אפשרי… כי זה מי שאני! ומי שלא רוצה לקבל אותי כמו שאני, שלא תקבל! אבל אני לא משתנה…!
היי מזדהה איתך בטירוף שאת לא יודעת כמה!!!!!
כמעט על כל דבר שאומרת אני אח"כ מתחרטת
והאמת, גם על דברים שעושה
וזה מאד קשההה ומעצבן. צריכה לעבוד על עצמי ולהיות שלמה עם המעשים שלי… נראלי זה הפתרון
הכל נחתם מלמעלה, אין מה לעשות. ללמוד לקחים לפעם הבאה ולשכנע את עצמך שזה נשכח (השכחה מתנה!)
לי מאוד עזר להדפיס תמונה שלי בגדול ולכתוב מתחת זה ״הדבר הנכון במקום הנכון״. תליתי מעל המיטה שלי ובלילה אני מקבלת מהתמונה אנרגיות חיוביות לכל היום הבא.
סליחה באמת, זאת בעיה קשה שלכולם יש ברמה כזו או אחרת.. בהצלחה!
אני כ"כ מזדהה !! חייבת לעבוד על החוסר ביטחון שלי..זה מאד מתסכל ..!
(אני מרגישה כאילו זה 'בחירה' במבחן)
אני גם הייתי טיפוס כזה, מקליטה כל מה שאמרתי/ שתקתי/ צחקתי/ הרמתי גבה ושעותתתת חושבת מה לא בסדר, מה לעשות טוב יותר, כן נפגעה לא מגניב לומר את זה. שנאתי את זה. זה הקשה עלי לומר את דעתי, הקשה עלי לתקשר עם אנשים (מי שמכיר אותי יודע שזה הבעיות הכי גדולות שלי בחיים lol). קיבלתי את עצמי, וחזרתי שוב ושוב על המילים "כן, ככה אני חושבת". היום מעטות המילים שאני מתחרטת עליהם. גם לא מתוך שינה. תסכימי עם עצמך, שזו דעתך, וכדי לשנות אותה צריך נימוקים טובים ולא אף עקום.
גם לי זה קורה לפעמים… אבל אם זה קורה לך ממש הרבה אז אולי תנסי לחשוב קצת לפני שאת מדברת… לא בקטע רע… למשל פעם ביום תנסי לחשוב על מה שאת רוצה להגיד ואז תגידי. את לא תצליחי מיד לחשוב על כול דבר שאת אומרת. אז תנסי כול יום פעם אחד. ואז לא תצתערי…
אני גיליתי שבורחים לי דברים לא מתאימים מהפה בגלל שאני חוסמת את עצמי מלהתבטא.
כלומר אני עוצרת את עצמי מלהגיד את הדברים שאני באמת רוצה להגיד, ואז המחיר הוא שפתאום 'בורח' לי מהפה דברים שאח"כ אני ממש ממש מתחרטת עליהם…
ואז למדתי להוציא את הכל אצל אנשים שאני סומכת עליהם
ובה זה נגמר.
יכול להיות שזה גם הסיבה אצלך.
גם על זה את מתחרטת?
סתם אוהבת אותך :-*
ואו גם אני הייתי ככה, עד שהגעתי למסקנה שאסור להתחרט!! אלא רק במצבים של חטאים וכדו', בכל השאר זה פשוט לאא בריא!! ומה גם, כל מה שקורה ומה שאני אומרת זה כי ה' שם את המילים האלו בפה שלי. זהו:) לא צריך להתחרט, אלא רק לדעת שאני עושה את זה כי ככה ההשגחה רצתה. וכל דבר זה בעצם טוב אז ממש אין על מה להתחרט:)
ואם את מדברת יותר בכללות על הרעיון של שנאה עצמית אז תתחילי מבקטנה, בכל פעם שהקולות השליליים האלו נשמעים בתוכך, תגידי; זו אני, אני מדהימה בעיניי ( ) אני אומרת מה שה' רצה, ולכן אני לא מתחרטת על זה. לאט לאט
גם לי זה קרה הרבה פעמים!! עכשיו זה כבר פחות קורה לי כי אני אומרת לעצמי: מה שאמרתי – אמרתי, ואני חושבת שאנשים מודעים לזה שאני לא חושבת יותר מידי לפני שאני מוציאה מילה מהפה
היי
לא יודעת כלכך מה לייעץ לך אבל אולי תנסי לשאול את שמכיר אותך יותר טוב וידע איך לעזור לך…כאילו אני חושבת שזה משו ספיצפי לבנאדם ומה שיעזור לו….קיצרר הצלוחססס עםזה המוןןן:-*
הזדהות עמוקה.
לצערי אין לזה נוסחת קסם.
פשוט צריך לעבוד על זה.
את כנראה מלקה את עצמך וסופר ביקורתית כלפי עצמך ואני מבינה אותך לגמרי כי גם אני ככה… תנסי להיות יותר רכה ועם יותר חמלה כלפי עצמך…
בהצלחה:)
מזדהה
שלב בחיים… כולנו עברנו/ עוברות אותו..
ואוו, לא יו'דעת אם זה עוזר אבל אני ממש איתך…
על מה שלא אומרים לא מתחרטים
לא יודעת איפה זה תופס אותך
אבל אולי תקחי את זה באיזה מקום לחשוב על זה ממבט אחר…
ואי מזדהה איתך ממש ומכירה את זה..
אז לפעמים יוצא לי משפטים שאני באמת מתחרטת עליהם אבל לא יותר מדי עושה משהו..ולפעמים אני חושבת שניה מה יקרה אח"כ/ מה יהיו התגובות וזה עוזר לי ממש..
לילדה מכורה.
לכולנו זה קורה.
מי כמוני יודעת…
לפעמים האתר הזה מכניס בי שטויות מהססות לשכל, אמא שלי ממש נגד, ואני בורחת ומתחבאת ונכנסת לאתר.
תעשי מה שאת רוצה
וואי עכשיו נזכרתי במקרה שבו אמרתי משהו ופשוט התחרטתי עליו. הייתי צריכה להגיד משהו יותר עוצמתי ויצאתי יבשה ברמות(עזבו לא תבינו את הסיטואציה). העניין הוא שאני חושבת שזה פגע בחברה שלי, או גרם לה לחשוב שאני אוהבת אותה פחות ממה שבאמת. וזה ממש קשה לי- עד עכשיו, יותר מכל פאדיחה כזו או אחרת. הייתי צריכה להגיד לה- שמעי טעיתי ולא התבטאתי כמו שצריך בגלל איקס וואי והיא תבין, אבל לא עשיתי את זה בזמן, ועכשיו זה כבר יהיה מגוחך. ו… אוףףף??
אנחנו עפרונות.
אם טעינו, לא נורא. אפשר למחוק.
באתר – לשלוח הודעה למערכת לא לפרסם את התגובה.
באם היא כבר פורסמה, לכתוב התנצלות.
אמרת משהו לא לעניין? תמיד אפשר לתקן.
מי יקרה, גם לאחר זמן.
עדיף עכשיו מלעולם לא.
לאאאא ואז מה יצא מזה? שכל דבר שתוצאי מהפה תצתרכי לישבור תראש איך להחזיר אותו? זה לא חיים! העניין הוא איך ללמוד להחליק לעצמך גם אם המשפט שאמרת עכשיו לא היה הדבר הכי במקום. קורה לכולנו ו.. עוברים. בלי עסק. כמו ששלהביה אמרה; שלב של כולנו..
יקרה,
את אומרת שזה קורה לך בחברה, ולא בבית.
בואי ננסה יחד להבין מה שונה בין הבית לבין הסביבה החיצונית?
אצלי הבית מסמל מקום שאוהבים אותי בלי תנאי. שמקבלים אותי כמו שאני, עם השגיאות.
ולעומת זאת יש מקומות בהם אני לא מרגישה ראויה לאהבה ואישור כפי שאני. נדמה לי שרק אם ארצה את הסובבים אותי הם יאהבו אותי ויחשבו עלי דברים טובים.
ולכן אני חוששת להביע את עצמי האמיתית. ואחרי כל אמירה או תגובה שלי מנסה לבחון האם זה אכן עומד בסטנדרטים של החברה… האם מה שאמרתי נעם לשומעים. האם אני בסדר מבחינתם.
וזה מלחיץ. ותוקע. ולא נעים בכלל.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כל, לקבל את זה. להבין את עצמי. אני זקוקה לאהבה ולאישור.
אחר כך, פשוט להושיט לעצמי יד אוהבת. ולהבטיח לילדה המתוקה שבתוכי שאני איתה. "אני" – החלק הבוגר והרציונלי, החלק השכלי והמבין. "איתה", עם הילדה הרגישה שבפנים. ושבשבילי היא בסדר. ללחוש לה שמה שהיא תגיד, *את* תאהבי אותה.
ואז היא כבר לא תהיה בודדה ומפוחדת. יש מישהי איתה.
ספירלה את ילדה חמודה!!! שמתי לב מהתגובות שלך שאת בוגרת, חסידית ושמה לב לפרטים הקטנים;) הייתי שמחה להכיר אותך:)
תודה גל.
תודה דבורה לאה.
חן חן על המחמאות.
גם אותי ממש מעניין להכיר פה את הבנות!
תודדה ספירלה, חידדת לי..
(כותבת השאלה)
חלק מהתהליך באתר זה לשלוח משהו .להתחרט עליו מליון פעם, לבקר אותו מליון פעם, להתבאס מליון פעם. ואז לשכוח ממנו ולגלות אחרי שבוע וחצי שהוא עלה ובנות ממש אוהבות:-*
וואי מזדהה לגמריי!!
אני הייתי כל פעם נכנסת לדיכאון..
עכשיו התחלתי לנסות לעבוד על לקחת דברים בקלות..
טעיתי?! נכון! זה קרה..
ויצאתי טיפשה ופדחנית.. ואז?!
הם יפסיקו להיות חברות שלי?
פשוט (לא פשוט;) אל תקחי את זה ללב.. זה לא עושה טוב בכלל! וואי מלא בהצלחהה!!❤
בנות תודה לכולן על התשובות!!!
חוזקתי?