לומדת להיות-

אחות למופת.
*
ג׳ק הסתובב במהירות. הקוקיות זזו מצד לצד, כך גם העגילים.
עם החום של ישראל הוא היה מיוזע והחולצה הדקה ביותר שהיה לו לא הייתה מספקת בכלל. או.קי, אפשר לחשוב, כמה כבר השמש יכולה לזרוח? לא ניגמר לה הכח? הו, זו כבר שאלה! אבל מה הקשר?. בקבוק המים המינרלים שפתח השפריצו טיפות קרות לכל עבר, היה נראה שאדמת מדינת ישראל צמאה למים, הטיפות שנגעו ברצפה נספגו במהירות לא מוקלטת והשמש כמנסה להישאר מעל כולם.
״היי״ נשמע קול לא מוכר מאחוריו. הוא הסתובב במהירות.
ג׳ק לקח אפשרות שיראה מוזר במקום הזה. מה לו ולזה? ההבדל כמרחק ישראל לסין. אבל החליט לקחת את ה׳סיכון׳.
״הלו חביבי. יהודי?״ הטון שהצעיר ה׳מתנגד׳ השמיע בפניו היה מוזר ולא ידידותי במיוחד.
״מי אתה?״ שאל ג׳ק בעצבנות קלה.
״לא ממש חשוב מי אני״ צחצוק מהיר. ״רוצה להניח תפילין?״
״מצחיק מאוד״ חיוך כועס.
״לא רוצה לא צריך, מה אני יכול לעשות?״ אנחה.
ג׳ק הסתובב והמשיך בחיפוש אחר משהו לא ידוע אפילו לו-עצמו עד שעמד בדיוק מול החומה.
האבנים הענקיות והמושלמות להפליא מלאו אותה ביופי עמוק.
כמה פתקים על הרצפה וכמה בתוך חורי האבנים.
מה קדוש בו? למה היהודים האלה בוכים את נפשם מול החומה המשעממת הזאת? אין להם דברים אחרים לעשות?
״צהריים טובים ידידי״
עוד פעם? מי זה עכשיו?. הוא הסתובב שוב וגילה מולו חבדניק אחד. בחור צעיר.
״שלום״ ג׳ק לא האמין על עצמו שהוא באמת מדבר עם חרדי ואפילו חבדניק.
״מה נשמע? אתה יהודי? רוצה להניח תפילין אולי?״ חיוך שמח. מלא חיים. כאילו החום לא פוגע בדיוק בנקודה והעייפות לא מפריעה כלל וכלל.
״אני…אממ…או.קי״ מה הוא מפסיד? בחיים לא הניח אז אולי זו הזדמנות באמת.
״יופי, בוא אני אעזור לך״
ג׳ק לקח כיפה ושם על ראשו והניח תפילין בעזרת הבחורצ׳יק שגלגל לפניו מין עור שחור ומלמל תפילה לאלוקים שהוא לא בדיוק זוכר מה כוונתה.
״תודה..לך. זה…תודה.״ ג׳ק היה נבוך מעט ומבולבל אבל הצליח להתגבר על הבושה.
״בשמחה יקרי, שבת שלום״ הבחור חייך בנעימות והמשיך בעסקיו.
ביציאה פגש שוב את המתנגד וזה שאל אותו
״למה אצלו הנחת ואצלי לא?. זה לא פייר!״ הוא עשה את עצמו נעלב. ״מה זה משנה?״.
״תקשיב, אני אגיד לך את האמת.״ ג׳ק שתק לרגע ואז המשיך. ״לא תכננתי להניח תפילין, ובכלל, אין לי מושג מה זה הדבר המשונה הזה. אבל אצלך הרגשתי שאתה רוצה להיות בטוח על העולם הבא שלך, אבל אצלו, אצל החבדניק הזה הרגשתי את האהבה שלו כלפי, הרגשתי שהוא באמת רוצה שהניח תפילין אבל בשבילי, לא בשבילו, לא בגלל המצווה הפרטית שלו אלא כדי לקרב אותי. הרגשתי שהוא פשוט אוהב אותי כמו שאני״. ג׳ק שתק לזמן לא קצר והביט במתנגד בעיניים סקרניות משהו והסתלק מהמקום. משאיר אחריו את החומה ה-כה חשובה לעם שלו, עם שהוא אפילו לא מכיר, עם ישראל. הוא השאיר אחריו את הדמעות, התפילות, הבקשות והכאב באותה חומה דוממת.
משאיר אחריו- את הכותל המערבי.
***
את הסיפור הזה שמעתי בשיעור רגיל אחד, ביום בהיר אחד, בבית ספר רגיל אחד, עם מורה רגילה אחת, אבל מה שהוא עשה לי בתוך הלב- היה בלתי רגיל.
***
משנה י״ב פרק ראשון-
״הלל ושמאי קבלו מהם, הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום, ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה״.
***
נתמקד בחלק האחרון-
את רוצה לקרב יהודי לתורה ולמצוות? רוצה לקיים מצווה?רוצה לעזור? להדליק פנסים?
להאיר את העולם באור יקרות?- כן.
אז קודם תפנימי, שאין דרך לעשות זאת חוץ מלאהוב את עמך, רק אם תאהבי אותה תוכלי לעזור לה, רק אם תביני שהיא אחותך, שהיא יהודיה בדיוק כמוך ולא מינוס אחד בלבד, תוכלי לקרבה לתורה ומצוות. רק אם תחייכי חיוך אחד מתוק מתוק-תצליחי לעשות משהו גדול.
כמו אהרון הכהן, שהוא אהב-פשוט אהב את הבריות, הוא אהב את עמו! את היהודים הפשוטים (והחכמים). אפילו שהוא היה במדרגה גבוהה מאין כמוה, והיה צדיק גמור- במקום לחשוב את עצמו- הוא ירד, ממדרגה למדרגה ועזר ליהודי שני.
עזר מכל הלב, מעומק לבו הרחב.
וממנו אנחנו צריכות ללמוד.
ממנו אני לומדת.
לומדת ליהות-אחות למופת.
*