כמה לך

בשרי

פארבריינגען

הרקיע נפרש אל מולו,

תכול ולבן צבעו אותו בערבוביה,
פרי מכחלו הטהור של יוצר בראשית.
בין המדשאות האין סופיים הוא ישב שם,
בגדיו הפשוטים התמזגו עם גווניו של הטבע.
בין ידיו חליל עץ קטן, סביבו צאן מרעיתו.
והוא ניגן.
ניגון רך שבקע מעומקיה של נשמתו,
ניגון שתשוקה הייתה בו, וכל כך הרבה געגוע,
געגועים.
צליליו החלו נמוכים, מלטפים משהו, ענוגים,
ונעו מעלה, ועלו אט אט, נעשו דורשים יותר,
מתחננים, מבקשים אל המקור.
עד שהקימו זעקה.
זעקה שפרצה מלוח ליבו,
סודקת את חומות קירבו,
מזככת את כאבי נשמתו.
זעקה שאמרה הכל בלי מילים.
היא חדרה אל אדמת העמק,
פגשה בהרים התלולים,
וחזרה אליו,
מותירה אותו צמא יותר משהיה.
'אבאאא'. הוא קרא, הפעם בקולו.
ושוב זעקתו חזרה אליו מן ההרים.
'אבאאאאא
רק בך אני חפץ.
נפשי, צמאה לך'
דמעותיו הן אלו שחדרו לאדמה.
זעקתו לא חזרה אליו הפעם,
כך הרגיש.
היא נישאה אל על,
לרקיע בעל הגוון השמיימי,
פרי מכחלו הטהור של יוצר בראשית.

'כמה לך בשרי'

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא

האם מותר לשנות?

היי שאלה קצת מוזרה… איך בעצם אנחנו בתור נשים לומדות תורה? "כל המלמד את ביתו תורה כאילו לימדה תיפלות" וכתוב גם איפשהו שכן צריך ללמוד אבל רק חלק מההלכות… הבת של רש"י הניחה תפילין והזמנים השתנו,

אמרתי

לפעמים פרשת השבוע פוגשת אותי במקום החנוק הזה של חוסר האונים

נמשכת להיות חרדית

אני חב"דניקית, ממשפחה שחזרה בתשובה. לומדת בחב"ד, טסה לרבי, ולומדת חסידות. כשאני נתקלת בנשים "מבחוץ" אני גאה במי שאני, ובמשפחתי. לחב"ד יש שם טוב בציבור הכללי. אבל הבעיה שלי היא שרוב הזמן אני מתביישת בכתר של

הוסיפי את התגובה שלך:

6 תגובות
  1. משתפת מסך הגב

    וואו, פארבריינגען
    דבר ראשון, התגעגעתי. לא יודעת אם זו רק אני שבקושי נמצאת כאן, או שגם הפוסט הזה הוא אחרי הפסקה ארוכה, אבל הפתיע ושמח אותי לראות פוסט ממך:)
    דבר שני, אהבתי ממש! איזה תיאור סוחף, אילו צלילים עמוקים יש לדבר הטהור הזה, כמה ערגה זועקת מהטקסט הזה..
    אחח, מתלבטת אם לקוות שהצימאון הזה יבוא לעיתים יותר קרובות, או שהמים כבר יהיו יותר נגישים.
    בחורת באפשרות השניה.
    משיח נאו!

  2. שין הגב

    איזה יפה וטהור זה- – –
    כתיבה מלטפת כזו, שליטפה אותי מבפנים, צבעה לי בתכלת.

    התבודדות.

  3. פרצל🥨 הגב

    וואו, זה כל כך יפה…
    כמה פעמים ניסיתי לכתוב את הרגעים האלו, רגעים של התבודדות וה' וטבע… הצלחת.
    אלופה.

  4. מבקשת הגב

    ואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
    הכתיבה! התוכן!
    נאלמתי דום, אבל אני חייבת שתדעי שהייתי פה ושיש לי המון מילים טובות להגיד על זה.

  5. שרהל'ה הגב

    יש לך כתיבה סוחפת ומחברת.
    אהבתי.
    תעלי לנו עוד כאלו…

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?