אני אפס?
ביטול? גאוות יחידה..? קבלת עול? דוגמא חיה?
איך כל זה מסתדר???
לכאורה, אם ביטול, אז כשאני עושה איזה מעשה טוב אני צריכה לעשות אותו הכי בסתר שאפשר…
ואם דוגמא חיה? אז ההיפך הגמור. לא? שכמה שיותר יראו. שממני יראו וכן יעשו…
אז זהו ש…גם אני הסתבכתי ולא ממש הבנתי עד שבסופו של עניין באיחוד כוחות עם חברה הגעתי לפוואנטה.
אני בתור נפש בהמית… לא שווה יותר מזבוב! אולי פחות..
ובכל זאת הקב"ה בחר דווקא בי ושתל בתוכי נפש אלוקית!!!
בתור טבע הוא הכניס בי כמה מעלות טובות וכמה פחות. אבל ביחס לאין סוף גם הטוב שבי הוא אין ואפס. אני בהשוואה לקב"ה פשוט שום דבר.
הדבר היחיד שיש לו מציאות בתוך כל המערכת הזו שנקראת אני זה החלק אלוקה שבי.
אם יש אני אז זה זה. וה"אני" הזה (= הנפש אלוקית שלי) רוצה כל מה שהקב"ה רוצה. כי בעצם זה אותו אחד.
ולכן… התורה והמצוות זה מה שאני רוצה. הוראותיו של הרבי – זה הרצון שלי!
הרבי רוצה שאלמד חת"ת אז זה מה שאני רוצה. ולהבדיל, הרבי רוצה שאני אוכל,אשתה, אשן – אז זה מה שאני רוצה.
אם הרבי רוצה שלמרות שזה לא תמיד בא בקלות אעמוד במרכז של איזו במה אז זה מה שאני רוצה ובדיוק כך גם אם הרבי רוצה שאשתוק ולא אומר מילה למרות שיש לי הרבה מה לומר והדברים אכן נכונים..אז זה מה שאני רוצה!
ואז..כשאני מפנקת את עצמי, כשאני עושה מעשים גדולים ומרשימים בפרהסיא, כשאני מדברת בביטחון עם גב זקוף זה לא סותר את זה שאני אפס. (בתנאי שזה מה שהרבי רוצה, כן?) זה לא בא מאגו!!!
וזה בכלל לא סותר את גאוות היחידה. אני לא גאה במעלות שבי ובכל מה שעשיתי! אני גאה במי שברא אותי, אני גאה ברועה שמגדל אותי ואני גאה באבות אבותיי. ואני עדיין אפס..
ואז, כל מה שאני עושה = רצון הרבי = מה שאני רוצה! נעשה מתוך שמחה על גודל הזכות העצומה להיות ה"ידא אריכתא" של הרבי! של הקב"ה! למרות שאין לי כל זכות מצד עצמי, בכל זאת נבחרתי! איזו טובה ענקית עשה לי ה'!
ואז גם באהבת ישראל קל יותר כי כולם אחים שלי ואני לא יותר טובה מאף אחד!!!
ואז..גם כשאני מצליחה לחלק רק ערכת נש"ק אחת, אני מאושרת כי עשיתי את מה שהרבי רוצה ויצאתי למבצעים! וגם כשאני מחלקת אלף ערכות נש"ק אני לא טופחת על עצמי על השכם בגאווה, אני מאושרת בדיוק כמו בסיטואציה הקודמת. כי גם פה וגם פה זכיתי להיות שליחה של המלך. ואם המלך בחר לשלוח דרכי ערכה אחת אז זה מה שטוב. ואם אלף אז זה מה שטוב.
הלוואי ונזכה לחיות את החיים בצורה כזו ונעשה אך ורק מה שאנחנו רוצים!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
אחותיי
דבר ראשון, הסברת מעולה
דבר שני, זה בא לי בוללל במקום ואינלך מושג כמה אפילו. אני לגמרי רצינית
אנד דבר שלישי – אני בדרך כלל לא קוראת פוסטים ארוכים למלאי תוכן כזה ? אבל עכשיו באמת קראתי. וזה מחמיא לך!!
יששש תודה!!
ברור שאפשר בדוי
ימהממת אחת!!
את נשמעת ילדה חזקה עם עומק!!
הדוגמא של הנשק מהממת!!
הצלחות?
תודה!
ואוו ואוו ואווו!!
זה מדהים!!?
תקשיבי הרגשתי כאילו אני נמצאת עכשיו בהתוועדות וזה התאים לי בול… כבר מלא זמן ההתוועדיות נמצאות בזום וזה לא אותו דבר…?
את פשוט צודקת!! והתבונה שלך מאלפת ממש!!
הלוואי שכולנו נזכור את זה תמיד!!?
איזה כייף לשמועע!! והיה זה שכרי "_"
הלוואי ונתוועד כבר באמתת
הסברת את זה בצורה יפה ומובנת!
הלוואי ונצליח ליישם..
זה לא אני, זה חברה שלי! 🙂
באמת שסידרה לי את זה ממש!!
תודהההה! :-*
חן חן על הקרדיט 😉
הופההה! גם אני אותך!
(לא יודעת איך עושים אימוג'ים ממחשב אבל דמייני לב)
יפה ועמוק!!!!
תודה רבה על הפוסט?
בכייף, תודה על התגובה!
הסבר מהמם! אהבתי!
קוווווווול!
בד"כ אני לא מגיבה אבל הפעם אחרוג ממנהגיי;)
מאוד אהבתי את הפוסט שלך:)
את אלופה וצודקת לגמרייי!!
מהממת:*
אני גם מאוד אוהבת להזכיר ולומר:
שכל מה שיש לנו, זה לא אנחנו. כי אנחנו מוכשרים, אנחנו חכמים, נבונים, מוצלחים וכו' וכו'.. אלא הקב"ה הביא לנו את המתנות האלה! הרבי!!
ואם לדוג' סיימת פעילות כל כך מוצלחת וטובה ואת מסתובבת בין כולם שיכורה ואומרת להם כמה את טובה ואלופה ומוכשרת- זו גאווה. זה יישות. ותכל'ס- זה גם לא נכון! כי הכל זה מהקב"ה. כל הכישרונות שיש לך הקב"ה ברגע יכול לקחת לך אותם. אז מה הגאווה בכלל?
אבל- ברגע שאני זוכרת שהקב"ה הביא לי מתנות ואני משתמשת בהם בצורה טובה ובדרך נכונה- זה לא גאווה. זה גאוות יחידה:)
ברור שגם מותר להחמיא לעצמי, כי בכל זאת אני זאתי שבחרתי ועשיתי את הפעולה הטובה הזאת, אבל לא לשכוח פה מה הטפל ומה העיקר!!
אז לסיום- כל הכבוד לך מתוקה על הפוסט החשוב שמרענן לנו את זה! זה באמת חומר למחשבה!