אבל אמא לא בבית.
היא גם אתמול לא הייתה בבית.
וגם שלשום.
וגם מחר היא לא תהיה בבית.
האחיות המסורות ניסו להציע לו
סוכריה, משחק,
אבל הוא בעט בהכל.
לא רצה כלום!
אפשר להבין אותו.
ילד קטן,
בן שנתיים
שלא ראה את אמא כבר שבועיים.
אמא בבית רפואה,
יחד עם אבא החולה.
אי אפשר להשאיר את אבא לבד.
אבל אי אפשר גם להשאיר את הילדים לבד.
אז אמא חוזרת בכל יום
רק לשעתיים.
שעתיים שהיא רק עם הילדים.
ובשעתיים האלו,
אחת האחיות הולכת להיות עם אבא,
שלא יהיה לבד.
ובשעתיים האלו,
אמא צריכה להיות אם כולם,
לא רק עם הכי קטן,
והוא לא מקבל מספיק "אמא".
בבוקר האחות לוקחת אותו למעון,
ובצהריים, אחות אחרת מחזירה אותו,
את הארוחות, מכינה האחות הגדולה,
ואחות רביעית משכיבה אותו בלילה.
מנדנדת אותו,
שרה לו,
ויושבת לידו עד שיירדם.
הוא מקבל את כל הצומי שרק אפשר,
אבל מהאחיות.
לא מאמא.
וכשאבא שלו נפטר,
הגננת מחזירה אותו לבית,
וכשהוא נכנס,
ורואה את אמא,
את אמא!!
הוא רץ אליה,
ומחבק אותה,
יושב עליה,
לא עוזב אותה,
סוף סוף אמא כאן כשהוא חוזר לבית.
ובלילה כשאמא משכיבה אותו לישון,
הוא לא רוצה לישון.
הוא בוכה,
ואמא לא מבינה אותו.
הוא כל כך התגעגע אליה,
והנה היא כאן,
משכיבה אותו.
ובעיניים חצי עצומות היא אומרת לו:
"אתה הולך לישון במיטה שלך,
ואמא הולכת לישון במיטה שלה"
הוא מפסיק לבכות.
מביט בה,
וצוחק.
צוחק מאושר שאמא הולכת לישון במיטה שלה,
שאמא לא הולכת להיעלם לו.
שבבוקר הוא יקום,
ויראה את אמא.
וזה היה הקש ששבר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
אאוצ'.
אמונה, את כזו ישירה.
עשית לי משהו.
אמן!
אמאלהה ילי דמעותת
זה ממש נגעע ביי
מטורפתתת
חיזקת!?
ואוו.
מהמם.
כמה צמרמורות.
כואבבבב.
אמןן ואמן!
מרגיש כואב..
כואבבב
המילה הראשונה שעלתה לי
וכמובן כתיבה מטורפתת ❤
ואו, הוזזת לי שם משהו בפנים..
אמאלהה בשניה שקראתי את הפסקה האחרונה עברו לי צמרמורות בכל הגוףף, מושלם ברמההה
אמאלה כמה שזה נכון..
את תארת את ההסתכלות התמימה הזאתי מדהים.
אמונה אלופה שאת!!
כולי מצומררת.. מדהים.
אוצ""!!!!!!!!!11
אבל מהממם ?
את כותבת מאד ישיר ונוגע…
נכנסת עמוק!!!
אבל אוצ'. מרגיש כואב. בבקשה תגידי לי שזה סיפור שהמצאת ולא משהו שאת מכירה מקרוב…
כי זה כ"כ כואב!!! רק לקרוא את זה.
מהממת!!!
לא המצאתי,
זה אח שלי,
זאת אני,
זה המשפחה שלי!
??
אמונה,
זה___צמרמורת. מהמם כל כך.
אווצ'.
והמסר בסוף…
אהבתי מאד.
אמאלה עצובב
כתיבה מהממת
אין לי מילים…
כואב, ונוקב, ואמיתי.
והכתיבה שלך לא מדברים עליה.
וואו… אמן, פשוט אמן.
וואוו?
הגרון חנוק בדמעות?
וואוו מה עשית לי??
החזרת הכל בבום אחד?
או טעטע?
ככ ככ מבינה.
עצוב!!!
ככ ככ עצוב, מרסק כואב!!
טעטע??
סליחה מוסי,
לא התכוונתי שיחזיר לך,
רק רציתי שבנות ידעו מה עובר עלי, עלינו.
עצובבבבבב
אבל וואו! אמונה! בחרת לך באמת שם שמאפיין אותך!! כמה אמונה שהגאולה תגיע ויהיה סוף לשינה העמוקה שלנו בגלות האיומה! חייב גאולה דחוףףף! ואגב, אמונה, כשרון כתיבה יוצאת מן הכלל!!!!! מהמם ומהממת את!