גם לי יש אח על הרצף/6

תעשה לי ג׳סטה
השבוע נולדה לי בת דודה חדשה, בתור אחיינית מסורה נסעתי לעשות בייביסיטר לאח שלה בן השנתיים. מרוב עומס של לימודים לא היה לי זמן לפגוש את הילד המתוק הזה כבר הרבה זמן וסוף סוף הייתה לנו הזדמנות להפגש.
פתאום מצאתי את עצמי אומרת לו את המשפט הבא:"רוצה" "עוד" "משהו" "טעים" "לאכול"? אני יודעת שהמשפט קצת עילג וממש לא נכון תחבירית אבל שימו לב למרכאות ששמתי, אני לא יודעת איזו הנגנה תעניקו למילים האלה אבל אצלי הן אוטמטית נאמרות לאט לאט, מילה במילה, בצירוף תנועה קלה שמבטאת אותה. שפת הסימנים משמשת לא רק כתחליף לשפה עבור אנשים חירשים או אילמים, היא גם אמצעי תקשורת עבור ילדים על הרצף, לא מכנים את זה שפת הסימנים למרות שרוב הסימנים שם לקוחות מהשפה הזו אלא ג'סטה שהמשמעות שלה היא מחווה שנועדה להביע משהו, במקרה הזה זו מחווה גופנית שנותנת הסבר פיזי למילים מכיוון שחלק מהילדים על הרצף לא מצליחים להבין שפה מילולית. (טוב, אני רואה שנסחפתי ומקווה שהבנתן) אחרי השאלה הזו הגיעו עוד כמה משפטים שלווו בג'סטות ואז פתאום זה הכה בי, הילד הזה בן שנתיים בסה"כ ממש לא צריך את הג'סטות האלו כליווי לשפה שלו, הוא פשוט מבין את מה שאמרתי לו בלי שום צורך בתיווך פיזי נוסף. כמובן ששמחתי בשביל הדודה שלי שהילד שלה בריא ושלם, ידידותי ושמח אבל באותו רגע גם הייתי עצובה מאד בשביל דובי שלי שאומנם תכף יחגוג את יום הולדתו השישי אבל אנחנו עדיין מתרגשים ממילה חדשה שאמר או ג'סטה נוספת שנכנסה למאגר השימוש היומיומי שלי ואולי דובי חמוד תעשה בשבילי ג'סטה אחת מחווה של רצון טוב ורק ליום אחד פשוט תהיה מי שאתה באמת בלי שבעיות התקשורת שלך יפריעו לנו להבין אחד את השני סתם כמו שני אחים אוהבים.
אני מאמינה שיום יבוא ואולי כבר תהיה גדול אבל אתה תצליח לעשות את זה, אתה מתקדם כל כך יפה ונכון שהאוטיזם הוא לא דבר שנעלם אבל אתה גיבור קטן פשוט תצליח להתגבר על זה.